מיקסטורה: לינדזי נוסעת למיקונוש

בתיאוריה מוזיקלית מיקסטורה היא שימוש באקורדים מסולם מקביל לזה שכרגע מנוגן על מנת לייצר גיוון. הנה הזדמנות לגוון את הדיאטה המוזיקלית שלכן בטעמים ומרקמים חדשים. כל ריליס שמוזכר לעיל׳ עבר סגנון קפדני של הטעם שלי (יש לכן על מי לסמוך!) ונמצא ראוי לפרגון והילול. תרגישו חופשיות לבדוק ריליסים מז׳אנרים שאתן אוהבות, אבל עוד יותר מזה מומלץ דווקא לדגום ריליסים מסגנונות שאתן לא מאזינות להן בדרך כלל. אשמח מאוד לשמוע איך היה לכן, נגיד בהודעה בפייסבוק או דרך טוויטר.

אנחנו מתקדמים אל תוך פברואר, שלפחות כאן בברלין מביא איתו מנה הגונה של קור וחושך. לא שאני מתלונן חלילה, המצב הנוכחי רק מגביר את תשומת הלב שיש לי לתת למוזיקה חדשה ומצוינת ומזה ממש לא חסר בימינו! מאז המהדורה הקודמת יצאו שניים מהאלבומים הכי מצופים של השנה (Animal Collective ו־Black Country, New Road) ושניהם עמדו בציפיות הבלתי הגיוניות שהיו לי מהם. על כן שניהם יככבו במהדורה חדשה זו – אבל ממש לא רק. הנה מה שמצאתי לנכון להביא לפניכן הפעם:

חוזליטו – גן אלוהים

ניו־וייב ירושלמי

הריליס הראשון של הלייבל החדש Tribak השיג בכבוד מקום במהדורה הראשונה אי פעם של מיקסטורה. ארבע מהדורות מאוחר יותר, הריליס השני שלהם יותר מראוי לאזכור כאן. לירי, ישיר, עשיר ואפוף מסתורין אפל שיכול להגיע אך ורק מבירתנו המשוסעת.

Animal Collective – Time Skiffs

פריק־פולק/פופ(?)

יש משהו אקסטרה מספק באלבומים המתקשרים (שלא לומר ״להיטיים״) של אנימל קולקטיב. הרי אף אחת שיודעת עם מי יש לנו עסק לא הייתה מעקמת אף אם הם היו מוציאים 40 דקות של הקלטות אוגרים שרצים בתוך גלגל מתכת לצלילי התרעות של אימייל חדש באאוטלוק. החבר׳ה האלה עושים מה שבא להם – וכרגע בא להם לעשות לכולנו שמח בלב וטוב על הנשמה.

Andy Shauf – Satan / Jacob Rose

פריק־פולק

שני שירים נפלאים מיוצר שהוא שילוב מושלם של כותב גדול ומבצע חד־פעמי.

Black Country, New Road – Ants From Up There

ארט רוק/פסטיבל מספרי סיפורים

שנה אחרי שהוציאו את מה שהיה לא רק לדעתנו (אבל בהחלט גם לדעתנו!) אחד מאלבומי השנה של 2021, הנה מגיע אלבום ההמשך של הלהקה הבריטית המופלאה הזאת. פוסט־פאנק פוגש ג׳אז פוגש מוזיקה קלאסית פוגש שוגייז ומוזיקה ניסיונית. כל העושר המוזיקלי הזה מכין את הבמה לביצועים הווקאליים הרגישים והסוחפים של המשורר אייזק ווד, ואז לוקח חזרה את הכדור מהשירה ויוצא לטיסה אל החלל החיצון בכל שיר מחדש.

ואז הגיע טוויסט אפל משהו בעלילה: כמה ימים לפני יציאת התקליט, הודיע מר ווד שהוא עוזב את הלהקה, בגלל דיכאון וחרדות וחוסר יכולת להמשיך למרות שהוא אסיר תודה ומלא אהבה לשותפיו לדרך. כאן במיקסטורה אנחנו מאחלים לו רפואה שלמה ושקט נפשי, וכבר ממתינים במידה שווה לאלבום הבא של הלהקה בלעדיו (ששמענו שכבר נמצא בשלבי התממשות מוקדמים!) כמו גם לאלבום הסולו/הרכב הבא שלו. עד אז, נמשיך ליהנות שוב ושוב מצמד האלבומים האלה שקנו להם בהרף עין מקום של כבוד בפנתיאון האינדי המודרני.

Cate Le Bon – Pompeii

פופ/כישוף

אלבום עמוס בשירים אינטיליגנטיים וקוליים עם פאסון אמנותי משכנע. צאצא מאוחר של מוזיקת שנות ה־80 ששברה סופית את החומות שבין מוזיקה ״אקדמית״ ו״אנינה״ למוזיקה פופולארית. רק יצא וכבר ברור ששום סיכום שנה של המוזיקה האיכותית של 2022 לא יהיה שלם בלעדיו.

DC Salas – Healing Is A Process

טק־האוס/דארק דיסקו

ריליס חדש בלייבל של ג׳ניפר קרדיני שמציית לכל הטרנדים הנוכחיים בהכנעה אבל סביר שיצליח להרקיד ולרצות גם את הסנוביות שבנינו. זה רק אני או שלמרות שהמפיק פה בלגי, יש במוזיקה שלו לא מעט מהסאונד הנוכחי של תל אביב?

Diogo Strausz – Emancipação Extended EP

דיפ האוס

מתחילים עם רידם מגה־ג׳אזי מבעבע, ממשיכים עם רולר דיפי סוחף ומקנחים עם רמיקס של רון טרנט. החשבון עלי הפעם, אתן לא יכולות להרשות לעצמכן את זה בכל מקרה.

Dudu Tucci – Rocksteady Disco Remixes

אפרו/לטין האוס

הלייבל הדטרויטי המובחר מגיש ארבעה שירבולים לקטעים של אמן קצב ברזילאי. מוזיקה רוחנית שלא מזניחה את הגוף לרגע.

Giraffi Dog / Henry 3000 – WAR1203

אלקטרו/רייב/באס

פיגוזים מגוונים עם גוון סנטימנטלי, שלא תירדמו לי או תאבדו אינטילגנציה רגשית בטעות. שימו לב לג׳יראפי דוג, שאחראי לרבע מהמוזיקה בספליט הזה. הוא מבשל ריליס לסוף אפריל והקטעים שכבר יצאו ממנו כל־כך לוהטים שנשרפה לי האוזן רק מלבדוק אותם.

In Flagranti – Displayed With Pride

נו־דיסקו

קטע הנושא, אדיט ל־"You Sexy Thing" האל-מותי של Hot Chocolate, מכניס אותנו בסטייל ל־EP שכולו עיבודים חדשים לקטעים שכבר הוכיחו את כוחם על הרחבה ומקבלים כאן חיים חדשים ומסעירים.

Invisible, Inc. (V.A) – Stealth Weapons III

דאון טמפו

שמונה קטעים הרפתקניים לאפטר־פארטי או ל״חדר השני״ שיודע את העבודה. קומפילציה שמתחילה חמורת סבר משהו ומתפתחת למקומות קליליים וכיפיים יותר בהמשך.

Los Bitchos – Let The Festivities Begin!

פ׳אנק/גרוב/ים תיכוני

הייתה לי איזה תקלה של תיאום ציפיות עם האלבום הזה. לחצתי פליי וחיכיתי למנת התרסה מיליטנטית כנגד הפטריארכיה, ומה שקיבלתי זאת מכת שמש אינסטרומנטלית תוססת ומשמחת. אין שום זכר לפוליטיקה, מגדר וכיו״ב אלא פשוט גוד גוד טיימז.

Marissa Nadler – The Wrath of the Clouds

אינדי/פולק/סינגר־סונגרייטרית

מריסה תמיד נשמעת לי כמו בחורה שהייתה בדרך להיות מלכת פופ אלקטרוני איחוצ׳י ופריך, אבל שלוק טקילה באיזה בר אפלולי ברגע הכי לא נכון שלח אותה למסלול של הטמעות בסצנת המטאל והדארק המודרנית. ה־EP הזה מציג חמישה מהשירים היותר קלילים ונעימים ששמעתי ממנה אי פעם, ומחזיר את התקווה שיום אחד עוד נתקל בה רוקדת בפנורמה בר וסתם האבינג אה גוד אולד טיים.

Opprefish – Rhodes Kheys E.P

דיפ האוס

בליס ג׳אזי שיקי ומחוכם. יש בגוון של ״לשבת לפטפט עם חברות״ וגם ב״לרקוד עד שניפול מהרגליים״.

Raf Rundell – Always Fly

פ׳אנק/פופ

הקטע המקורי כבר התפקע מגרוב וכיף והנה הוא עכשיו יחד עם רמיקס של דיים פאנק שמזכיר שלכל שלב יש את השלב הבא.

Reanna Coleman – You're In My Pocket

בוגי

הוצאה מחודשת לסינגל מפוצץ אטיטיוד שהיה פחות או יותר בלתי אפשרי להשיג עד עכשיו. כבר לא עושים אותם ככה יותר.

The Jazz Butcher – The Highest In The Land

פופ/רוק

פאט פיש הקים את הלהקה הזאת בתחילת שנות ה-80 והוביל אותה עד למותו באוקטובר 2021. זהו, אם כן, האלבום האחרון של הרכב שבהחלט אפשר לקרוא לו מפעל חיים והוא נפלא. R.I.P.

Teleman – Sweet Morning EP: Remixes

אינדי דאנס אסלי

ארבעה קטעים שרוקדים בקלילות דרך המרחב שבין המועדוני לניסיוני.

Totemo – Keep Burning

וואו

זוכרים שפעם המוזיקה הטובה בעולם לא הייתה מגיעה מהארץ בכלל? אני כבר שכחתי.

Twen – Bore U

פופ/רוק

זהירות: זה שיר כל־כך מדבק שמאז שנחשפתי אליו אני חייב לשמוע אותו לפחות חמש פעמים ביום, ומוצא את עצמי מזמזם אותו בין לבין. כמו כן, גם שם השיר וגם עטיפת הסינגל כל־כך לא קשורים לתוכן המוזיקלי שאני חושד שאולי הייתה פה איזה טעות.

The Vendetta Suite – The Kempe Stone Portal Remixes

האוס בלארי

האב־אבא של כל המאסטרים אולי כבר עזב את העולם הזה, אבל רוחו עדיין שורה עלינו בכל הכוח. קחו לכן עשרים דקות לחוות מוזיקה ריקודים על־זמנית.

Saba – Few Good Things

פוסט־קנדריק היפ־הופ

סאבא עלה על מפת הקצה הרבה לפני שזה נהיה מיינסטרים לקשור לו כתרים, והנה הוא מוכיח שהייפ היה לגמרי מוצדק. אלבום מושחז ומגוון שיודע להוריד ולהרים במידה שווה.

V.A – Moodmusic 25 Years

טק־האוס

קומפילציית טעימות לכבוד 25 שנות פעילות של הלייבל הברלינאי Moodmusic. האוס וטכנו בסטייל אמריקאי מושרים עמוק ב־Pfeffi ומוגשים על מצע של שכר דירה בר השגה (לשעבר).

Wojciech Rusin – Syphon

ניאו־קלאסי/אקספרימנטלי/אמביינט

אלבום פשוט עוצר נשימה של מלחין פולני שלא רק משלב מזמורים בסטייל עתיק (פסלמודיות, מדריגלים וכו׳) עם מוזיקה אלקטרונית פורצת דרך, אלא גם מדפיס כלי נגינה בתלת מימד בשביל להגיע לסאונד המרתק שמוצג כאן. אני מהמר שהאלבום הזה הוא לא כוס התה הטבעית של אף אחת מכן ועל כן ממליץ בכל לשון לבדוק את העניין.

Venom Prison – Erebos

מטאלקור/נו־מטאל

בופה טעימות של כל מה שטוב במטאל קיצוני אבל בהגשה מתנחמדת ומתקשרת. ריפים מרוצצי גולגלות, סולואי צוקים חסרי בושה, צווחות, נהמות והגזמות רבתי. העטיפה של האלבום הזה הפכה לאחד הדברים האחרונים שאני רואה כשאני עוצם עיניים ומנסה לישון. חלומות פז!