מיקסטורה: קח חתיכה ממני

בתיאוריה מוזיקלית מיקסטורה היא שימוש באקורדים מסולם מקביל לזה שכרגע מנוגן על מנת לייצר גיוון. טור זה מבקש להיות מקום שאנשים יכולים למצוא בו מוזיקה חדשה שהיא קשורה ל־ אבל לא בדיוק מ־ אזור הנוחות שלהם. כל ריליס שנכנס לרשימות האלה עבר סינון של הטעם שלי – אז יש לכן על מי לסמוך! תרגישו חופשיות לבדוק ריליסים מז׳אנרים שאתן אוהבות, אבל עוד יותר מזה מומלץ דווקא לדגום ריליסים מסגנונות שאתן לא מאזינות להן בדרך כלל. אשמח מאוד לשמוע איך היה לכן, נגיד בהודעה בפייסבוק או דרך טוויטר.

הסופ״ש האחרון של ינואר הביא איתו מפץ של ריליסים מוצלחים שלבדם היו מסוגלים לפרנס* את הטור הזה למשך מספר שבועות. סופ״ש אחר כך התחדשו עלינו לטובה ימי השישי של באנדקאמפ, שמאיצים את קצב ההוצאות אפילו יותר. בקיצור, ים מוזיקה. בואו נראה על מה שווה לדעתי האישית להתעכב מתוך כל השפע המבורך הזה.

חושך – דגל שחור

בלאק מטאל כחול לבן

הסאונד שהלהקה הזאת הצליחה להפיק כל־כך מתבקש שמדהים שאף אחד לא עשה את זה קודם. ערבוב של מה שאפל ומעניין בלהקות כמו כרמלה גרוס ואנגנר, החברים של נטשה, אהוד בנאי והפליטים ועוד ענקים יחד עם בלאק ודום מטאל מופקים לעילא. האזנת חובה למטאליסטיות שלא מתחברות לרוק ישראלי, לאוהדות רוק ניינטיז ישראלי שחושבות שמטאל זה לא בשבילן ולכל מי שקראה את ההמלצה הזאת עד הסוף.

Compost Records V.A – FUTURE SOUNDS OF JAZZ VOL. 15

אמביינט/ג׳אז/האוס

מהדורה מורחבת (21 קטעים!) ומוצלחת במיוחד בסדרת האוספים הותיקה והאהובה, שמאז אמצע שנות ה־90 משרטטת כל מיני מסלולים מעניינים בין אומנות הקומפוזיציה הקלאסית (כלומר, ג׳אזית) לזאת האלקטרונית־דאנסית, כמו גם בין אזור הצ׳יל אאוט לרחבת הריקודים. יש כאן כמעט שעתיים וחצי של מוזיקה מצוינת שכל הזמן לוקחת פניות מענייניות (ברזיל! אפריקה! קראפטוורק!) ובהחלט מחזיקה עניין לאורך כל הדרך.

Cloakroom – Dissolution Wave

שוגייז

אלבום שיוצא בעת ציון עשור לפעילות הלהקה ואורג יחדיו בטבעיות אלמנטים של פולק נוגה, גראנג׳ רבייבל, אימו ודום. התוצאה מלטפת ומרביצה במידה שווה ויותר מהכל משאירה טעם של עוד.

Eels – Extreme Witchcraft

אינדי/רוק

הלהקה הזאת רצה כבר יותר מ־30 שנה באופן כזה או אחר, ומסתבר שהריאות שלהם עוד מלאות אוויר והרגליים שלהם עוד רחוקות מלהתעייף. מלא גרוב, רגש, דיוק ושיר שמדבר על לאכול תותים ופופקורן לארוחת ערב (מודה באשמה).

Josephine Foster – Godmother

פולק/פסיכדליה

מנה הירואית של בליס, שוויון־נפש ותדרים מרחיבי תודעה. מתאים מאוד למנוסות וללא-מנוסות גם יחד.

Josh Wink – Detroit Stab / May Minimal

טכנו

ריליס סולו ראשון לג׳וש וינק האגדי (נו, ההוא שעשה את זה) בלייבל של רדיו סלייב. אם המשפט הקודם לא אמר לכן שום דבר, זה הזמן להגביר את הווליום להכי חזק שיש לכן וללחוץ פליי.

Kamyar Ring – RAWAX027

אלקטרו

EP של שייקרים דאביים בנויים לתלפיות.

Krallice – Crystalline Exhaustion

פרוג בלאק מטאל

שירים נשגבים של כפור וכפירה מבית להקת העל הניו יורקית, שבמיטב המסורת האיקונוקלסטית שלה לא מצייתת לחוקים של אף ז׳אנר או סצנה ספציפית. לי מרגיש שיש באלבום הזה הישג מיוחד באופן שבו כל השירים בונים לקראת שיר הסיום, שהוא בעצמו בנייה אחת ארוכה לקראת קליימקס מפתיע ולאוזניי מרגש מאוד. וב״בנייה״ אני מתכוון להצגת תיפוף מהממת חושים של לב ויינשטיין.

Lady Wray – Piece Of Me

אר אנד בי/סול

איך שראיתי את העטיפה של התקליט הזה היא אמרה לי ״עכשיו תשתוק ותשמע מה יש לי להגיד״. שיעור מעלף באיך לקחת את מה שההיפ־הופ עשה עם חומרים מהאר אנד בי והסול ולהחזיר את החדשנות שנוצרה לז׳אנר המקור. שיר הנושא הוא בינתיים שיר האהבה היפה ביותר ששמעתי השנה.

Laurent Bardainne & Tigre d'Eau Douce – Hymne au Soleil

ג׳אז

אני מת על סקסופון, אורגן האמונד וצרפתית, ככה שכשקוואמי שידר את קטע הנושא מהתקליט הזה בתוכנית שלו התלהבתי מיד. בהמשך התלהבתי אפילו יותר לגלות ששאר הקטעים שווים אחד אחד. מומלץ במיוחד לכל מי שג׳אז מרתיע או משעמם אותה ברגיל.

Nebel3000 – In between

גאראג׳ פאנק/ נו וייב

משהו בדמו הזה מזכיר לי את ה־Oh Sees בקטע הכי טוב שיש. הוא שוחרר באותו יום יחד עם עוד דמו אחד מוצלח שמציג חזית יותר פוסט־פאנקית ואולי אפילו קצת פופית. אני לא יודע עליהם שום דבר באמת, אבל קיבלתי את הרושם שזאת להקה בחיתולים עם מעט מאוד אספירציות או ציפיות. לי זה רק נראה מתבקש שהם יתפוצצו בשנים הקרובות. תזכרו איפה שמעתם את השם בפעם הראשונה אה? (המשמעות שלו היא ״ערפל3000״ בגרמנית)

Night Crickets – A Free Society

פולק/רוק/פסיכדליה

סופר גרופ של אושיות אלטרנטיב (Bauhaus, Violent Femmes) שהביאו אותה באלבום שעשוי כל־כך טוב שאני לא מסוגל שלא להמליץ עליו למרות שאני מרגיש וייבים של Anti-vaxx בחלק מהשירים פה. ממליץ למרות שאין בנדקמפ והאיכות של האודיו שיש ביוטיוב נשמעת כאילו זה מתנגן מטלפון שכלוא בתוך מכונת כביסה בחדר אחר, רק בזכות כמה שהשירים האלה מוצלחים.

ORI – Aryeh

אר אנד בי/גאונות צרופה

עטרת ראשנו חוזר באלבום חדש, ההמשך המצופה עד מאוד ל־1986 המופתי מלפני חמש שנים. ובכן, מדובר באלבום מופתי לא פחות. זה ממש לא משנה מאיזה כיוון במוזיקה אתן באות – בשביל צלילים כאלה קיבלתן אוזניים. ספרו לחברות גם.

Oscean – Ideoma

טכנו

המועדון של אנשי הטרזור אמנם סגור כבר מלא זמן ולא ברור מתי יפתח מחדש, אבל הלייבל נותן עבודה כאילו כלום לא קרה. אוף בא לי רייב.

Primal Code – AI Calculator

טכנו

צפצופים והדהודים מהצד העמוק של כת אויסטר הקאלאהרי. מומלץ לכל חובבות האלקטרוניקה באשר הן חוץ מאלה שבקיי הול כרגע (חכו חצי שעה ואז תקשיבו, טוב?)

Shifting Gears – Drum Nation

הזיות ג׳אזיות

תקליטון קצרצר (שני הצדדים יחד לא נמשכים אפילו 10 דקות) ומוצלח מאוד של המפיק היפני, שברגיל קורא לעצמו Hoshina Anniversary אבל כאן פועל בשם אחר. שני הצדדים שותלים אלמנטים אופייניים לפרויקט אב, שבמקור היו מגיעים עטופים באווירה מבולבלת ואפלה משהו, בתוך קונטקסט עולץ וחם. מרגיש לי פשוט לא נכון לקרוא לזה טכנו או האוס, למרות שיש כאן בהחלט אלמנטים משני אלה. מוזיקה של תקליטנים, עבור תקליטנים.

Scud – Scud

גריינדקור

התפוצצות מופלאה של רשע ותועבה תוצרת רחובות סיטי. מוזיקה קיצונית לכל דבר ועניין, אבל אני מהמר שגם מי שלא רגילה להאזין לדברים כאלה, ובכל זאת תצליח לתת לזה צ׳אנס אמיתי – תתאהב. יש פה 10 שירים במשהו כמו 15 דקות, תחזיקו חזק כשכואב כי זה תכף נגמר (ואז פתאום תראו שבא לכן שוב).

St Paul and the Broken Bones – The Alien Coast

סול/פסיכדליה

אלבום נפלא שייתכן ומתפספס להרבה אנשים בתוך השצף הבלתי פוסק – וחבל! זה אחד הדברים הכי 2022 ששמעתי בינתיים. האלמנטים של הסול והפ'אנק לא נשמעים לרגע אחד מיושנים, אלא מביאים שורשים עמוקים לחזון הסאונד החדשני שיש כאן. נשמע כאילו החבר׳ה האלה שמעו את התקליטים הגדולים של Tv on the Radio, לקחו כמה שנים להתבשל עם זה – ועכשיו לוקחים את כל העסק אל הנקסט לבל.

Slow Dance – Slow Dance '21

דרים/סינת׳/אלקטרו פופ

אומרים ש״אין הנחתום מעיד על עיסתו״ אבל וואלה התיאור שהלייבל העלה יחד עם קומפילציית סיכום השנה שלהם פוגע בול בכל הסעיפים. זה באמת, מבחינתי, אחד ההיילייטס של הקומפילציות השנתיות. במהדורה שישית זאת, מרגיש שהם התרחקו יותר מאי־פעם מרחבת הריקודים והתרכזו בהקלטות חדרי שינה, מועדוני הופעות קטנים ועוד מקומות שבהם סביר למצוא אמנים לא מוכרים שפשוט חייבים לספר עליהם לכל העולם.

Tara Nome Doyle – Værmin

פופ/בארוק

אלבום שני ליוצרת האירית-נורבגית המתגוררת בברלין. מבינה דבר או שניים בקומפוזיציה ואפילו יותר מכך בהגשה. מוזיקה שמגיעה מהראש והלב במידה שווה. השיר המצורף הוא Highlight רציני אבל יש עוד הרבה מהקסם הזה באלבום המלא.

*הטור נכתב, כמובן, לחלוטין בהתנדבות והוא כולו קריאה לתמוך בקצה עוד היום ובכלל