מיקסטורה: כך פתאום

הזמן טס במהירות בלתי נתפסת ורשימת מאה האלבומים שהכי אהבתי ב־2021 כבר בת שנה. עם יד על הלב, אני עדיין חותם עליה בדיוק כמו שהיא (טוב, בעצם מבקש להוסיף לה אלבום אחד נוסף בלבד אם אפשר). זה גם אומר שמיקסטורה ממש תכף בת שנה, ונראה שזה זמן טוב בשבילה להיכנס לתרדמת עד להודעה חדשה. אני רוצה להודות מקרב לב לחן ליטבק על הצ׳אנס ולירדן אבני על העריכה. היה לי לעונג. עדכונים, אם יהיו, יגיעו דרך המטאוורס או דרך טוויטר (בהנחה שלפחות אחת מן הפלטפורמות הללו תשרוד…). אז תישארו בקשר, מתוקות!

כמובן שלא אעזוב אתכן ככה בלי רשימת המלצות אחרונה, במרכזה 14 ריליסים, ובראשיתה המון אהבה ל: צמד ההוצאות המחודשות לאלבומי להקת האינדי הניו־יורקית החמודה Habibi (אחת ושתיים), שירי הגיטרות הבועטים במתיקות של Gladie, האוס מכתיב האופנות של Honey ״פאקינג״ Dijon, קומפילציית עשר שנות פעילות ללייבל הדאנס המאוד־מאוד אלטרנטיבי Antinote, דאב־טכנו מסיבתי ועדין של Taupe, פרוגרסיב האוס לא מביך לשם שינוי מבית Donald's House, רביעיית גרסאות טכנו אינטנסיבי לקטעים מהאלבום המגוון של RED (הוא Priori) שיצא בקיץ, אלבום הת׳ראש מטאל בואכה פרוטו־דת׳ בוייב של מערבון־זומבים שיצרו SPIRITWORLD, מגה־שיר חדש ואדיר של מעצמת הסטונר המקומית Love Your Witch ואלבום המוזיקה הקאמרית עוצר הנשימה של איש הקיור Roger O'Donnell.

בנוסף לכל המוזכרים לעיל׳ נמליץ לא לפסוח על: אוסף רמיקסים לאלבום בן השנה של ZIV (בין המשרבלים כשרונות על בסדר גודל של יחזקאל רז, דניאל סלבובסקי וטאי רונה), תקליט רייב חזק ומתקדם של Mor Elian, השרבול החמים וטעים הזה של Flying Mojito לחביב המדור James Alexander Bright, הגרוב התורכי המקסים של Derya Yıldırım & Grup Şimşek (תודה לדוד מיכאלוב על ההמלצה בקהילת הקצה) אוסף היצירות השמימיות של הקולקטיב התזמורתי ההרפתקני stargaze, תקליטון הקאברים הצמרירי ומצמרר (בצורת לב!) של ÅRABROT, רכז המטאלקור המטריף של Your Spirit Dies, הטכנו הגותי הקודר ואקסטרה מוקפד של Terrence Fixmer, מחוות הלואו־פיי הממסטלת של Aman Karna לבוליווד ומוזיקת הרייב הבוערת של הדינוזאורים המזדקנים בכבוד רב Leftfield. ולמנה העיקרית:

Adam Pits – Cosmic Confession

ניאו־טראנס

עוד אחד מאינספור מקרים, במיוחד בשנה הנוכחית, שבה ריליסים מקודמים כ״אסיד״ או ״פרוג״ מבלי לקרוא לילד בשמו. טראנס פסיכדלי, כפרה, טראנס. כזה שבניגוד למה שההייטריות הרבות שמסתובבות ביננו חושבות דווקא יש בו הרבה מקום לצלילות, ממש לא סתם רצף של עליות חלולות. אדם פיטס הצעיר ממשיך לתת בראש בעוצמה משולבת בטוב טעם, שימו לב אליו.

Adrian Quesada – Jaguar Sound

פ׳אנק (אינסטרומנטלי)

אלבום שני באורך מלא לאדריאן קסדה ב־2022, וממש כמו הקודם גם זה מתמקם לו גבוהה בצמרת רשימת הריליסים שהכי אהבתי השנה. את התעופה שלי על בולרוס פסיכודליקוס, שיצא ביוני, תוכלו לקרוא כאן, ואני מאוד ממליץ להקשיב לו בצמוד לאלבום החדש־ממש הלוהט הזה שכאן לפנינו. פסיכדליה, נשמה, סאונד מפנק. ממש לא אתנגד לעוד איזה צמד (או שלישייה) של אלבומים כאלה גם בשנה הבאה.

Barbie Bertisch – Prelude Remixes

האוס

דפוס מובחן וידוע של קידום מוזיקה הוא להוציא את האלבום איפשהו בין האביב לקיץ ואז רגע לקראת עונת הסיכומים לשחרר אוסף רמיקסים. את האלבום של ברבי ברטיש היללתי כאן איך שיצא וממש לא הייתי זקוק לאוסף שירבולים שיזכיר לי אותו עכשיו, אבל במקרה הספציפי הזה הריליס החדש לגמרי עומד בפני עצמו. בעיקר (אבל ממש לא רק!) משום שהוא כולל הפקה נדירה ומרימה מאוד של המוזות הראשיות טמה סומו ולקוטי.

Éclat Crew – A Constellation of Party Balloons Floating on a Deep Sea Saline Lake

אלקטרו/האוס/טכנו/אמביינט/אינדי

לא תמיד, אבל הרבה הרבה יותר מדי פעמים מגיעות לקלאב ועל העמדה יש בחור הטרו־סיס לבן שממש לא בזדון אלא באופן טבעי ומתבקש מפיץ אנרגיות של… בחורים הטרו־סיסים לבנים. אם חשבתן שזאת בעיה תל־אביבית, תחשבו שוב. קולקטיב אקלט הברלינאי נלחם בבעיה בגרסתה הגרמנית (החמורה מאוד) והן ממש לא היחידות. בוייב נשי וחתרני זה, שמשגשג ומתעצם ככל שעובר הזמן, הנה קומפילציה של 27 קטעים מגוונים, צבעוניים, בלתי צפויים ובלתי מקובעים. ממש כמו המגדר האנושי עצמו.

Group Listening – Clarinet & Piano: Selected Remixes Vol. 2

אלקטרוניקה/ניאו־קלאסי

הדואו הוולשי Group Listening הוציא על תחילת השנה אלבום שני לפרויקט ה״קלרינט ופסנתר״ שלהם, במסגרתו הם מבצעים גרסאות כיסוי חופשיות מאוד לקטעי אמביינט ומוזיקה ניסיונית, עם פוקוס על שני כלי הנגינה המוזכרים בכותרת, בשלל עיבודי סאונד המבוצעים בעת ההקלטה עצמה. כל־כך לא אהבתי את הריליס ההוא שאפילו לא אצרף לינק אליו. אבל היי, הנה מגיע אוסף גרסאות רמיקס שלוקח את הקאברים הלא־משהו האלה בחזרה אל המחוזות האלקטרוניים של חומרי המקור. התוצאה היא טריפ מוזיקלי, יצירתי ולא שגרתי שמגיע למקומות מעניינים ביותר.

Heap – False Hope

אלקטרו

אלבום סינמטי, לילי ומהפנט של המפיק והתקליטן הונציאני פלוריאן שטופלבאוור, שעסוק הרבה יותר ביצירת אווירה מאשר במוזיקת ריקודים פונקציונלית. כל תפקיד מקבל אצלו מקום של כבוד ומרווח לנשימה, הטמפו נשמר על אש נמוכה והדרמה מוגברת ביד אמן לעוצמה מירבית.

High Command – Eclipse of the Dual Moons

ת׳ראש מטאל מוקצן

האלבום השני של הלהקה המחורעת הזאת ממסוצ׳סטס מצליח לעשות את הבלתי אפשרי ולהתבלט במיוחד בשנה סופר חזקה זאת למוזיקה הכבדה בכלל והמטאל בפרט. הבסיס הוא ת׳ראש תקשורתי ונותן בראש בקטע מסורתי ולא מרתיע, מוזיקה טכנית שמצליחה להרשים מבלי לגלוש לאוננות בשום שלב. השירה הצווחנית של קווין פיצג׳רלד, ששואבת השראה ממחוזות האקסטרים הקלאסי והשורשי ביותר שאני מכיר, היא זאת שמעלה את כל העניין לשלב הבא, כך שהמכלול תופס מקום טוב באמצע שבין המוכר למוזר. תנו צ׳אנס, כיף גדול.

Ingredient – Ingredient

צ׳ילוייב

כדור הרגעה איכותי מבוסס סופיסטיפופ שעובד כבר מהרגע הראשון ולמשך חצי שעה לפחות. היוצרים שמאחורי הדבר המהמם הזה הם צמד מקנדה. אחד מהם נקלע לבעיות התמודדות עם סטרס שיצא משליטה (מוכר!) והשתמש בתהליך היצירה המשותף עם חבר טוב כדרך לצאת ממצב נפשי בלתי נסבל. קשה לשפוט מאלבום בכורה זה לאן הסיפור שלהם הולך להתפתח, אבל ברור וודאי ששווה לעקוב.

MASSA NERA – Derramar | Querer | Borrar

סקרימו

לקחו לי כמה וכמה רגעים לקלוט את גדולתו של האלבום הזה, אך אחרי שהשקעתי בו מספיק תשומת לב מקוננת בי תחושה חזקה כי הוא ייכנס לדברי הימים של הז׳אנר. ההקלטה, המיקס והמאסטר עושים עבודה מעולה של לגרום לכל העניין להשמע אנדרגראונדי ומוקפד בו״ז. הנגינה והשירה – קיא של רגשות בוערים ואגרסיות עצורות. רגע סטנדרטי פה נשמע כמו שלמות צווחנית, ואז מגיעים רגעים יוצאי דופן כמו זה שבו השיר Shapeshift משנה את פניו מפוסט-הארדקור לפוסט-דאבסטפ וקצת אחר כך לטכנו. השנה הזאת לא נגמרת עד שהאישה השמנה צורחת.

Metal Preyers – Shadow Swamps

אלקטרוניקה/נסיוני

בניגוד לרוב המוחלט של בנות גילי, ילדים לא מעסיקים אותי בכלל. הם בשלהם, אני בשלי ומשתדלים לא להיכנס אחת לעניינים של השנייה. האלבום הזה, השני של צמד אנגלי־אמריקאי בלייבל ההזיות הבכיר Nyge Nyge Tapes, תפס אותי עם עבודת סאונד מהטובות ששמעתי השנה בכל ז׳אנר. האופן שבו הם משלבים קול של ילדה לתוך הקולאג׳ים העוצמתיים שלהם עורר אצלי כל מיני מחשבות על ילדים, אקולוגיה והעתיד באופן כללי. Scary stuff. מומלץ בחום.

pole – Tempus

קוסמיש

אמביינט מבוסס דאב כמיטב המסורת הגרמנית, זאת שהיוותה השפעה מכרעת על הולדת המוזיקה האלקטרונית המודרנית. מוזיקה שהאזנה לא מתחייבת אליה תוליד רושם שלא קורה כאן יותר מדי, אבל מי שתשכיל לצלול לעומק תגלה מגוון תופעות תת־קרקעיות מרתקות ומסנוורות ביופיין.

Robyn Hitchcock – Shufflemania!

פופ/גיטרות/פסיכדליה לייט

אני חייב המון תודה לקואליציה קטנה אך נחושה של אנשי תרבות ישראלים שדואגים כבר שנים שכל חנון מוזיקה תל־אביבי ישמע את השם רובין היצ׳קוק, ואם אפשר אז שגם ישמע את רובין היצ׳קוק בהופעה. עד כמה ששמתי לב פה בגרמניה עושים לו הרבה פחות כבוד בשלב הזה, ולא מעט אנשים יפספסו את האלבום החדש והנהדר הזה. שום דבר בומבסטי, פשוט שירים מעולים שנעים לשמוע ״על הדרך״, עם כמות מפתיעה של עומק.

Waajeed – Memoirs of Hi​-​Tech Jazz

דטרויט

המוזיקה של Motor City היא אנטיתזה מושלמת ל״ביזנס טכנו״ החיוור וחסר האופי שמשתלט על כל מערכת סאונד חסרת טעם בסביבתנו. מוזיקה שמצליחה להיות נוסטלגית ועתידנית בו״ז, עם שורשים שנטועים חזק בזמן ומקום מסוימים מאוד, וענפים שמתנשאים אל עבר מחוזות אליהם עוד לא הגיע דבר פרט לדמיון האנושי כשהוא רכוב על גבי סינטיסייזרים ומכונות תופים. יצירה אדירה, מהסוג ששווה לחכות רגע עם ההתמסרות לסיכומים כדי לא לפספס. אז אל.

Various Artists – Medusozoa Vol II

אמביינט

בסמוך לכתיבת המלצה זאת הסתבר לי שבקרוב אזכה סוף סוף לבקר בקופנהגן, עיר שאני משתוקק לגלות כבר שנים רבות, לא מעט בזכות המוזיקה המהממת שיוצאת משם תדירות. האוסף הסופר חדש הזה של הלייבל Tartelet, הפועל מן הבירה הדנית, כולל קטעים של רבים מן הטובים ביותר שפועלים כיום: Space Ghost, Zopelar, Glenn Astro, Max Graef ועוד ועוד. כולם התכנסו יחדיו על מנת לסגור את השנה הנוכחית בוייב מרגיע ומרפא. מרגיש לי כמו הפסקול הנכון ביותר לרגע זה בו אני משכיב את מיקסטורה לישון.

עד כאן :-*