מיקסטורה: אהבה עד הסוף

מיקסטורה היא הזמנה לגוון את הדיאטה המוזיקלית שלכן עם טעמים ומרקמים חדשים. כל ריליס המוזכר לעיל עבר סינון קפדני של הטעם שלי (יש לכן על מי לסמוך!) ונמצא ראוי לפרגון ולהילול. המלצות ישר מהלב שלי לאוזניים שלכן, בלי אלגוריתמים ותקציבי יח״צ באמצע. תרגישו חופשיות לבדוק ריליסים מז׳אנרים שאתן אוהבות, אבל עוד יותר מזה מומלץ דווקא לדגום ריליסים מסגנונות שאתן לא מאזינות להן בדרך כלל. אשמח מאוד לשמוע איך היה לכן, נגיד בהודעה בפייסבוק או דרך טוויטר.

במרכז תשומת הלב הפעם 13 ריליסים, אבל כמובן שמומלץ מאוד לחפור יותר לעומק ולבדוק גם את: הפוסט־פאנק המשוכלל של Preoccupations, המיקסטייפ שופע הדאב/טריפ־הופ/ניאו־סול של Greentea Peng הסופר קולית, סינגל השוגייז המכושף של TOM And His Computer, שלישיית באנגרי הנו־דיסקו הממריצים של Johannes Albert, קומפילציית הדאנס הצבעוני והלא־שגרתי בעליל Too Much To Match של הלייבל הספרדי Playground Records, אוסף גרסאות הרמיקס המרטיטות לשירים מאלבום הדאב/רגאיי המשובח של Horace Andy, האלבום החדש של להקת Suede הוותיקה, שתפס את כולן בהפתעה של ״וואו כמה זה טוב״, הטריפ החדש של חבורת האאוטסיידרים האמיצה Crack Cloud, אלבום ה״בוא נביא אותה באווירה לטינית משכרת וכיפית במקום הניג׳וסים הרגילים״ של The Mars Volta, האלקטרוקלאש הפורטוגזי המהפנט של הדואו הברזילאי Noporn והסינגל הראשון שיצא סוף כל סוף להבטחה המקומית AMBAR (יאללה כפרה שחרר את ה־EP השלם כבר!).

Ady Toledano – Makom

אמביינט

עדי טולדנו הוא תקליטן־על (מברוק על הופעת הבכורה בפנורמה־בר באוגוסט!), שדרן רדיו, חפרן מוזיקה בלתי נלאה ומעכשיו אפשר גם בהחלט לכנות אותו מפיק בחסד. הקבלות כאן לפניכן – תקליטאז׳ חדש בלייבל Hot Concept של ג׳ון לאבלס, ובו הוא מערבב אמביינט מכושף ("Puddle", "Fire Within") עם מינימליזם אינטליגנטי ("Pain Heals Music", "Stars") כשהכל מוגש דרך איזון מדויק של שעשוע ומלנכוליה. זוג רמיקסים של R Gamble סוגרים את החבילה בוייב קצבי יותר, עם פוטנציאל מובהק ליצור רגעי קסם ייחודיים על רחבות שמתקדמות מספיק להכיל את כל היופי הזה.

Au Suisse – Au Suisse

סינת׳פופ

שיתוף הפעולה היצירתי בין המפיק האולטרה־גאון מורגן גייסט וווקאליסט הניאו־סול האקסטרה־משכנע קלי פולאר (שאלבום הבכורה שלו היה להיט בקצה לפני כמעט עשרים שנה!) התחיל עוד בימי הזוהר של הרכב הנו־דיסקו פורץ הדרך Metro Area, והנה הוא מבשיל פה לפרויקט חדש ומושלם למדי. יש פה מנה הגונה של רטרו אייטיז אלקטרוני, פ׳אנק אלקטרוני מושחז והמון פופ מהזן המוצדק ביותר. לגזור ולשמור לחורף המתרגש עלינו לטובה, מדובר על מוזיקת כירבולים סוגה עילית.

Emeka Ogboh – 6​°​30​’​33​.​372​”​N 3​°​22​’​0​.​66​”​E

וואו

אלבום שני לאמן מלאגוס, ניגריה. מגוון של הקלטות שטח מאזור התחנה המרכזית (וה״אורות האדומים״) של העיר העצומה הזאת נשזרות לתוך קומפוזיציות אמביינט, צ׳אג, דאב ודאב־טכנו, שילוב שיוצר משהו בין קטעים מוזיקליים מסורתיים לפסלי אודיו. האריגה של החומר הדוקומנטרי יחד עם המוזיקה הסינתטית מבוצעת ללא רבב ומפיקה מוזיקה שאפשר לראות ולהריח. שיגור למקום שהוא שילוב מופלא של מציאות ובדיה, 100% מרתק ושווה יותר מסיבוב אחד.

Jesca Hoop – Order of Romance

סינגר־סונגרייטרית/פריק־פולק

אלבומה החדש של האמנית האמריקאית (שנדמה לי שמתגוררת באנגליה כבר לא מעט שנים) הייחודית הזאת יצא לפני כשבועיים והתקבל בהתלהבות מהוססת שלא לומר קרירה משהו. וואלה, אני די בטוח שאנחנו צריכות לדבר עליה ולהקשיב לה יותר. יש לה קסם פיונה אפלי כזה, עם וייב רג׳ינה ספקטור של תור הזהב. אבל העניין הוא שלנסות להשתמש בשמות של אמניות איכשהו דומות לא עושה חסד לשירים כאן בשום צורה. זאת מוזיקה מתקשרת אבל משונה, חמודה ועוקצנית, כזאת שתופסת כבר בהאזנה ראשונה ורק משכנעת עוד ועוד ככל שמקשיבים יותר. אל תאמינו לאין־הייפ, לטעמי בהחלט יש פה עניין.

Kerri Chandler – Spaces And Places

האוס

המפיק והתקליטן הוותיק ועתיר הזכויות מניו ג׳רזי קארי צ׳אנדלר מפציע באלבום ייחודי ביותר. העבודה על כל אחת מ־24 הרצועות שנכללות כאן עברה דרך רחבת הריקודים של מועדון אחר, כך שהשם של כל מועדון מוטבע בכותרת של הקטע המזוהה איתו. יש פה את כל הדיפ, ווקאל ופ׳אנקי האוס שבעולם (ז׳אנרים שהם קודם כל אמריקאים מאוד בזהות שלהם), אבל גם מנה הגונה ביותר ומפתיעה משהו של סאונד UK לכל אורך הדרך. חגיגה של שלוש שעות לקלאבריות שלא שוכחות לרגע איפה לב העניין: לא ברייב, לא בפסטיבל, לא ב״אופן אייר״ – בקלאב. That's where it's at.

Lea Lisa – Love To The End EP

טק-האוס קלאסי

הלייבל הראשי של המעצמה הלונדונית Phonica מציג קטע אפי במיוחד של המפיקה לאה ליסה, שנוצר בהשראת קלאסיקת UK Techno משנות התשעים של המפיק מארק גודארד. התקליט כולל את הגרסה הראשית, שזכתה לשם Manchester Club Mix, מוזיקה זריחה מעוררת להפליא, יחד עם Sunset Mix חולמני ורומנטי יותר. גרסה שנייה זאת מגיעה באורך מלא (12 דקות) כמו גם במיקס מקוצר לחסרות הסבלנות שבנינו. הסאונד וינטג׳י, נוסטלגי אפילו, לאורך כל הדרך וצפוי להעלות בגדול את קרנה של המפיקה הלא ממש מוכרת הזאת. ניצוצות.

Makaya McCraven – In These Times

ג׳אז (תקשיבו אבל!!)

המתופף ומנהיג הלהקה המבריק משיקגו הוא כבר ממש לא סוד שמור של אף אחת מאז ההצלחה האדירה של אלבומו Universal Beings מ־2018 (אלבום כל־כך גדול שאפילו אוסף הגרסאות האלטרנטיביות לקטעים מתוכו הפך בקלות לאחד הריליסים האהובים עלי ביותר מ־2020), אבל יש מצב שהאלבום החדש הזה מסמל פסגה חדשה בקריירה שהיא כולה טיפוס אחד נחוש כלפי מעלה. העבודה עליו נמשכה יותר מ־7 שנים ועירבה לפחות 15 מוזיקאים שונים, מוכשרים פחד אחד־אחד. התוצאה סינמטית וסוחפת במיוחד. לא לפספס.

Mitar Subotić & Goran Vejvoda – The Dreambird

אמביינט/ניו אייג׳

הוצאה מחודשת ליצירה סופר מרשימה שהופקה בשנת 1987 וראתה אור לראשונה בתחילת שנות ה־90. הריליס הנוכחי מציג לראשונה את ארבעת הקטעים המקוריים יחד עם זוג קטעים נוספים שנחתכו ממנו עד כה. אני מניח שזה קשור לכך שבימים דיגיטליים אלה לא ממש צריך לחשוב פעמיים לפני שמשחררים אלבום של יותר מ־100 דקות, דבר שקשה הרבה יותר לעשות כשתלויים במדיות פיזיות כמו CD או ויניל. המוזיקה עצמה היא שילוב של סינתזה מופתית ופורצת דרך לזמנה יחד עם הקלטות שטח של ציוצי ציפורים – אחד מסגנונות המוזיקה הראשונים שנשמעו על פני האדמה אי פעם. קל מאוד לטעות ולחשוב שמדובר על מוזיקה רקע, אבל אני מבטיח שהיא שווה תשומת לב מרוכזת, חפה מהסחות דעת.

Pescheria – Tropicantesimo Session 3

קסם

פשריה, אם הבנתי נכון, הוא שמו של הסטודיו הרומאי שמוביל הוגו סנצ׳ז, שמוכר לחלקכן בוודאי כאיש שמאחורי Alien Alien, כמו גם חצי מהצמד הכי סופני שאני מכיר שפועל היום FRONT DE CADEAUX (המלצתי על אלבום הבכורה שלהם במהדורה שעברה – והוא עדיין מומלץ מאוד מאוד). טרופיקאנטיסמו היא סדרה של הקלטות מג׳אמים שהתרחשו בסטודיו המדובר, בהשתתפות סנצ׳ז ושותפיו הקרובים דוגמת הווקאליסטית הפנומנלית ואושיית האנדרגראונד האיטלקייה לולה קולה. מוזיקה איטית שאין לה מה למהר לרגע, היא הרי כל הזמן כבר בדיוק במקום הנכון.

Protoje – Third Time's The Charm

רגאיי

לקח לי המון זמון לגלות את פרוטוג׳ה, אחד האמנים הכי גדולים שיצאו מג׳מייקה בעשורים האחרונים (ואולי כבר אפשר להתחיל להגיד – מאז ומעולם?), אבל מאז ששמעתי את הסינגל Like Royalty והאלבום In Search Of Lost Time ב־2020 אני לגמרי שלו. האלבום החדש הזה ממש לא מבייש את הפירמה, יש פה שוב את השילוב הכי נכון של אולד־סקול עם ניו־סקול, רגאיי שמביא את כל השורשים והתרבות שיש בו לעולמות של היפ־הופ ואר אנד בי מודרני. לייט אפ!

Tim Burgess – Typical Music

חמידות אין קץ

כתבתי כאן מוקדם יותר השנה, כשבאתי להמליץ על אלבומים של פרנק טרנר ואנדי בל (ואחר־כך הוספתי בכיף לרשימה גם את ג׳וני מאר), שאחת התופעות המבורכות של 2022 היא אמנים בעלי שם שכבר עשו דבר או שניים בחיים שלהם שיוצאים עם אלבומים כפולים שמכילים 15+ קטעים ונמשכים מעל לשעה. כלומר מרשים לעצמם לדרוש מידה לא מבוטלת של זמן ותשומת לב בזמנים שנדמה שסובלים ממחסור חמור בדיוק בשני הדברים האלה. הנה מצטרף לו לאחלה עניין הזה הקוקי שוקולד צ׳יפס המתקרא טים ברג׳ס ואם אין לכן שעה וחצי בשביל הסוכר המוזיקלי הזה נדמה לי שהגיע הזמן לחשב את סדר העדיפויות שלכן מחדש.

YAWNING YOUTH – FROM THE ABYSS OF DISCOMFORT

נויז

לפני כשבועיים בעלי הפתיע אותי עם מרק מהמרקייה השכונתית, שהגיע עם פלאייר המקדם ריליס חדש של איש המרקייה המדוברת. האוכל היה נעים ומחמם לב, אבל המוזיקה שקודמה איתו? מחול שדים ציני ומרושע, צלילים של נפש מיוסרת וחסרת כל תקווה. בדיוק מה שהייתי צריך.

zero dB – Heavyweight Gringos (Part 2)

טריפ-הופ/טכנו

עולם המוזיקה עוד רחוק מאוד מלהתעייף מהאלבום Bongos, Bleeps & Basslines של zero dB, שיצא לפני כ־16 שנים בלייבל המלכותי Ninja Tune. הנה הוא חוזר אלינו השנה בדמות אלבום רמיקסים המכיל שמונה פרשנויות חדשות ומוצלחות במיוחד. מתחילים עם שתי גרסאות לקטע "Anything's Possible", זאת של Kid Swing מושכת לכיוון טריפ־הופי בריסטולי אפל פר־אקסלנס, בעוד זאת של האמן היפני Daisuke Tanabe היא כבר עניין פ'אנקי וקליל הרבה יותר. בהמשך נמצא פרשנות של Peter Kruder לקטע "Te Quiero", שפתאום נשמע כאילו יצא מסט של די.ג׳יי קוצה או אסיד פאולי, כמו גם את אחד מגיבורי הרגע הנוכחי, Austin Ato, שמתיך את הסמבה של A Pomba girou עם טכנו פריים־טיים מפמפם כהלכה. למי שתמיד הייתה סקפטית לגבי אוספי רמיקסים – הנה הזדמנות טובה לגלות את נפלאות הפורמט.

עד כאן להפעם. למי שמחפשת איפה הלב שלה נמצא, הייתי ממליץ להתמקד באנשים/מקומות/עיסוקים שגורמים לעשר שעות להרגיש כמו עשר דקות. נשיקות בבית.