מיקסטורה: סופרים זוגות ידיים

בתיאוריה מוזיקלית מיקסטורה היא שימוש באקורדים מסולם מקביל לזה שכרגע מנוגן על מנת לייצר גיוון. הנה הזדמנות לגוון את הדיאטה המוזיקלית שלכן בטעמים ומרקמים חדשים. כל ריליס שמוזכר לעיל׳ עבר סגנון קפדני של הטעם שלי (יש לכן על מי לסמוך!) ונמצא ראוי לפרגון והילול. תרגישו חופשיות לבדוק ריליסים מז׳אנרים שאתן אוהבות, אבל עוד יותר מזה מומלץ דווקא לדגום ריליסים מסגנונות שאתן לא מאזינות להן בדרך כלל. אשמח מאוד לשמוע איך היה לכן, נגיד בהודעה בפייסבוק או דרך טוויטר.

בימים כתיקונם תופסים אותי בעיקר ריליסים קצרים יחסית (סינגלים, EP־ים, אלבומים של פחות מחצי שעה) מאמנים חדשים יחסית, אבל איכשהו בימים האחרונים תפסו את תשומות ליבי דווקא כמה וכמה אלבומים שנמשכים מעל לשעה ונוצרו על ידי אגדות חיות עם רקורד של מספר עשורים מאחוריהם. שניים מאלה (אנדי בל, פרנק טרנר) יככבו במהדורה שלפנינו, אבל ממש לא רק הם. למקומות, היכון, פליי!

Anika – Change: The Remixes

נו־דיסקו/טכנו/רגאיי

האלבום Change מהשנה שעברה מיצב את אניקה, לאוזניי לפחות, כסוג של ניקו מודרנית. ברגע שנכנסתי לוייב הזה התחלתי לצפות בכיליון עיניים לגרסאות הרמיקס – ולא התאכזבתי עכשיו כשהן כאן. הקטע הפותח הוא הטראק הראשון שאי פעם אהבתי מהפרויקט Planningtorock, בעוד שהרמיקס של Dave Clarke שומר על הוייב הרוקי־דאבי של האלבום המקורי, אבל הולך למקום חדש משלו. מעל הכל, אהבתי את הגרסה של Lauren Flax ל־"Critical", פצצת מינימל מהפנטת ותזזיתית שבתקווה עוד תהפוך ללהיט ברגהיין בהמשך השנה.

Andy Bell – Flicker

שוגייז

הקריירה של אנדי בל ידעה כבר כמה וכמה פרקים וגלגולים. הוא הקים ופירק להקה עצמאית (Ride) ששיחקה תפקיד מפתח בז׳אנר השוגייז, שרק הולך ונהיה יותר יותר דומיננטי בעולם המוזיקה. מאוחר יותר, הוא ניגן בס בלהקת אואזיס. נדמה שבשנים האחרונות היצירה שלו נמצאת בפרק חדש ומדהים שהתחיל עם האלבום המומלץ The View From Halfway Down ב־2020, והמשיך עם אלבום מלא לפרויקט שלו Glock משנה שעברה (אחד מ100 אלבומי השנה שלנו כאן במיקסטורה!)

והנה הוא מקשט לנו את 2022 עם לא פחות מ־18 שירים שנמשכים יחדיו כשעה ורבע. אם הבנתי נכון, הוא חוזר כאן לכל מיני הקלטות שנזנחו החל משנות ה־90 המוקדמות ועד לעבודה על הפרויקטים שהוזכרו בפסקה הקודמת. אנדי של היום זוכה לשיר על רקע מוזיקה שהלחין והקליט לפני כמעט 30 שנה, או לעשות לעצמו של פעם רמיקס. התוצאה חולמנית, סנטימנטלית, בעלת אלמנטים שווים של רטרו וחדשנות ומעל הכל יפה מאוד מאוד.

Beaumont – Cookies

ביטים

שש חתיכות טעימות של היפ הופ אינסטרומנטאלי ג׳אזי, גדוש בשוקולד צ׳יפס. כל הקטעים ביחד נמשכים בערך עשר דקות אבל אין מצב שתסתפקו בהאזנה אחת בלבד.

Beach House – Once Twice Melody

צ׳יל־וייב/אינדי פופ

אלבום כפול שטופטף כארבעה EP־ים וכעת כולו בחוץ. לטעמי הקטעים הכי חזקים יצאו ראשונים ומשם נאבד הקסם לאט לאט, אבל ברגעי השיא שלו זה אלבום מפנק ומחבק שלא שומעים כל יום.

Brain De Palma – Purple Brain EP

נו־דיסקו

אלכסיי ורסינו ממשיך בהשתלטות הרב-חזיתית שלו על עולם הדאנס. בנוסף לפרויקט הדיפ האוס המשובח Panama Keys, והיותו חצי מהצמד הלהיטי/איכותי Stump Valley, הנה הוא כאן בפרויקט נוסף שיוצא בינתיים רק תחת הלייבל Gudu של פגי גו. סאונד שיגעוגי והרפתקני, יכול לדמיין את המוזיקה הזאת במיין סטייג׳.

C. M. TONI – Daily Hustle

דיפ האוס

אסופה של באנגרים ג׳אזיים בניחוח קלאסי שהוקלטו בתחילת שנות ה־90 ומונגשים כעת לקהל הרחב בהוצאה מחודשת זאת. יוסיפו הרבה קסם לכל סט או פלייליסט שמתעסקים בגאראז' (בריטי או אמריקאי!)

Chubby And The Gang – Labour of Love

גאראז' פאנק

לא חובב גדול של ולנטיינז דיי פה, מרגיש לי שזה בעיקר יום שמעודד בדידות ובזבוז כסף. לפחות השנה יצא מזה הסינגל המרים הזה של צ׳אבי והכנופייה! בהחלט מומלץ גם אחרי ה־14 לפברואר.

CORP – Paranoid Visions

אלקטרו

EP שמשייט באזורים ברייקיים/רייביים, שלא לומר טראנסיים. מישהו פה יודע איך לארגן פאצ׳ טוב עם ציוד אנלוגי. יוצא בלייבל היברן דיסקס של ג׳ון טלבוט.

Cult of Luna – The Long Road North

פוסט מטאל

הלהקה הזאת פועלת כבר למעלה מעשרים שנה ואיכשהו מצליחה כל הזמן להישאר בחזית או אפילו צעד אחד לפני רוב מי ששואפים להיות האוונגרד של המטאל. מוזיקה שמשדרת דחיפות ורצינות, ובעיקר נשמעת כמו תולדה של מאמץ עילאי שהשתלם בגדול.

Desaparecidos – Read Music​/​Speak Spanish (Remastered)

אימו

הוצאה מחדש בסאונד משופצר לרגל 20 שנה ליציאתו של האלבום הזה, הבכורה של להקה שמובלת על ידי קונור אוברסט (Bright eyes). רגשות מתפרצים ללא הרף על מצע מדוסטרש כהלכה.

Eden Burns – Tubbs & Burns

אינדי דאנס

ארבעה רולרים גרוביים ונבזיים למדי (בקטע טוב). מעניין אם העטיפה הלא מושכת בעליל שלפנינו כאן נוצרה כך בכוונה או סתם בהיסח הדעת. בכל אופן, לא מדובר בספר שניתן לשפוט על פי העטיפה.

Frank Turner – FTHC

פאנק-רוק/סינגר-סונגרייטר

האלבום החדש של פרנק טרנר, שפעיל כבר מעל ל־20 שנה בטווח שבין פולק ופאנק, מכיל 16 שירים בגרסתו הבסיסית. אני ממליץ בחום לבדוק דווקא את הגרסה המורחבת, שכוללת ארבעה ביצועים אקוסטיים לקינוח והכל בטיפל׳ה יותר משעה. המון רגעים של כנות ואומץ, לחנים מוצלחים וטקסטים שפוגעים בול במקום. כרגיל עם לינקים ליוטיוב – איכות הסאונד לא עושה שום צדק למאסטר, אבל זה מה יש.

Hannah Holland – Tectonic Album Remixes

האוס/טכנו

האנה הולנד, קודם כל תקליטנית בריטית ותיקה ואהובה ולאחרונה גם מפיקה מצטיינת, הוציאה את מה שהוא כנראה אלבום הדאנס האהוב עליי מ־2021. עכשיו מגיעה הזדמנות, בדמות אלבום רמיקסים שהיא רקחה יחד עם אגדת האסיד האוס אשלי בידל (X-Press 2), לבלות עוד קצת זמן עם המלודיות המכשפות והמקצבים המרטיטים שלה.

Hangman's Chair – A Loner

דום/שוגייז

להקת שוגייז / קולד־וייב שנוגעת איכשהו במטאל מבלי באמת להיות כבדה, דכאונית או אפלה במיוחד. מקסימום אווירה במינימום כאב, חומר מצוין לסיים איתו את החורף.

Hurray For The Riff Raff – Life On Earth

אינדי פופ

לא תמונת העטיפה התמוהה ולא הטיפוגרפיה הפשוט מזעזעת שמלווה אותה יספרו לכן כמה שזה אלבום נפלא, עם מלא שירים שיתאימו לכן בול בפלייליסט האהוב עליכן.

Mary J. Blige – Good Morning Gorgeous

אר אנד בי/פופ

חודשים ספורים לפני שימלאו לאלבום הבכורה שלה 30 שנה, מארי ג׳יי בלייג' מפציעה באלבום חדש (ומארחת בשירים שהם מבחינתי שיאי האלבום את DJ Khaled ו־Anderson .Paak). לא מדובר באיזה יצירת מופת, אבל זה בהחלט אלבום פופ שהחזיק אותי בעניין מהתחלה עד הסוף וסיפק כמה וכמה רגעים שייתכן ועוד אחזור אליהם בהמשך.

Methyl Ethel – Are You Haunted?

אינדי פופ

אלבום סוחף וממכר של אמן בשיא כוחו. נוגה ורקיד במידה שווה. בינתיים במדיה שאני עוקב אחריה הוא מתקבל בשקט יחסי וזה קצת משגע אותי כי זה לגמרי חומר של ״אלבום השבוע״ ויותר.

Napalm Death – Resentment Is Always Seismic

גריינד בקטנה

ממש לא בטוח שאפשר לקורא לשירים האלה ״גריינד״ ברצינות. הם נמשכים 3־4 דקות (ולא 30 שניות) ואף אחד מהם לא מהיר או עצבני או מלוכלך בטירוף כמו גריינד אמיתי. אולי יהיה יותר נכון לתאר את זה כאינדסטריאל מטאל, או בפשטות: מוזיקה כבדה־למדי ומומלצת במיוחד.

Rhode & Brown – Everything In Motion Remixes

נו-דיסקו/האוס

אסופת רמיקסים לקטעים מאלבום שיצא בקיץ שעבר. לדעתי נפגוש לא מעט מהם על הרחבות באביב הקרוב. בין השותפים לעשייה ניתן למצוא לא מעט פייבוריטים של מיקסטורה כמו Dj City, סיסטם אולימפייה וקורנל קובאצ׳.

Shamir – Heterosexuality

פופ/אר אנד בי

איכשהו האלבום הזה גורם לי לחשוב על מריה קארי אפילו יותר מאשר על פוליטיקה ותיאורה קווירית. רוצה לומר שהוא גורם לי לחשוב ממש ממש הרבה על מריה קארי.

The Body & OAA – Enemy of Love

נויז/רשע/פורקן

היה לי שבוע מעפן במיוחד שהזכיר לי טוב טוב שהחיים הם לא תוכנית כבקשתך ושהעולם מלא באסהולז וזבל. בסוף היום שחתם את השבוע הזה (וגם היה היום הכי גרוע בו), האלבום הזה סיפק לי קתרזיס נחוץ במיוחד. אני אוהב את The Body כבר כמה שנים, במיוחד בזכות הגוון החד־פעמי של הצווחות שהם משלבים במוזיקה שלהם (צווחות שלפעמים מחרידות ולפעמים מצחיקות אותי, נסו ותהנו!) ואיך שרשימת שיתופי הפעולה שלהם (Thou, Big|Barve, Full of Hell) היא בעצם רשימת המלצות לכמה מהאמנים הכי חשובים ומיוחדים במוזיקה האקסטרים הנסיונית. מוזיקה שהיא שער אפל לכל מה שמסריח ורע ואין שום טעם לנסות לברוח ממנו.

Trentemøller – Memoria

שוגייז/אלקטרוניקה/פופ

בשיא הכנות, ראיתי את הריליס הזה מתקרב ודי תכננתי פשוט לדלג מעליו, כי מאיפה יש לי עכשיו 72 דקות להקדיש למישהו שחשבתי שהוא בסך הכל רמיקסר בינוני פלוס? בסוף גירדתי את הזמן ולא מצטער בכלל. אווירת דארק אייטיז ודרים פופ שעושה נעים והפקה מוזיקלית מדויקת ומלאת ניואנסים. לא לפספס אם לא חייבות!

Tribak – R2​-​EDI2

דאנס אתני/גרוב

הלייבל טריבאק ממשיך להפגיז בקצב. שני הריליסים הראשונים אי פעם בלייבל הציגו חזית אפלה ומסתורית (ושניהם נכנסו אחר כבוד למהדורות קודמות של מיקסטורה). והנה כאן, בריליס שלישי זה, מתגלה צד אחר ללייבל הצעיר: מוזיקת דאנס כיפית ומרימה עם התבלין האסלי ואותנטי שטריבאק יודעים לפזר בנדיבות. קטע אחד יותר מזרח־תיכוני והאחר פאן־אפריקאי, ושניהם ניתנים להורדה חינם בבאנדקמפ (אבל בחיאת זרקו להם טיפ הם בהחלט הרוויחו את זה).

V.A – Remotely Close

גרוב

אלבום שיתופי פעולה בין מאסטרים ישראלים ותורכים. מהצד ״שלנו״ אפשר למצוא כאן את (תחזיקו חזק) קוטימן, בום פאם, לירז, ספי ציזלינג, עוזי נבון, אלק לי ועוד. אם לשפוט לפי הקסם ששוטף לי את האוזניים גם התורכים שלחו כשרונות שלא נופלים מאלה. התוצאה מרשימה, צבעונית ועושה תאבון לגלות מקומות ואנשים חדשים.

Zeal and Ardor – Zeal & Ardor

סול/מטאל/אר־אנד־בי

הפרויקט פורץ הדרך הזה מגיע לשלב חדש של התגבשות והתעצבות. שילוב לא סביר של מוזיקה ששורשיה בגוספל, היישר מהכנסייה, יחד עם מוזיקת מטאל צפונית קיצונית מהסוג ששומעים בדרך לשרוף כנסייה. מרגיש כאילו אירועי ה־Black Lives Matter של השנים האחרונות השאירו את חותמם גם על האלבום החדש, שמרגיש חיוני ובועט יותר מאי פעם.

קלטו קטע: במהדורה שזה עתה סיימתן לקרוא היו ארבע עטיפות שונות שמציגות זוג ידיים. האם קלטתן את כולן?