מיקסטורה היא הזמנה לגוון את הדיאטה המוזיקלית שלכן עם טעמים ומרקמים חדשים. כל ריליס המוזכר לעיל׳ עבר סגנון קפדני של הטעם שלי (יש לכן על מי לסמוך!) ונמצא ראוי לפרגון והילול. תרגישו חופשיות לבדוק ריליסים מז׳אנרים שאתן אוהבות, אבל עוד יותר מזה מומלץ דווקא לדגום ריליסים מסגנונות שאתן לא מאזינות להן בדרך כלל. אשמח מאוד לשמוע איך היה לכן, נגיד בהודעה בפייסבוק או דרך טוויטר.
פחות או יותר בזמן שמהדורה זאת מתפרסמת מועדוני ברלין חוזרים לפעילות. שתי המסיבות הגדולות והחשובות של הסופ״ש (ברגהיין והמסיבה של קולקטיב פסטיבל Whole במועדון OXI) הפכו לאירועי גיוס כספים לתמיכה באוקראינים – והן ממש לא לבד פה בעיר. גם ההתגייסות של מועדון הבלוק בתל-אביב יותר מראויה לציון. הפידים שלי, שמורכבים לרוב מאמנים עצמאיים ואנשי לילה, הפכו לרצף של קריאות לתרום כסף וציוד, לאמץ פליטים, ובאופן כללי לא לשקוט עד שיתחלף הסדר העולמי האחראי למצב המחורבן שבו כולנו נמצאות. הרבה מהאמנים והלייבלים שאני עוקב אחריהם מקרוב התחייבו לתרום חלק מהכנסותיהם מה־Bandcamp Friday שהתרחש זה עתה לעמותות הפועלות כרגע להציל חיים מהתפרצות הרשע ההטרו־סיס־מאצ׳ו־איכסה המיושן והרקוב שכולנו עדות לה בימים האחרונים.
זאת אמנם רק נקודת המבט שלי, אבל ממנה ברור ללא צל של ספק שהתשוקה למוזיקה אלטרנטיבית/עצמאית ותמיכה בה היא תמיכה בעולם טוב יותר מזה שיש לנו כרגע. על פי כן ולאור זאת – להלן הריליסים שהכי תפסו אותי מאז המהדורה הקודמת. נתחיל עם חמישה אוספים מעולים שעצם רכישתם תעזור מעט לאנשים שליטרלי חרב עליהם עולמם לאחרונה. כיוון שזה קודם כל מדור המלצות אני מכניס רק אוספים שעשו לי את זה מבחינת התוכן שלהם ושווה לשמוע בלי קשר, אבל מקווה שתמצאו לנכון לרכוש אחד או יותר מהם. אפשר כמובן גם לתרום בדרכים אחרות, נגיד אחת מאלה.
A Permanent Vacation Dance Therapy – Fundraiser For Ukraine
האוס/נו־דיסקו(תרומה)
לייבל העל הגרמני A Permanent Vacation מגיש קומפילציה של 21 קטעים שנתרמו על ידי כמה ממפיקי הדאנס החמים של הרגע (מהאזורים המחתרתיים/איכותיים כמובן). מוזיקה לחימום, פריים טיים וסגירה. כל ההכנסות יתרמו לקרן הסיוע ההומניטרי הזאת. אם אתן אוספות מוזיקת דאנס מודרנית אתן רוצות את הקטעים אלה בתיקיות שלכן בכל מקרה, על דרך תעשו מצווה.
Various Artists – Slava Ukraini
פסיכדליה(תרומה)
קומפילציית צדקה מבית הלייבל האנגלי מרחיב התודעה House of Mythology. שווה בדיקה לגמרי בגלל המוזיקה, כשכל ההכנסות ממכירותיה ייתרמו לצלב האדום הבינ״ל. בין האמנים שתרמו קטעים (שחלקם לא שוחררו עד כה בשום מסגרת) ניתן למצוא את דניאל אוסליבן המופלא, להקת אולבר הנהדרת, Current 93 האגדי ועוד ועוד. סה״כ יש פה 23 טריפים שלא זוכים לצאת אליהם כל יום והזדמנות לעשות משהו טוב.
WhyPeopleWar – Fundraiser for Ukraine
אינדי־דאנס/רייב/טכנו/דארק דיסקו/שונות(תרומה)
108 קטעים מחולקים לשני אוספים שהורכבו על ידי קולקטיב חיי לילה מליטואניה. הלינק פה למטה הוא לחלק הראשון וכאן תמצאו את החלק השני. בין רשימת המשתתפים קלטתי כמה נציגים "משלנו" כמו Red Axes, Naduve & Asael Weiss ,Tai Rona, BĘÃTFÓØT ו־Rapha, יחד עם רבים מאוד וטובים בהחלט מהתפוצות כמו Anatolia Weapons, Front De Cadeaux ובחייאת אם אני אתחיל לפרט את כל מי שאני אוהב מהרשימה הענקית הזאת נהיה פה כל היום. אם אתן אוספות מוזיקה אלקטרונית ויש לכן טיפה כסף פנוי עשו את הדבר הנכון.
Standard Deviation – TOGETHER FOR UKRAINE
טכנו/האוס/אלקטרו(תרומה)
המתקפה הרוסית ריסקה ברגע תור זהב רציני שהתרחש בחיי הלילה של קייב, העיר שבה קם המועדון ∄ (הידוע גם כ־K41) שבשקט ונחישות ביסס את עצמו כמרכז הסצנה האוקראינית ואחד הקלאבים החשובים והאהובים ביותר על הפלנטה. כרגע עד כמה שידוע לי המועדון משמש כמקלט וחמ״ל לתיאום ניסיונות הימלטות מהעיר.
הקומפילציה הבאה מגיעה ממה שהוא, למיטב הבנתי, לייבל הבית של המועדון המדובר. הזדמנות להעשיר את האוסף שלכן במוזיקה מצוינת, כמו גם לתמוך באנשים ששמו את קייב על מפת האנדרגראונד ועכשיו נאלצים ליטרלי להתחבא מתחת לאדמה.
United For Equity – Support Ukraine
טכנו פיגוזים ופיצוצים(תרומה)
אמנם הלייבל פה בלגי ולא ברלינאי אבל מבט קצר ברשימת המשתתפים יבהיר לכל מי שמכירה קצת את הסצנה למה אפשר לקרוא לאוסף הזה בשם החיבה ״הקומפילציה של הברגהיין״. מתחיל בקטע אמביינט מתעתע אבל מהר מאוד שוקע לצלילים מעולם שבו הפנורמה נשרפה, כדור הדיסקו התנפץ על הרצפה וכל מה שנשאר זה בום בום בום וקראצ׳ קראצ׳ קראצ׳. אם המשפט הקודם נשמע לכן כמו דיס־המלצה, שווה עוד יותר לבדוק את העניין מקרוב.
בלי קשר, נספר שמשפחת הלייבלים של מועדון הברגהיין ורבים מהאמנים שעובדים איתם תורמים את הכנסותיהם לארגונים הבאים, ככה שאם רציתן לצלול לקטלוג המדובר ולרכוש משהו – עכשיו זה הזמן. ואם אתן עדיין קוראות עד כאן אז הנה גם אזכור לרשימה של קומפילציות אקספרימנטליות ששווה לבדוק ולשקול לתרום דרכן.
Avishai Cohen – Naked Truth
ג׳אז
בצירוף מקרים מופלא יצא שלשניים מנגני הג׳אז הישראלים הגדולים ביותר שיש קוראים אבישי כהן. האחד נגן דאבל-באס והשני, זה שכאן לפנינו, חצוצרן. האלבום החדש שלו הוא תוצר של אימפרוביזציה יחד עם עוד שלושה נגנים (שהם כולם גם ישראלים) והוא מהמם ביופיו מהתו הראשון ועד האחרון. מלנכוליה שהיא 100% סקסית ואין בה שמץ של תבוסתנות.
Bob Moses – The Silence in Between
סינת׳-פופ
כן, הם מסחריים רצח ויש המון רגעים שמה שיוצא להם זאת לא בהכרח מוזיקה לרחבות שהייתי רוצה להיות עליהן. אני מבין את זה טוב מאוד ובכל זאת חושב שיש לצמד הזה מלא כישרון ושברגעים הטובים שלהם (ויש באלבום הזה לא מעט, כמו בכל אלבום שלהם עד כה) הם אחד ההרכבים הכי מרגשים ומרקידים שפועלים היום בקאליבר הזה. לאוזניי הם הרבה יותר דפש מוד מאשר דייויד גואטה.
Charlotte Adigéry & Bolis Pupul – Topical Dancer
Deewee פופ
מעל לכל ספק אחד האלבומים שהכי ציפיתי להם השנה. עדיין לא מעכל לגמרי שהנה הוא בחוץ ואפשר פשוט לשמוע אותו מהתחלה עד הסוף מתי שרוצים. צמד החתומים על היצירה הם בני טיפוחם של האחיםדיוואלה (Soulwax, 2manydjs) ולגמרי שומעים את הסינטיסייזרים המהפנטים ומעטפת הסאונד המהממת של הלייבל־בוסים לאורך כל האלבום. זאת המוזיקה הכי קולית ו״נכונה״ שאפשר לשמוע כרגע, לא מעט בזכות האמירה האנטי־גזענית ואנטי־לאומנית שעוברת כחוט השני לאורך כל האלבום. הצעה מפתה למה מוזיקת הפופ של עתיד יכולה להיות, אם רק נרצה. כן ירבו.
Dashboard Confessional – All the Truth That I Can Tell
אימו
היקום סידר לי אחלה הכנה לאלבום החדש של כריס קאראבבא, עם כל האפור וגשום ומלחמה שם בחוץ. בקונטקסט הזה, יש כוח כמעט מרפא להאזנה לבחור שהוא הרבה יותר קרוב לגיל 50 מאשר לגיל 18 פורט בלהט על הגיטרה שלו, שר ברגשנות מתפרצת על התמודדות עם שברון לב ומערכות יחסים שניצלו כנגד כל הסיכויים. אל תתבגרו, זאת מלכודת.
EARTHGANG – GHETTO GODS
היפ־הופ סטלנים
הרבה הרבה יותר מדי ריליסים בשנים האחרונות, ולתחושתי במיוחד ב־2022, משתמשים באותיות גדולות בלבד. שם האלבום, שם האמן, שמות כל הקטעים, All Caps. מבחינתי זאת כמעט תמיד התחלה זעקנית ומתיימרת ליחסים עם אלבום, אבל מהר מאוד המוזיקה הגרובית והפלואו המדויק של כל הנוגעים בדבר הזה קנו אותי. צחקתי, התרגשתי, והבנתי שראוי להמליץ על העניין כאן לכל מי שלא נמצאת כרגע בשיא המאבק בהתמכרות לוויד.
Firebreather – Dwell in the Fog
פוסט־מטאל
אלבום שלישי ללהקה שוודית שרק הולכת ומתחזקת בינתיים. למרות שאני רואה פה ושם אנשים משייכים את האלבום הזה לסוגת הסטונר, לדעתי דווקא אין בו שום וייב סטלני/מחויך/מרחף. זה סלאדג׳ או שמא דום טהור. מוזיקה של ייאוש ושקיעה, מבוצעות מושלם על ידי כל המעורבים בדבר.
Gang of Youths – Angel In Real Time
פולק/רוק
האלבום הזה כולל 13 קטעים ונמשך משהו כמו 67 דקות. איפשהו אחרי האמצע, מגיע השיר שמצורף פה למטה ופשוט ריסק אותי לחתיכות. ממנו והלאה גמעתי כל מילה וכל תו בשקיקה ואיך שנגמר ישר ניגנתי הכל מהתחלה עוד פעם. לוקח קצת זמן וקל לפספס, אבל תאמינו לי – זאת האזנה מומלצת מאוד גם לאלו מאיתנו שכבר קברו הורים וגם לאלו מאיתנו שהרגע המחריד הזה עוד לפניהן.
Golden Bug – Piscolabis
הרפתקה אלקטרונית
לנסות לתאר את האלבום הזה בשמות של ז׳אנרים יהיה מאמץ עקר אז אני מוותר מראש. זה יותר מדי דאנסי בשביל להיחשב נטו מוזיקה להאזנה בכורסא, ויותר מדי לא־קונבנציונאלי מכדי להיות תחמושת לתקליטניות שהן אפילו רמה אחת מתחת ל״יודעות בדיוק אבל בדיוק מה הן עושות״. הפרחים, גם הפעם, לפופ לוק של רוני פיאלקוב, שבלעדיה האלבום הזה היה לגמרי חומק לנו מתחת לרדאר.
Holodrum – Holodrum
פאנק־פ׳אנק
שבוע שבו אני שומע שני אלבומי פאנק־פ׳אנק ששווה להמליץ עליהם, השני יגיע תכף בהמשך המהדורה, לא יכול להיות שבוע נוראי לחלוטין. כאן מדובר על סוג של סופר-גרופ בריטית הכוללת בין השאר חברים מ־Yard Act (שאם אגב עוד לא שמעתן את אלבום הבכורה שלהם שיצא לפני כמה שבועות נא לתקן זאת בהקדם). המוזיקה כאן היא דיסקו במובן הרחב של המילה. רקיד, נועז ומעורר תיאבון לשמוע עוד מההרכב הזה בעתיד.
In Fields – AD EP
קראוטרוק/נו־דיסקו
אין פילדס חוזר אחרי האלבום החזק מאוד שלו מסוף 2020 עם שלושה קטעים של דאב־רוק־אלקטרו־וואו, שבהינתן אוזניות טובות יספקו לכן מסאז׳ רקמות נחוץ ביותר למוח. יש גם רמיקס של אלילי האנדרגראונד־דיסקו הניו־יורקיים בהתהוות Each Other למי שמתעקשת לרקוד.
Johnny Marr – Fever Dreams Pts. 1-4
פופ/רוק
אני מכיר בחשיבות הרבה של הסמית׳ס אבל רחוק מלהיות מעריץ שלהם (עוד לפני שמוריסי הפך לאחת הדמויות היותר דוחות בפופ העולמי) ואשקר אם אומר שקריירת הסולו של ג׳וני מאר הזיזה לי יותר מדי עד השנה. אבל וואלה, הביא אותה באסופת שירים חזקה במיוחד שהייתי ממליץ עליה הכי בכיף, גם אם היה מדובר באמן חדש ואלמוני.
מעניין גם שמדובר באלבום כפול המחולק ל־4, בדומה לאלבום האחרון של Beach House. וגם שמדובר באלבום של אמן וותיק שנמשך מעל ל-60 דקות, בדומה לאלבומים החדשים של פרנק טרנר ואנדי בל. על כל שלושת אלה האחרונים המלצתי ממש לאחרונה כאן. רוצה לומר שאחד הטרנדים הכי מבורכים שאני מזהה ב-2022 בינתיים הוא של אמנים אגדיים שדורשים תשומת לב ליותר מ־30־40 דקות. כן ירבו.
King Hannah – I’m Not Sorry, I Was Just Being Me
אלטרנטיב
אולי קצת מוקדם מדי לצאת בהצהרות כאלה, אבל וואלה אחרי שתי האזנות הרושם שלי הוא שהאלבום הזה ימצא את מקומו על מדף גבוה לצד הגדולים של ניק קייב ופי ג׳יי הארווי באוספים של אנשים שנחשבים בצדק לכאלה ש״מבינים במוזיקה״.
Lone – Natural Aerials
רייב/דראם אנד בייס/אמביינט
ארבע גרסאות חדשות לקטעים מהאלבום המוצלח ששחרר המפיק הבריטי האדיר הזה בשנה שעברה. צפצופי אסיד והרמוניות סינטטיות סוגה עילית.
Masok – Ok, let go remixed
ביטים/גרוב/ג׳אנגל
חמישה שירבולים לקטעים מהאלבום שהוציא ההרכב התל־אביבי בשנה שעברה. כל אחד מהקטעים פה מנצח אבל מעל הכל (לטעמי) מתבלטת גרסת הליקוויד דראם אנד בייס של אובאס ננור (רונן סאבו) ל־"What Can You Do", שנשמעת לאוזני כמו קלאסיקה מודרנית בז׳אנר האהוב הזה.
Melt Yourself Down – Pray For Me I Don't Fit In
פאנק־פ׳אנק
להקת מסיבות אקסטרה רותחת שבאופן בלתי מוצדק תכף תסגור עשור של פעילות אינטנסיבית מבלי להתפרסם על אמת. מקווה שהאלבום החדש והמוצלח הזה ישנה את המצב. בינתיים מופיעים רק באנגליה אבל בהחלט ממליץ לעקוב ולתפוס אותם בהזדמנות הראשונה.
בלאק מטאל תוצרת הארץ שלא אתפלא לגלות אם ישתמשו בו בדיונים בתפוצות כדי להוכיח שגם ב־2022 אפשר למצוא מוזיקה בסגנון הזה שגם מכבדת את השורשים וגם מושכת קדימה. EP של עשרים וקצת דקות, ככה שמומלץ לבדוק גם לסקרניות שלא בהכרח היו מתמסרות לאלבום בלאק באורך מלא. תודה רבה לקבוצת הפייסבוק של Slowly Growing Death על הטיפ.
Tangerine Dream – Raum
אמביינט/אלקטרוניקה
ריליס מספר מאה ומשהו להרכב הגרמני האגדי שקיים מזה עשרות רבות שנים והוא מעין אילוסטרציה לקונספט של ״שלם הגדול מסכום חלקיו״. הלהקה הזאת שרדה את מותו של האדם שהוביל אותה במשך עשרות רבות של שנים: אדגר פרוזה, שהתחיל את הפרויקט ב־1967 ועמד בראשו עד למותו ב־2015.
השנה היא 2022 והנה טנג׳רין דרים כאן איתנו באלבום חדש ומצוין של אלקטרוניקה עשויה ביד אמן, שהוקלט בהובלתו של ת׳ורסטן קוואשנינג (שהצטרף לטנג׳רין דרים ״רק״ ב־2005) ועם גישה נרחבת לנכסים המוזיקליים שהשאיר אחריו פרוזה המנוח. יש כמה וכמה להקות אגדיות שעדיין מסתובבות בינינו ונשמעות כצל חיוור של עצמן, אך לא זה המקרה כאן. כבו את האור, שימו פליי וצאו למסע.
עד כאן להפעם. Keep it locked על רדיו הקצה ושירו שיר לשלום (ולא למלחמות).