אולי זה החום, אבל נראה שהכל זז בהילוך איטי השבוע. מזל שסיטואציה כזו רק עוזרת עוד יותר להתמקד ולמצוא מוזיקה חדשה לדבר עליה. כל השירים שכאן הופיעו בטור הסינגלים השבועי של אלפרד כהן. מוזמנים להאזין לפינה שלי בתוכנית שהוא משדר בימי רביעי בקצה, ובה אנחנו משוחחים על שירים חדשים שאהבנו מהטורים המשותפים שלנו:
ענת מושקובסקי וצ'יל פיל – תזמורת
תזמורת היא חלק בלתי נפרד מהיצירה של ענת מושקובסקי. מחומרי הסולו הראשונים שלה ועד היום, הפסנתר הוא עדיין הכלי האולטימטיבי שמשמש אותה בהקלטות ובהופעות. אולי זאת הסיבה ש"תזמורת", אחד משני שירים חדשים שהיא הוציאה ב־EP חדש עם אותו השם, מרגיש כל כך ארס פואטי. הטקסט של מושקובסקי מעביר את האופן שבו היא רואה ומרגישה את היצירה שלה. היא מתארת תזמורת שמרגישה מסודרת וניתנת לשליטה בראשה, אבל בפועל היא פרועה, לא ניתנת לאילוף, ממלאת את החלל במהירות ובעוצמה. זה תיאור מושלם של השפה המוזיקלית שלה, שמאפשרת לגשר בין הצלילים הנקיים והמסודרים שהיא מנגנת לבין הרגשות המתפרצים שהיא מעבירה באמצעותם.
ראיתי את "תזמורת" מבוצע כמה פעמים בהופעות שלה (בחזרה לאחת מהן, ההופעה שלה בפסטיבל הפסנתר עם אנסמבל כלי המיתר צ'יל פיל, הוקלטו שירי ה־EP), ובכל פעם זה הרגיש כמו הצצה לפיסה מהתהליך של סיבוב הגלגלים בראש שלה. הביצוע של השיר בעברית מרגיש כמו הבחירה ההגיונית היחידה – רק כך היא יכולה להיות הכי כנה וחשופה, כמו שהטקסט דורש ממנה.
גיאגיא – כדו"א / סוכרת
עבור מוזיקאי שתמיד מרטש את החוקים של הפורמטים אליהם הוא מעלה את המוזיקה שלו, אין יותר מדי הבדל בין אוסף שירים שלא נכנס לאלבום של גיאגיא לבין האלבום עצמו. חלק מהקסם של הצוויץ צוויץ היה הבלאגן המכוון של השירים, אז למרות שחלק משירים שלא נכנסו לצוויץ צוויץ באמת לא מרגיש כאילו היה צריך להיכנס לאלבום, השירים המוצלחים ביותר כאן כן מתבססים על אותו כאוס. כזה הוא "כדו"א / סוכרת", שמתבלט בגלל שגיאגיא מכוון בו את הכתיבה האנרכיסטית שלו לכיוון ברור מהרגיל. כמו כל הדור שאליו הוא כותב, גם הוא מסתכל באדישות על סוף העולם מתקרב, ומחבר אותו ישירות לעניינים אישיים כמו שברון לב ומשברים קיומיים.
זה לא ברור אם החיבור הזה בין שני שירים, האחד אפלולי ואפוקליפטי והשני מרגיש כמעט כמו שיר פופ רומנטי ומתוק, הוא קריצה או לא. שימוש באחד מהכלים היעילים ביותר שלו בחלק השני אולי נותן תשובה: הראפ של היוצר תמיד הרגיש פחות כמו אימוץ של השפעות היפ הופ בלבד, אלא דווקא נקודת מפגש בה כל הז'אנרים ברפרטואר שלו מתמזגים ליחידה אחת (רק בק עשה את זה בעבר בצורה שלא מרגישה מביכה). יש בבחירה הזאת רגע של חשיפה אמיתית של כאב. הוא לא רק מדבר בלקוניות על תחושה של נטישה ובידוד, הוא ממש מרגיש אותה. הנדירות של האמוציונליות הזאת ביצירה של גיאגיא מבטיחה עוד שיר קאלט שיהיה כיף לצרוח ביחד איתו בהופעות.
בריל – אל תקח ללב
קשה להכניס רבדים לשיר שההוק שלו זה "לך תזדיין", אבל אם מישהו יכול לעמוד במשימה הזאת זה בריל. הוא קורא לעצמו כאן "אינטלקט שהתפלק לו הפלקס", ובאמת, כל הגידופים והירידות שהוא מחלק כאן לא מוגשים במאה אחוז עצבים. בסוף כל שורה עוקצת כמו "אתם עדיין על ויקיציטוט בודקים פאנצ'ים מקרוז" יושב המוח החריף של הראפר ומחכה שתשלימו את הפער עד אליו.
"אל תקח ללב" עומד בפני עצמו כסינגל, אבל הוא מצליח לחדד את הכוונות של מזל תהומות, אחד מאלבומי הראפ החכמים ביותר שיצאו השנה. הראפר ממשיך למצב את עצמו כפנים האמיתיות של הראפ האלטרנטיבי בארץ, עוסק ישירות ברכות הדעת וחוסר האותנטיות של המיינסטרים. כשפסטיבלים מתיימרים לסכם את כל סצינת הראפ המקומית בכמות שתספיק להיכל מנורה, השוליים שלה מרגישים חשובים מתמיד. בריל אף פעם לא מסיט את עצמו בכוח מהמרכז. המסר האמיתי של "אל תקח ללב" הוא שהדבר הכי קשה לביצוע ביצירה שלו הוא גם הכי קל – לבחור בכל פעם מחדש בדרך שבה יישאר אך ורק מי שהוא באמת.
מוזמנות/ים לעקוב אחרי ירדן אבני בעמוד הפייסבוק והאינסטגרם, ולהאזין לתוכנית הכל בבת אחת בימי ראשון ב־13:00
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
