עוד שבוע עבר, והשירים שיצאו במהלכו עזרו לי לשמור על אנרגיות גבוהות. בואו לא נבזבז זמן ונתחיל. כמו תמיד, גם הפעם כל השירים כאן הופיעו בטור הסינגלים השבועי של אלפרד כהן:
איה זהבי פייגלין – חוליו
על פניו, הסינגלים החדשים של איה זהבי פייגלין מחזירים את היוצרת למוזיקה האקוסטית וה"ערומה" של האלבום הראשון שלה. למעשה, אין שום רגע בשירים האלה שמציע חזרה למקורות. בכל אחד מהם, פייגלין נשמעת כאילו היא ממשיכה לחקור ולבדוק מה עוד היא יכולה לעשות עם הקול והמילים שלה. "גשם", השיר הראשון שהוציאה השבוע, מציג אותה במוד רוחני, ובו־זמנית היא נשמעת כאילו היא מתחברת לקרקע הגשמית עליה היא שרה.
השיר השני שיצא ביחד איתו, "חוליו", תפס אותי חזק יותר. אולי דווקא בגלל שהוא מינימליסטי ועדין, כאילו לא מנסה להשתלט על האוזניים שלך בכוח. כשפייגלין שרה מנקודת מבט של דמות זרה, ככל הנראה פליטה בארץ לא מוכרת, היא מסתכנת בלהישמע מרוחקת ומנותקת מהנושא החברתי המורכב הזה. במקום, היא יוצרת הזדהות דווקא דרך רגע קטן, האזנה לתקליט בשפת האם שלה, ונותנת לשיר להיפתח וללבלב. גם עכשיו, כשהיא זוכה לחשיפה רחבה יותר, מרגש לראות שפייגלין רעבה למצוא דרכים חדשות אליהן היא יכולה לקחת את המוזיקה שלה.
דניאל וייל – לא מנומס
"מה שווה שירה שהיא מאולפת?" דניאל וייל שואלת באלבום הבכורה שלה, גורת אריות שפת זאבים. כותרת השיר שפותח אותו יכולה להתפרש למשמעויות כמו ספקות עצמיים, אהבת הקהל או חשיבות היצירה שלה, רובן ככולן גם זוכות ליחס בקטע שהיא מבצעת ללא ליווי בתחילת השיר.
אבל השאלה הזאת, שמהדהדת לאורך כל האלבום, מרגישה כמו הרעיון המרכזי האמיתי שלו. הרגעים המוצלחים ביותר של וייל הם אלו שהיא באמת נותנת לשירה שלה להשתולל, להיות שייכת לכמה תחושות בו־זמנית ולבסוף לחזור תחת שליטת היוצרת שלה. המוזיקה שמלווה אותה (בהפקת יהוא ירון) מדגימה דרכים מרהיבות ללוות את זרם התודעה של וייל.
"לא מנומס", הסינגל המוצלח מהאלבום, מכיל כמה רגעים של התפרעות אמיתית, הן במילים של היוצרת והן בביצוע של הלהקה. הרגעים בפזמון, שמכינים את הקרקע לסערה, אפילו יותר מעניינים באיפוק שלהם – מקצב הג'אז עם אנרגיות הפאנק תופס את האיזון של וייל בין אלגנטיות לזעם.
Cherry Coloured – (אהבתי היא) עיר דועכת
את עמית בויום גיליתי השנה במסגרת שיתוף הפעולה שלה עם עופר טיסר ודני הדר בפרויקט עומק הארובה. באלבום שהוציאו בדצמבר, היא השאירה אותי פעור פה עם קאבר מהמם ל"אמיליה" של ג'וני מיטשל. ההגשה שלה הרגישה בכל רגע את המילים של מיטשל, ושמרה על האיזון שלהם בין השמיים והארץ.
לאחר מכן, כשהתעמקתי במוזיקה שהיא יוצרת תחת השם Cherry Coloured, גיליתי יוצרת אלקטרונית אקספרימנטלית ומעניינת שהיא ההפך המוחלט ממה ששמעתי בקאבר ההוא. בתוך מעטפת של רעש לבן והפקה ששולחת זרועות לכמה כיוונים במקביל, היא מפרקת ומרכיבה מחדש את הזהות שלה.
גם ב־EP החדש והראשון שלה בעברית, כשנחליט לחזור הביתה, היא ממשיכה את החיפוש שלה אחר העמקת הנפש היוצרת שלה. בזמן שהיא שולחת את הלחנים שלה להשתולל ולהשריש שורשים מתחת לפני השטח, היא מתעסקת בטקסטים שלה בנושאים הנוגעים בזמן ובמקום. היא תיארה את שלושת השירים בריליס הזה כ"שירים על ירושלים (לא על חיפה)", אבל דווקא דרך התעלמות ממנה מעניקה בויום משקל גדול לעיר מולדתה ביצירה שלה. המרחק שלה מהעיר שבו גדלה משמש כסמל של זמנים משתנים ב"ינואר 2015" המהורהר, ואפילו כשהיא פוליטית ונוקבת ב"פטרול", היא מתמקדת באופן שבו קהילה שלמה סולקה מביתה.
"עיר דועכת" מציג רגע שבו דווקא המינימליסטיות הטקסטואלית מעניקה עומק גדול יותר לאמירה של היוצרת. מדובר בלחן היפה ביותר מבין השלושה, דווקא בגלל שהקול של בויום משמש בו ממש ככלי נוסף שמתפתל ומתאים את עצמו לתנועות של כל מה שקורה מסביבו. זה הרגע בו היא נשמעת הכי קרובה לזהות הזרה של השירים שלה – כשהמילים שלה נטבעות בתוך העומס המוזיקלי שיצרה, היא נשמעת הכי רחוק מהבית אליו היא שואפת לחזור.
רונה קינן – נוע
"אני מסתובבת שנים סביב העבר", מסבירה רונה קינן בתיאור לשיר החדש שלה, "נוע". ובאמת, האלבומים שלה תמיד היו מלאים ברגעים קפואים של זכרונות ישנים שמלאים בדמויות, מקומות ותחושות. האובססיה שלה לאופן שבו אנחנו משמרים זכרון ותודעה נמצאת בכמה משיריה הגדולים, בין אם היא עוסקת ברגעים קטנים ואישיים או בתמונה גדולה וקולקטיבית יותר.
"נוע" הוא סוג של פרידה מהאספקט הזה בשיריה. במהלכו, היא מתמודדת עם השקרים והכשלים שנמצאים בזכרונות העמוקים ביותר שלה. מקומות מנקודות מהותיות מעברה קוראים לה לחזור, ולראשונה היא נמנעת ומסרבת להזמנותיהם. נראה שהראש שלה נמצא יותר מתמיד בעתיד, והפזמון משמש כהנחייה לבנה הקטן, ולדור שלם שימשיך אחריה, לא להיתלות בעבר כמו הדורות שקדמו להם.
אין חדש תחת השמש בכל מה שנוגע למוזיקה של קינן. בעשרים השנים האחרונות, היא לא באמת הפסיקה להוציא אלבומים איכותיים ורלוונטיים. דווקא עבור אישיות כל־כך מהותית במוזיקה המקומית, השאיפה לא לנוח על זרי דפנה ולהמשיך ללמוד דברים חדשים על עצמה ועל היצירה שלה היא מה שמשאיר את השירים שלה מהנים וחיוניים.
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
