הדור הקודם של המיינסטרים הישראלי, זה ששלט ללא עוררין במצעדים לפני 15 שנה, רחוק מלהיעלם לחלוטין מהקונצנזוס. כל הדמויות המשמעותיות ביותר ממנו, מירי מסיקה, קרן פלס, עידן רייכל ודומיהם, עדיין ממלאים אולמות ומועדונים, שופטים בתוכניות ריאליטי, זוכים לראיונות באולפן שישי – כל זה, למרות שהפופ הישראלי המשיך הלאה מהסגנון שהם עצמם עיצבו.
הסאונד והרעיונות שעולים ב־?, האלבום החדש של למהלא, נשמעים כמו ניסיון לחזור לאותה תקופה במוזיקה הישראלית. אדם בן אמיתי, שמוביל את ההרכב ביחד עם מתן אפרת על התופים והדר גרין על הבס, היה פעיל גם אז כשעבד עם יוצרים כמו אפרת גוש ויוני בלוך. בעשור האחרון, לצד אלבום סולו מצליח שהנפיק לו להיטים כמו "את לא יודעת", הוא הפיק ויצר ביחד עם איה כורם, אשתו ואם ילדיו (מומלץ במיוחד להאזין לאלבום 2023 משנת 2016, יצירת מופת שלא מספיק אנשים שמעו). המהפכה השקטה של כורם, גם היא חלק מאותו מחזור יוצרים שכבש את המיינסטרים בתחילת שנות האלפיים, נוכחת גם בשירי האלבום החדש של בן זוגה. זה בא לידי ביטוי בגישה המסורתית שבאמצעותה בן אמיתי מלחין את השירים שלו, עם פזמוני פופ מדבקים ומלאי פאתוס, וגם בטקסטים עצמם.
ללמוד הכל מחדש
לא סתם סימן השאלה נבחר להיות כותרת האלבום – בן אמיתי מנסה להביט על החיים מנקודת מבט רגישה ונטולת ציניות, ללמוד מחדש את כל שיעורי החיים הקלישאתיים רק כדי לגלות כמה הם עדיין חיוניים. הוא מפרק את האגו שלו לחתיכות ב"גם לי מגיע" ו"יש כמוך אלף", ומוצא מחדש את יסודות האהבה שלו ב"את בלתי נשכחת" ו"בא לי להיות איתך". הוא פותח את האלבום עם "אחרי כל השירים", טקסט ארס־פואטי יוצא דופן שעוסק בחיים האמיתיים שמאחורי פרסונה אמנותית נערצת.
כשבן אמיתי בוחר להתעסק בכוונה בקלישאות ובאמיתות טריוויאליות, הוא מסתכן ליפול לתוך המלכודת של עצמו. אמנם יש פה רגעים שמאיימים להיעלם אל הרקע, אבל הם גורמים לרגעים שבהם הוא דווקא יוצא מהתבנית לבלוט באוזניים. ב"בא לי להיות איתך" הוא מתנסה בסגנון פופ עכשווי יותר, והתוספת של איה זהבי פייגלין, שמתנסה גם היא במגוון רחב יותר של סגנונות לאחרונה, הופכת את השיר לאחד מהשיאים של האלבום.
עצם העובדה שהאלבום הזה נשמע כל־כך טוב עוזרת ליצור חוויית האזנה מהנה. מדהים לשמוע כמה הקול הרך והנעים של בן אמיתי התפתח בעשור האחרון, וזה נשמע כאילו הוא סוף כל סוף מתאים לסטנדרט הביטלסי של העיבודים שלו. הליווי המקצועי של הנגנים סביבו גורם לתחושה שכל תו פה נמצא בדיוק במקום שבו הוא צריך להיות. החוזקות המוזיקליות של כל מי שמעורב באלבום הזה (בנוסף לבן אמיתי, גרין ואפרת מנגנים גם עידית מינצר בחצוצרה, שחר זיו בקרן יער וטל בן רעי בטרומבון) מאפשרות מעבר חלק בין הזהויות השונות שבו, משירים אקוסטיים קטנים ועד לאפוסי רוק סוערים.
מה יותר פשוט מזה?
גם אם המלנכוליה היא נוכחת תמידית בכתיבה של בן אמיתי, הוא מתחיל את האלבום הזה עם אור נוצץ ומדבק בעיניים. בימים הראשונים של החורף הזה, קשה שלא לעמוד בהזמנה של בן אמיתי לקיץ נצחי בשיר האהבה המקסים "את בלתי נשכחת". מול הקיץ הזה עומד הגשם הכבד בשיר "השער נעול", קונטרה לאהבה חסרת הפשרות של השירים שהגיעו לפניו. בן אמיתי מכיר בשיר הזה בקיום של האפלה לצד האור, עם שיר שמלא בספקות עצמיים וסערת רגשות שיכולה לתקוף כל אדם שמנסה להבין כיצד לחיות לצד האנשים שחשובים לו.
בסוף האלבום, בן אמיתי לומד שיעור אחד אחרון וחשוב. "אנשים צריכים אנשים" מקבל על עצמו אמת טהורה ויסודית, אופטימיות קורנת של אדם שעבר את המבול ומתכונן כבר אל המכשול הבא. "מה יותר פשוט מזה?" הוא שואל לגבי התגלית הזאת, מבין שלפעמים הדברים שנמצאים לנו מתחת לעיניים הם אלו שיותר קשה לראות. גם זאת קלישאה, אבל בן אמיתי מצליח להזריק חיוניות בכל הקלישאות שהוא מפרק באהבה באלבום הזה. בתקופה שבה קשה שלא להיות ציניים ופסימיים לנוכח האתגרים הרבים שהעולם מעמיד בפנינו, היצירה נטולת הציניות של בן אמיתי מרגישה חשובה מתמיד.
מוזמנות/ים לקרוא את הריאיון עם ההרכב ולהאזין לתוכנית שערכו במסגרת "הקצה שלי":
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
