המלצת שדרני ושדרניות התחנה: מה רואים בפסטיבל דוקאביב

פסטיבל דוקאביב יצא לדרך ביום חמישי, וגם הפעם הוא מכיל כמות אדירה של סרטים תיעודיים מבריקים ומרתקים. כבכל שנה, חלק לא מבוטל מהסרטים האלה עוסק בתרבות על פניה השונות. לא יודעים/ות מאיפה להתחיל ובמה לבחור? שדרני ושדרניות התחנה כאן לעזרתכם/ן, עם המלצות על כמה סרטים שאסור לפספס בפסטיבל:

גיל רוביו

סרטה של אנה סופיה פונסקה על סזריה אבורה המנוחה הוא תיעוד יפיפה ומלא חמלה של אחת הדיוות הגדולות של המוזיקה האפריקאית. דרך סרטים ביתיים שצולמו במהלך שנים רבות וליוו את אבורה בטורים האין־סופיים שלה בכל רחבי העולם, המצלמה עוקבת אחריה בביתה באי קאבו ורדה ומעניקה הצצה אינטימית לחייה של אישה עצמאית, אמיצה ויוצאת דופן. פסקול הסרט משובץ בכמה ביצועים מוקדמים ונדירים לצד קטעים מרגשים בלייב ותיעודי הקלטות של כמה מהדואטים האלמותיים של אבורה.

סזאריה אבורה יוקרן במסגרת פסטיבל דוקאביב ביום שבת, ה־28/05, בשעה 15:15, ביום שלישי, ה־31/05, בשעה 12:00 וביום ראשון, ה־05/06 בשעה 12:15

מיכל אלפרשטיין

הסרט "Nothing Compares", בבימויה של הבמאית האירית קת'רין פרגוסון, מקיף את השנים הראשונות והמכוננות בדרכה המוזיקלית של שינייד או'קונור, החל מהעבודה על אלבום הבכורה שלה, דרך הפריצה ככוכבת פופ ברמה עולמית, ועד לקריעת תמונת האפיפיור בשידור חי, כשהשתתפה ב"סאטרדיי נייט לייב", אירוע שהוביל לדחיקתה מהמיינסטרים בן לילה. הסרט מציג צילומים של או'קונור בהקלטות, הופעות וראיונות, וברקע נשמע קולה של או'קונור וקולם של עמיתים וחברים, שמתארים את האירועים מנקודת מבטם.

הסרט מציג באופן בהיר וחי את דמותה של או'קונור שמצטיירת כאישה אמיצה, נועזת, כריזמטית ומוכשרת בצורה בלתי רגילה, שהשמיעה את קולה נטול הפשרות בכל מחיר.

הקטע לקוח מתוך הביקורת המלאה של מיכל על הסרט.

Nothing Compares יוקרן במסגרת פסטיבל דוקאביב ביום שבת, ה־28/05, בשעה 09:45, ביום רביעי, ה־01/06, בשעה 19:15 וביום שבת, ה־04/06, בשעה 19:15

נילי חנקין

השבוע הקדשתי את התוכנית שלי "הגל האדום" לסרט הדוקומנטרי נבלני – הדיוקן של אדם שהיה התקווה היחידה של העם הרוסי לחיות בדמוקרטיה. הבמאי הקנדי דניאל רואר ליווה את ראש האופוזיציה הרוסית אלכסיי נבלני מספטמבר 2020, כשנאבק על חייו בקליניקה גרמנית בעקבות ההתנקשות בו – הרעלה על ידי נשק כימי רוסי. הצילומים הסתיימו במעצרו של נבלני בביקורת הגבולות ברוסיה כעבור שנה, בינואר 2021. זהו דוקו שהוא גם מותחן פוליטי וגם מסמך אישי מרטיט לב.

אלכסיי נבלני הוא לא רק פוליטיקאי, אלא גם עיתונאי חוקר ואושיית רשת. בשנת 2018 בערוץ היוטיוב שלו נבלני חשף את חזרתה של "מלחמת התרבות" – דיכוי שיטתי של מוזיקת מחאה במדינה על ידי השלטון. פסקול התוכנית מורכב מאותה "מוזיקה אסורה" של רוסיה הפוטיניסטית, מהיפ הופ בועט ובוטה ועד לאסתטיקה מיליטנטית של להקת Shortparis ומחאה מהונדסת של Pussy Riot.

נבלני זכה ב־2 פרסים בפסטיבל Sundance ושודר ברשתות הטלוויזיה הגדולות בארה"ב ובבריטניה. בימים אלה, כשאלכסיי נבלני ניצב בפני 9 שנות מאסר על פעילותו הפוליטית, במאי הסרט דניאל רואר הביע תקווה כי "תשומת הלב שהסרט מושך בעולם יימנע מהשלטון הרוסי לרצוח את אלכסיי בכלא".

נבלני יוקרן במסגרת פסטיבל דוקאביב ביום שבת, ה־28/05, בשעה 16:00, ביום שני, ה־30/05, בשעה 11:45 (שתי ההקרנות האלו יהיו בנוכחות הבמאי דניאל רואר) וביום שבת, 04/06, בשעה 21:30.

תומר קופר

אני חולה על קורטני ברנט, וכשהגעתי לצפות במועדון האלמונים במסגרת המיונים המוקדמים לתוכנית המוזיקה של דוקאביב, ציפיתי למשהו שיהיה ממש כיפי איתה עם סיבוב הופעות ומוזיקה. אבל אז הופתעתי מאוד לטובה, כי גיליתי סרט הרבה יותר עמוק, חשוב וחשוף, שמביא ערך מוסף די גדול מעבר ליצירה שלה.

הסרט עוקב אחרי קורטני בסיבוב ההופעות של האלבום השני (והאהוב עליי ביותר שלה), Tell Me How You Really Feel. אלבום שמסתתרים בו המון תכנים מאוד רציניים מתחת למוזיקה, כאלו שהסרט נוגע בהם ונכנס איתם פנימה. עם צילומים נהדרים מהטור ותיעודים אישיים מאוד, קורטני מדברת ומגלה הרבה על בדידות, החיים בדרכים, דיכאון והצדדים השונים של אמן, ההצלחה שלו, ההופעות והיצירה. כל זה בעזרת הקלטות ביתיות עם מונולוגים חשופים שהיא שלחה במשך זמן רב לבמאי דני כהן (עם דוקו מלא ראשון שלו, אחרי שביים לקורטני מספר קליפים בעבר).

עם כמה שאהבתי את קורטני לפני זה, הסרט גרם לי לאהוב ולהעריך אותה אפילו יותר, בתור בן־אדם ויוצרת. וגם מי שלא יכירו אותה אפילו לפני הצפייה, יקבלו מבט חשוב על הנושאים שהסרט מתעסק בהם ומציג על המסך (ולמי שכבר מכירים, הלב יתרחב ועל הדרך יגיע רצון מאוד גדול ללחוץ שוב פליי על האלבום ההוא ולהישאב יותר בעומק למילים והנושאים).

מתוך הכתבה של ירדן אבני על הסרט:

מועדון האלמונים מנסה להימנע מלהיות סרט למעריצים בלבד. הוא מתמקד במוזיקה של ברנט בנדיבות, ולפעמים נותן לה ללוות סצינות שלמות רק כדי שעוברי אורח יוכלו להיטמע בתוך הקסם של השירים שלה. אבל אלו הרגעים שבהם קורטני ברנט, הבן אדם, מתגלה מבעד למיתוס שלה שמאפשרים להכיר אותה באמת. זה קורה כשהיא מתרגשת מזה שהיא הולכת להסתפר (השיער שלה הוא כוכב בפני עצמו בסרט הזה), כשהיא מקליטה אלבום עם חברתה הטובה סטלה מוזגווה מוורפיינט או כשהיא סתם יושבת ומספרת על המחשבות שלה למיקרופון. כמו השירים הכי טובים שלה, המחשבות הכי מעניינות של ברנט עולות כשהיא פשוט יושבת ומתבוננת על החיים היומיומיים שקורים סביבה. 

מועדון האלמונים יוקרן במסגרת פסטיבל דוקאביב ביום שני, ה־30/05, בשעה 19:45 וביום שישי, ה־03/06, בשעה 19:15.