"בסך הכל רציתי לצרוח", אומרת שינייד או'קונור בתחילת הסרט התיעודי החדש עליה שיוקרן השבוע במסגרת פסטיבל דוקאביב. זו הייתה לדבריה הסיבה שהחלה לעסוק במוזיקה. לכן היא הופתעה מכך שהפכה לכוכבת פופ, שהרי עבורה המוזיקה הייתה כמו טיפול, דרך להתמודד עם הכאבים שסחבה מילדותה הטראומטית.
הסרט "Nothing Compares", בבימויה של הבמאית האירית קת'רין פרגוסון, מקיף את השנים הראשונות והמכוננות בדרכה המוזיקלית של או'קונור, החל מהעבודה על אלבום הבכורה שלה, דרך הפריצה ככוכבת פופ ברמה עולמית, ועד לקריעת תמונת האפיפיור בשידור חי, כשהשתתפה ב"סאטרדיי נייט לייב", אירוע שהוביל לדחיקתה מהמיינסטרים בן לילה. הסרט מציג צילומים של או'קונור בהקלטות, הופעות וראיונות, וברקע נשמע קולה של או'קונור וקולם של עמיתים וחברים, שמתארים את האירועים מנקודת מבטם.
הסרט מציג באופן בהיר וחי את דמותה של או'קונור שמצטיירת כאישה אמיצה, נועזת, כריזמטית ומוכשרת בצורה בלתי רגילה, שהשמיעה את קולה נטול הפשרות בכל מחיר.
אמנות ויצירה מול רעל ואכזריות
כבר בתחילת דרכה, אמנם ביישנית ומופנמת ומדברת בקול עדין ושקט, או'קונור לרגע לא עשתה את מה שציפו ממנה לעשות. כך היה למשל בהחלטתה לגלח את שיערה למרות הציפיות של חברת התקליטים ממנה להיות נשית, לגדל שיער ולנעול נעלי עקב. כך היה גם כאשר היא נכנסה להריון בזמן העבודה על אלבום הבכורה שלה. חברת התקליטים הפעילה עליה לחצים כבדים להפסיק את ההריון, אך או'קונור לא נכנעה ללחצים. בהמשך סירבה גם להופיע באצטדיון בניו ג'רזי כיוון שנהגו להשמיע בו לפני הופעות את ההמנון הלאומי וכן סירבה להשתתף בטקס הגראמי – שתי בחירות שהביאו למתקפות רעילות ואכזריות עליה בתקשורת האמריקאית.
אך כל אלה מתגמדים לעומת אקט המחאה החריף ביותר שלה, במסגרת הופעתה בתוכנית "סאטרדיי נייט לייב", שמוצגת במלואה בסרט. כשסיימה לשיר גרסת אקפלה לשיר "War" של בוב מארלי, קרעה או'קונור את תמונתו של האפיפיור, תמונה שהייתה תלויה מעל מיטת אמה המנוחה, וקראה: "Fight the real enemy", כמחאה על העדויות שהחלו לצוץ על התעללות בילדים בחסות הכנסייה הקתולית, שאת חלקן טייח האפיפיור.
קריאות בוז מול אומץ לב ויושרה
כל אלה לא היו פרובוקציות ריקות מתוכן. הזעם העוצמתי שהרגישה לנוכח ההתעללות בילדים הגיע מתוך הזדהות עמוקה שלה עמם. לכל אורך ילדותה, ספגה או'קונור התעללות קשה, פיזית ונפשית, מצד אמה. בבגרותה, ייחסה את ההתעללות הזו לאלימות שחוו נשים באירלנד עקב שליטתה של הכנסייה הקתולית על גופן ועל נפשן, באמצעות חוקים שמרניים מחמירים.
דרכה להתמודד עם אותו הזעם הייתה לפעול בנחישות ובטוטאליות כדי לתקן את העוולות שחוותה היא כילדה ושחוו ילדים אחרים. או כמו שקריס קריסטופרסון אמר כשהציג אותה בהופעת המחווה לבוב דילן – הופעה בה התקבלה בקריאות בוז סוערות כתגובה לקריעת תמונתו של האפיפיור – שמה של או'קונור הפך שם נרדף לאומץ לב וליושרה.
גם בכתיבה שלה או'קונור ישירה, חשופה עד כאב ונטולת הגנות. לאחר שסיימה להקליט את אלבומה השני, I Do Not Want What I Haven't Got, היא מציגה אותו לנייג'ל גריינג', מנהל הלייבל. מופתע מכמה ששיריה חשופים, הוא אומר שזה כמו לקרוא ביומן שלה, שהוא לא יכול להוציא את האלבום כפי שהוא. או'קונור, כתמיד, מתעקשת, נשארת נאמנה ליצירה שלה, לאמת שלה. האלבום יצא ללא שינוי.
השיר "The Emperor’s New Clothes" מתאר בדיוק את המאבק של או'קונור להשמיע את הקול שלה מול הניסיונות של העולם סביבה להשתיק אותה. "You asked for the truth and I told you", היא שרה. ונראה שבשבילה זה באמת כל כך פשוט. היא אומרת את האמת, היא זאת שתמיד צועקת שהמלך הוא עירום. אלא שהעולם לא באמת מעוניין להסתכל במראה שהיא מציבה בפניו. המציאות מכוערת מדי.
רק שנים מאוחר יותר נחשפה האמת שאו'קונור זעקה, אמת עליה שילמה מחיר כבד, ואשר הובילה לנסיגתה מעין הציבור. לקראת סוף הסרט מוצגים ההישגים מהשנים האחרונות בכמה מאבקים חשובים שאו'קונור היתה מהראשונות שלקחו בהם חלק, ביניהם הכרה בפשעי הכנסייה הקתולית, ביטול האיסור החוקתי על הפלות והכרה בנישואים חד־מיניים באירלנד וכמובן מאבקה של תנועת MeToo.
תודה ששברתם את ליבי
ואולי עבור או'קונור, אלה ההישגים המשמעותיים באמת, יותר מאלה המוזיקליים. לדבריה, היא מעולם לא התכוונה להיות כוכבת פופ, אלא זמרת מחאה. מבחינתה, התגובה הקשה של הציבור על מחאותיה, היא זו שהוציאה אותה ממלכודת הכוכבות והחזירה אותה למסלול הנכון עבורה.
הסרט מסתיים עם הופעה של או'קונור מהשנים האחרונות. הזמרת, שהתאסלמה לפני שנים ספורות, עולה על הבמה עטויה בחיג'אב. עיניה כבר לא פקוחות לרווחה ומישירות מבט חודר, אלא לרוב עצומות, מביטות פנימה. אבל הקול, העוצמתי, יוצא הדופן, שחודר מתחת לעור, נשאר כפי שהיה. היא שרה את השיר "Thank you for hearing me", אותו כתבה כשיר פרידה לפיטר גבריאל, אולם בהקשר הנוכחי ניתן לשמוע אותו כשיר שמיועד לקהל שלה. זה שהקשיב ואהב וראה אותה, וזה שגם שבר את ליבה, שקרע אותה לגזרים. וגם על זה או'קונור אומרת תודה: "Now I'm a strong, strong heart / Thank you for breaking my heart".
הסרט Nothing Compares יוקרן במסגרת פסטיבל דוקאביב ביום שישי ה־27/05, בשעה 19:45, ביום שבת ה־28/5 בשעה 9:45, ביום רביעי ה־1/6 וביום שבת ה־4/6 בשעה 19:15.
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
