יונתן אבירן אוהב לזוז, או לפחות לא אוהב להישאר יותר מדי באותו המקום. באי.פי החדש שלו, אוטובוס לילה, היוצר הצעיר מתאר את שיטוטיו ברחובות תל־אביב, מרדף מפני חיזרים ותחושה כללית של אי־שקט בין קשרים ללא מוצא, משברים אישיים ותחושה שהכל תקוע במקום. אמנם אבירן מצא דרך לשחרר את מה שתקוע, להתקדם אל אופק חדש ולהזיז אותנו על הדרך, באמצעות אי.פי. הבכורה הקצר והמבטיח שלו.
אוטובוס לילה מכיל חמישה שירים שאבירן כתב במהלך שירותו כקצין בחיל הים, ושכוללים קטעי פולק, אינדי־פופ, בלדות פסנתר, סינתסייזרים מרעננים וגרוב נעים שמניע אם תרצו ואם לאו. דרך חמשת השירים החדשים שלו ניכר שהמוזיקאי "אול אובר דה פלייס", אך יחד עם זאת, ובזכות עבודתו עם המפיק המוזיקלי זיו זק (שעובד צמוד גם עם קובארי, בין השאר), ניכר גם שאבירן כבר מגבש קול אינדיבידואלי ברור, ושהוא משאיר לעצמו דלתות פתוחות רבות להתפתח דרכן. מסקרן יהיה לשמוע לאן יגיע בשיטוטיו או מרדפיו העתידיים ולאן ייקח אותנו בהמשך. בשיריו החדשים תוכלו לשמוע מוזיקאים ומוזיקאיות מוכשרות ומוכרות נוספות שתרמו ליצירתו כמו עמרי קרן, רוני בר־הדס, ספי ציזלינג, שקד קליין ועוד.
מחר, יום רביעי ה־28.9.22, תוכלו לתפוס את יונתן אבירן התזזיתי לשעה קלה בתיאטרון תמונע, תל־אביב, שם יחגוג את צאת האי. פי החדש שלו אוטובוס לילה. עוד קודם, תפסנו את היוצר והמוזיקאי להיכרות קצרה דרך המוזיקה המעולה שבחר להשמיע כאורח בתוכנית השבועית "הקצה שלי", דרך Tame Impala, Muse, נונו ואחרים, יחד עם כמה מהשירים החדשים שלו:
אבל אנחנו תמיד רוצים לשמוע עוד. אז שוחחנו עם העורך האורח של השבוע כדי להכיר אותו גם מהצד השני של המשוואה, כמאזין, ולשמוע עוד על המוזיקאים שמלווים אותו וממלאים אותו בהשראה.
מהו האלבום האחרון שהפתיע אותך?
"הראשון של Fleet Foxes הוא מאסטרפיס. מהרגע ששמתי את האלבום הזה באוזניות, לא הצלחתי להתנתק ממנו. אם יש משהו שפליט פוקסס טובים בו זה בלגרום לי להרגיש כמרחף, אולי זה משהו בקולות שלהם ובעומס היפה הזה של הכלים. כל פעם יש תחושה כזו שלוקחת אותי בראש לטבע, לאיזה טרק על הר, או ביער ירוק שלא נגמר".
מהי התגלית המוזיקלית הכי טריה אצלך?
"מוטי רודן. האלבום שלו בעברית צליין נפלא ואמיתי, מרגיש מאוד מכאן, אבל גם מטיול בעיירה קטנה בויאטנם במקביל".
מוזיקה שאהבת בעבר וחזרת לשמוע בתקופה האחרונה?
"אחת לכמה זמן אני תמיד חוזר אל Coldplay, במיוחד לשלושה אלבומים הראשונים. קולדפליי היתה הלהקה שבגללה נכנסתי למוזיקה בגיל 11, 'Clocks' היה השיר שגרם לי לרצות ללמוד לנגן על פסנתר, ואני חושב שזו היתה הפעם הראשונה בחיים שלי שמוזיקה לקחה חלק משמעותי בחיים שלי. בזמן שילדים סביבי העריצו קבוצות כדורגל ודיברו רק על זה, אני הערצתי את קולדפליי. היום אני קצת צוחק על זה, קולדפליי השתנו מאד מאז, אני עוקב פה ושם ותמיד מקשיב לכל דבר חדש שלהם, לרוב די מתבאס על מה שיוצא, אבל גם היום יש פה ושם דברים יפים שהם עושים, בעיקר ברמת המיתוג לדעתי. מה שכן, תמיד הם יהיו נוסטלגיים בשבילי".
את מי הכי היית רוצה לראות בהופעה?
"מת להיות בהופעה של Parcels. בתקופה האחרונה מקשיב המון להופעות שלהם, אחת אחרי השניה. יש הרבה להקות אוסטרליות עכשיו שעושות דיסקו עם טאצ׳ פסיכדלי כזה, אני מאד אוהב ומושפע מהגל הזה, אבל משהו בחיבור של פארסלס תופס אותי בצורה אחרת. המוזיקה שכל הזמן רוקדת, אבל לא בצורה מתאמצת ומעייפת בשום שלב, והיכולת שלהם להיות כל כך טייט – זה משהו מדהים".
מה ההמלצה המוזיקלית הכי מוצלחת שקיבלת לאחרונה?
"לשמוע את האלבום החדש של נונו. היא גאונה וההפקה שלה גאונית. נראה לי כולם כבר יודעים אבל אני גיליתי את זה יחסית לא מזמן".
מתי בפעם האחרונה התרגשת משיר ששמעת ברדיו אקראי?
"'Sprawl II (Mountains Beyond Mountains)' של Arcade Fire. אם יש שיר שאני אובססיבי אליו, זה השיר הזה. הוא קפץ לי בהמלצה של ספוטיפיי (תודה ספוטיפיי) לפני כמה שנים, והכרתי את ארקייד פייר לפני זה, אבל באמת בקטנה. השיר הזה גנב אותי מההאזנה הראשונה. איך שהוא נגמר שמעתי אותו שוב משהו כמו 10 פעמים ברצף. וואו, השיר הזה הוא מסע. מרגיש לי שבכל פעם שאני מקשיב לו אני מגלה בו משהו חדש, סינתים שמתגלגלים, הבס מרקיד, הקול של רגינה צ'אסאן שהוא לא מהעולם הזה באמת, וגם הטקסט על התחושה האאוטסיידרית, הכל בו פשוט טוב".
הסוד המוזיקלי האישי שלך?
"Sea Change של בק. אין לי הרבה מילים על האלבום הזה מעבר לכך שהוא מושלם מכל בחינה, מרגש אותי כל פעם מחדש, ואני גם מושפע ממנו מאד".
משהו שתרצה להוסיף?
"כן כן! ב־28.9 אני מופיע יחד עם הלהקה ואורחות נוספות בתיאטרון תמונע, מגיעים למסיבה סביב האי.פי. החדש, מופע השקה לאוטובוס לילה ויהיו גם חומרים חדשים וכל מיני הפתעות. כבר מתרגש, מוזמנים מאוד – לרכישת כרטיסים לחצו כאן".
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
