מיקסטורה: עכשיו נצחי

מיקסטורה היא הזמנה לגוון את הדיאטה המוזיקלית שלכן עם טעמים ומרקמים חדשים. כל ריליס המוזכר לעיל עבר סינון קפדני של הטעם שלי (יש לכן על מי לסמוך!) ונמצא ראוי לפרגון ולהילול. המלצות ישר מהלב שלי לאוזניים שלכן, בלי אלגוריתמים ותקציבי יח״צ באמצע. תרגישו חופשיות לבדוק ריליסים מז׳אנרים שאתן אוהבות, אבל עוד יותר מזה מומלץ דווקא לדגום ריליסים מסגנונות שאתן לא מאזינות להן בדרך כלל. אשמח מאוד לשמוע איך היה לכן, נגיד בהודעה בפייסבוק או דרך טוויטר.

הפעם במרכז העניינים תריסר ריליסים, אבל מילה שלי שווה לבדוק גם את: הריליס המקסים האחרון של מלחינת הדאונטמפו השובבה ומוכשרת More Eaze (וגם הקודם!), הפ׳אנק הים תיכוני המחוייך של Sababa 5, הפסיכדליה-לייט של La Femme המתוקות (ספרדית), הפופ/פ׳אנק/ג׳אז המתחנף-אבל-וואי-איזה-כיף של Ezra Collective, טיל האינדי-דאנס החללי של Maps, ההאוס השורשי המדויק של המלכה Cinthie, זוג הסינגלים החדשים של אשף הזיות הדאנס Third Son (אחד דיפ-האוסי ואחד ווקאלי-ברייקי), האלקטרו המשגע של Xiaolin, הופעת האלקטרוניקה הכיפית של הדואו הבריטי Plaid בפסטיבל הדמיוני Feorm אשר על כוכב Falorx, הג׳אז העתידני המסעיר של Duval Timothy, הפוסט פאנק הפופי מלא ההומור והעוקץ של Krafklub (גרמנית), הUK אלקטרו פ׳אנק המשמח של STR4TA והאלקטרוניקה הרכה ומעוררת של Gold Panda.

Carla dal Forno – Come Around

חלומות בהקיץ

היו הייתה פעם ברדיו הקצה תוכנית מופלאה של איש גאון ושמו אמיר אגוזי. ובתוכנית זאת מדי פעם בפעם היה מפציע קולה המלאכי של אחת, קרלה דל פורנו. תמיד על רקע של צ׳ילוייב ממסטל ומפנק וזה תמיד הרגיש כאילו מישהי כיבתה את האורות והפעילה מכונת עשן ריחני מתקתק. התוכנית המדוברת כבר לא משודרת (זמן לקאמבק?), אבל קרלה בהחלט עדיין בסביבה וארורים נהיה כאן בקצה אם לא נזכיר את שמה לרגל יציאת אלבום חדש זה, שהנו נחוץ לעצבינו הרופפים כמו אוויר לנשימה.

Congo Natty – Ancestorz (Rootz of Jungle)

ג׳אנגל

אחד הטרנדים המבורכים של השנה הנוכחית לטעמי הוא זה של כשרונות על ותיקים ועתירי זכויות שמוציאים אלבומים ארוכים במיוחד, כאלה שדורשים השקעה לא קטנה אך מאוד מתגמלת מהמאזינות. קונגו נאטי, אוטוטו בן 60, עסוק כבר למעלה מ-30 שנה בהבערת רחבות ונשמות, לוקח את המגמה לשלב הבא ומוציא אלבום ענק בכל מובן. הוא נמשך מעל לשעתיים, שואב השראה מוזיקלית מכל קצוות הגלובוס ומשמיע קול מחאה שאי אפשר לשייך לאיזה צבע עור או דור מסויים. "רגאיי הוא האב, ג׳אנגל הוא הבן״, ביג אפ!

Elianna – שבר ענן

סופיסטיפופ

יש מליון דרכים לגרום לכך שריליס שלא ידעתי על קיומו עד לפני שנייה יהפוך למשהו שאני חייב לשמוע בדחיפות. אחת היותר מוצלחות שבהן היא לקשר אליו מפוסט של מיול דרייבר (הראל שרייבר) עם הטקסט ״עוד אלבום שמסטרתי לאחרונה יצא השבוע״. אז עבודת מאסטרינג חלומית יש – ואיזה כיף שהחומר הממוסטר כל כך ראוי לה. איך זה נשמע? נדמה לי ש״הילה רוח למתקדמות״ זאת נקודת פתיחה טובה לתאר את זה, אבל יש לאליענה קטע שהוא 100% רק שלה וכדי לקלוט אותו תאלצו פשוט להאזין בעצמכן בקשב רב. עשו זאת.

Emily Scott Robinson – Built On Bones

אלט-קאנטרי

מחזור שירים קטנטן ומקסים שנכתב עבור יצירת תיאטרון העוסקת במכשפות של מקבת׳, אבל לגמרי עומד בפני עצמו. מדובר על שירים קליטים וממכרים ביותר שפשוט עובדים, אבל בהחלט לא סובלים מהעובדה שיש מאחוריהם מחשבה על המשמעות של מכשפות בהקשר הפמיניסטי ואפילו הקווירי (ראו את הערת היוצרת בפסקה האחרונה של הטקסט הנלווה לריליס בבנדקאמפ). שימו לב לגברת סקוט רובינסון, מהמר שהולך להיות מעניין מאוד בגזרה שלה בשנים הקרובות.

Jazz-o-Tech V.A – This is Techno Jazz vol 2

אלקטרוניקה

הלייבל השאפתני Jazz-o-Tech ממשיך לספק את הסחורה ומשחרר קומפילציה לוהטת רגע לפני שהוא סוגר שנה של פעילות אינטנסיבית ומוצלחת. התרגשתי מכמה וכמה ריליסים שלהם השנה, למשל מקומפילציית הVisions 20​/​21 שהם הוציאו במרץ והאי.פי של Soundscape Orchestra שיצא שם בפברואר. הפעם לפנינו 14 קטעים מגוונים מאוד, חלקם ישר לרחבה וחלקם לא היו יכולים להתרחק ממנה יותר, שמאוחדים רק ברמה הקונספטואלית של מפגש *לא בנאלי* בין טכנו וג׳אז ואוצרות חסרת פשרות. מי ייתן ושנה הבאה אצלם תהיה חזקה לא פחות.

Las Shivas Del Ritmo – Las Shivas Del Ritmo

הזיות חסרות תקנה

קולקטיב ״פשרייה״ מרומא, בהובלת האדמו״ר הוגו סנצ׳ז, חוזר תחת שם חדש עם אלבום מרתק שלא נשמע כמו שום דבר אחר. יש לחבורה הזאת יכולת בלתי נתפסת לעשות צחוק ולהיות רציניים מוות בו-זמנית. שימו לב לטקסט המצורף בבנד קאמפ. ממבו-ג׳אמבו רוחני/פילוסופי שקשה לקחת ברצינות – אבל גם אי אפשר להתעלם ממנו בקלות. יש רגעים דאנסיים יותר (שימו לב לDon't Bla Bla Bla בכיכובה של לולה קולה) ויש כאלה שהרבה פחות (האמביינט הרוחני מבוסס הקלטות השטח של Sakamoto Perpeuto), אבל הכל נועז ומיוחד ואדיש כל-כך ל״מה אנשים יחשבו״ שאי אפשר שלא להעריך בגדול.

Massimiliano Pagliara – See You In Paradise

אשכנזי-האוס

אלבום דאנס שעושה הכל נכון. מבסס וייב נו-דיסקו צבעוני ומרים במיטב המסורת של הלייבל Permanent Vacation ואז שובר ממנו שמאלה לטריפ-הופ מבוצע לעילא (Half-time Dreams), חוזר למסלול עם סינת׳פופ רטרו-עתידני ממכר (Reset) ואז פתאום מפתיע עם אמביינט בואכה ג׳אז רוחני (Mitate), שזורם בצורה מושלמת לחתיכת פופ אפלולית ומרגשת (Pepper on the Tongue, יחד עם אחד מגיבורי השנה Curses). מצד אחד עונה על הציפיות בצורה הכי זולה וישירה, מצד שני עושה מה שבא לו. ממש כמו הגדולים ביותר. אוי מאסי, אני מצטער שלא הבנתי עד עכשיו למה אתה מסוגל. שכנעת אותי בגדול ואני כבר לא יכול לחכות להתראות איתך שוב בגן-עדן.

MØL – Diorama (Instrumental)

פוסט-רוק מושחר

אז הבנתי שלכמה מכן לא כל-כך נוח עם צרחות ונביחות של מטאל אקסטרימי. קודם כל, צר לי. מקווה שתצליחו להיפתח לשירה כמה שיותר לא נקייה, כי היא (לעניות דעתי) נמצאת בחזית של הרבה מהמוזיקה הכי מוצלחת שיש כיום. מעבר לכך, הנה פינוק במיוחד בשבילכן – אלבום בלאק מטאל דני מוצלח מן השנה שעברה עושה קאמבק כיצירה אינסטרומנטלית, וזה לגמרי לגמרי עובד גם ככה. הווקאלז בהקלטות המקוריות משכו למקומות אפלים ומשוקצים ועכשיו בהעדרם אפשר לשים יותר לב לוייב המעצים והאופטימי (שלא לומר גרובי!) שיש בנגינה עצמה. עצה שלי? תתמכרו ללחנים ולתפקידי הנגינה המצוינים שיש כאן – ואז תנו צ׳אנס לגרסה עם הצווחות דרך הלינק שבאמצע הפסקה. אמן שיתפס.

Nancy – English Leather

גאראז׳ פופ

טוב, הבחור הזה תפס אותי בגדול – ולגמרי בתנאים שלו. הפסקתי את ההאזנה הראשונה לאלבום החדש הזה אחרי 2 דקות בדיוק, פשוט כי הבנתי שאני לא במצב רוח הנכון לעכל את זה עכשיו. זה כבר משהו יוצא דופן, התחושה שיש פה איזשהו מטען אסתטי לא מתנחמד שצריך להגיע אליו מהכיוון המנטאלי הנכון. אז נתתי לאלבום הזה להתקרר קצת ואז חזרתי אליו. ואז חזרתי אליו שוב. ושוב. יש פה יכולת יוצאת מן הכלל ליצור טינופת צלילית שהיא איפשהו בין הסטייל של מרלין מנסון לזה של ג׳יי ריטארד ז״ל, והרבה בדומה לשני הטיטאנים הללו יש כאן את הכישרון שמסוגל לתעל את הזוהמה הזאת למקומות קליטים וממכרים מאוד. מת לשמוע מה יגיע מכיוונו בהמשך + מהמר שזאת הופעה שממש שווה לראות.

Patrick Cowley – Malebox

דיסקו

הלייבל Dark Entries ממשיך במלאכת הקודש של חפירה, שחזור ושחרור קטעים ממעמקי הארכיון של אחד המפיקים החשובים ביותר של מוזיקת הדאנס לדורותיה. הריליס הנוכחי משגר לכיווננו שישה קטעים שנוצרו בסוף שנות ה-70, חלקם כבר קרוב מאוד למותו בטרם עת של קאוולי. מוזיקת היי-אנרג׳י עמוסת פ׳אנק וסליז שמעידה על כך שמדובר בכישרון חד פעמי, אדם שקולו נותר חיוני ורלוונטי כבר למעלה משלושה עשורים. תרימי!

rRoxymore – Perpetual Now

אלקטרוניקה

הרמיוני פרנק הצרפתייה היא חברה מרכזית בצוות הרזידנטיות של הליין פורץ הדרך Room 4 Resistence (שאמור לשוב לחיים אחרי 3 שנות תרדמת מתישהו בסמוך לפרסום שורות אלה!) ואורחת מכובדת בכל רחבה ברלינאית ששמעתן עליהן דברים טובים בשנים האחרונות. זאת למרות (או שאולי בזכות?) העובדה שהרבה מההפקות שלה בכלל לא מכוונות לשרירי הריקוד. אלבום האמן החדש שלה מורכב מארבעה קטעים מהפנטים שדורשים את כל תשומת הלב שיש לכן ועוד קצת – ומתגמלים ביופי ייחודי ויוצא מן הכלל.

µ-Ziq – Hello

ברייקביט

שלום גם לך מיסטר מייק פרדינס! איזה כיף שהשנה אתה פשוט משחרר ומשחרר ומשחרר. ריליס שלישי ל2022 תחת הפרויקט הראשי של המאסטר-מיינד הזה, שלרוב מזוהה עם מוזיקה ניסיונית שעושה בלאגן בזרימת הסרוטונין יותר מאשר מעודדת פולסים זולים של דופמין, אבל משהו באלבום הזה שונה. בא לבן-אדם לחגוג, לשמוח ולהרים. הזדמנות מצויינת להעריך את גאונותו של האיש לאלו שבעבר לא התחברו במיוחד – כי קשה לדמיין אותו יותר נגיש מזה – וזאת מבלי לאבד אפילו גרם של ייחודיות ואינטליגנציה. חגורה שחורה בהפקה זה כאן.

עד כאן להפעם. השנה המוזיקלית המדהימה הזאת מתקרבת אל קיצה, ואיתה ככל הנראה גם המדור הזה. אבל עוד מעט, יש עוד קצת. נשיקות בבית!