מיקסטורה היא הזמנה לגוון את הדיאטה המוזיקלית שלכן עם טעמים ומרקמים חדשים. כל ריליס המוזכר לעיל׳ עבר סגנון קפדני של הטעם שלי (יש לכן על מי לסמוך!) ונמצא ראוי לפרגון והילול. המלצות ישר מהלב שלי לאוזניים שלכן, בלי אלגוריתמים ותקציבי יח״צ באמצע. תרגישו חופשיות לבדוק ריליסים מז׳אנרים שאתן אוהבות, אבל עוד יותר מזה מומלץ דווקא לדגום ריליסים מסגנונות שאתן לא מאזינות להן בדרך כלל. אשמח מאוד לשמוע איך היה לכן, נגיד בהודעה בפייסבוק או דרך טוויטר.
אנחנו כבר כמעט חודש אחרי תחילת הפלישה הרוסית לאוקראינה ולשמחתי בכל יום ויום מתפרסמות ברשת קריאות רבות לפעולה והפגנת סולידריות. אותי לפחות מרגשות במיוחד הפעולות של מוזיקאים שמתגייסים בכל כוחם למען המטרה, שהרי רק לפני מצמוץ וחצי הם היו בעצמם קורבנות של מגיפה שפגעה בעולם התרבות אנושות.
נפתח את המהדורה תכף עם מה שהיא לטעמי קומפילציית הצדקה המוצלחת ביותר שיצאה עד כה, אבל לא לפני שנספר כי מגזין רזידנט אדוויזור מתחזק עמוד מתעדכן תמידית עם דרכים לתמוך בנפגעי המלחמה, שהוא גם דרך נהדרת לשמוע על אוספי סולידריות מהסצינה האלקטרונית איך שהם יוצאים לאוויר העולם. ננצל גם את הבמה הזאת לספר על אירוע Metal 4 Peace שיערך בגגרין ב־2/4 ואם אתן בניגוד אלי בארץ הייתי ממליץ לא לפספס ממנו אפילו שניה אחת. מחמם את הלב לראות את שתי המחוות האלה יחד, של קלאבריות ומטאליסטיות, של סצנה הכי גלובלית לצד סצנה הכי לוקאלית, כולם מאוחדים נגד המיינסטרים שמקיים ומתחזק את האסון הזה שאנחנו נאלצים לקרוא לו מציאות בימים אלה ובכלל. יאללה, מוזיקה.
Haŵs – Club Unity
ניאו־טראנס
אשפי הקרחנות הפרוגרסיביות מאנגליה מפציצים פה בלי מעצורים באוסף של 25 קטעים שהטיסו לי את המוח ממסיבות טבע בכנרת לפנורמה־בר וחזרה. זאת הקומפילציה האהובה עליי ביותר (בינתיים) מכל המבחר שמורעף עלינו בשבועות האחרונים, מעין סיכום ומיצוי של אחד הזרמים הכי מרימים ומרגשים שיש בדאנס כיום לדעתי. איזה כיף לדעת שברכישה אחת אפשר לתמוך גם במאמצי סיוע הומניטריים באוקראינה וגם בסאונד שהכי נחוץ לנו רגע אחרי מגיפות הקורונה והמינימל־טכנו.
A Strangely Isolated Place V.A – Portals: Energostatic (For Ukraine)
אמביינט/דאב טכנו
פסקול לריחוף אל עבר עולם טוב יותר. נסו ותהנו ואם בא לכן טוב אז זה בשיטת ״שלם כפי יכולתך״ בבאנדקמפ כשכל ההכנסות קודש לפעילות עמותת Save the Children באוקראינה.
Aeviterne – The Ailing Facade
פוסט דת׳ מטאל
אני מת על כמה שהדימוי המהמם שעל עטיפת התקליט תופס את הוייב של המוזיקה באופן מושלם. דת׳ מטאל מהול חזק באלמנטים של פוסט־פאנק וז׳אנרים קשורים (אינדסטריאל, דארק וייב וכו׳) עד לכדי השגת סאונד ייחודי ואפקטיבי. מומלץ בקור וייאוש לכל מי שמסוגלת לספוג קצת אימה ורשע.
ריליס מוצלח במיוחד ליוצר הקווירי המחונן הזה. יש כאן תצוגת תכלית של עבודה עם ציוד אנלוגי וינטג׳י והבנה מעמיקה של נקודת התפר שבין מוזיקת דארק אייטיז להאוס והטכנו האיכותיים של ימינו.
Brad Mehldau – Jacob's Ladder
ג׳אז
נדמה שפסנתרן העל (סליחה על האנדרסטייטמנט) האמריקאי לא שמע עדיין שהמחווה המוזיקלית האולטימטיבית לסיפור התנ״כי של סולם יעקב כבר קיימת ולא מאתמול, אבל אני מוקיר בכל זאת את המאמץ שלו בנושא. ג׳אז ששואב כל־כך הרבה מרוק מתקדם שהוא כבר מפסיק להיות ג׳אז של ממש – ועל כן נקודת כניסה מצוינת לתחום לאלו שתמיד התעניינו בג׳אז מרחוק אבל עדיין לא קפצו פנימה.
סינגל חדש ומעולה לפרויקט מבטיח של אריאל אביזוב ושרון הולצמן. מקווה שימשיך בכיוון הזה + שייצא לי לתפוס אותם בהופעה אם כן. אגב, השיר כבר נכלל בסקירת הסינגלים הישראלים השבועית והמעולה של אלפרד כהן, שמומלץ מאוד לבדוק כאן במגזין הקצה מדי יום שני. אפשר למצוא שם באופן תדיר קטעים מקומיים מדהימים הרבה לפני שאני שם לב אליהם. לא ייאמן כמה מוזיקה סוג א׳ יוצאת לנו כאן ממש מתחת לאף.
Bodega – Broken Equipment
פוסט־פאנק
להקה חמודה רצח שאני קצת חושש מה יעלה בגורלה ברגע שממש תפרוץ ותתפרסם, מה שעלול לקרות בכל רגע אחרי אלבום חזק כמו זה. בינתיים הם עוד בשלב היצירתי והשובב שבו עושים דברים כמו להוציא את הסינגל ב־9 שפות שונות. בואו נשמור עליהם כסוד בינינו, טוב?
במהדורה של שבוע שעבר המלצתי בחום על ריליס של Laurence Matte שכולל בתוכו רמיקס של Curses והזכרתי שם שיצא לאותו קרסס אלבום חדש שעוד לא יצא לי לשמוע כמו שצריך. אז הנה, יצא לי לשמוע ואז לשמוע שוב וזה בינתיים בקלות אחד מאלבומי השנה. זה לא יפתיע אף אחת שיודעת אפילו חצי דבר על האמן איתו יש לנו עסק כאן. ומי שלא יודעת – דחוף בהול לבדוק את הקומפילציה הזאת שיצאה בקיץ שעבר והיא מעין ״אני מאמין״ מקיף לעולם המוזיקלי ממנו מגיעה מוזיקת הסאדו־מאזו המשגעת הזאת.
שמח להציג עוד אמן שפועל בז׳אנר ההולך ומתהווה של שירים מדוכדכים שבאים בטוב באמצעות שילוב של היפ־הופ וכל מיני סאונדים מהאינדי של המעודכנות. כן יירבו.
Drug Church – Hygiene
פוסט־פאנק
כנסיית הסמים חוגגת בת־מצווה עם אלבום מעולה שנותן בראש בלי להיות הארדקור של ממש. תצוגה תכלית של להקה בשיא כוחה.
Fly Anakin – Frank
היפ־הופ פסיכודלי
נשמע כמו אלבום שהתבלבל בטעות בחושך בין השקית של הקוק לשקית של הקטמין וזה היה לו מפחיד רצח בהתחלה אבל הוא גדל והתעצם והפך בזכות החוויה המטלטלת הזאת לאלבום שהוא אף פעם לא ידע שהוא יכול להיות.
Fire Flight – Exit
דיסקו/פ׳אנק/ניו־וייב
הוצאה מחודשת לתקליט פרוטו־האוס של להקה מברבדוס שנמכר עד כה בסביבות ה־150 דולר לעותק. מבין לגמרי למה, המוזיקה הזאת יצאה לעולם באותה שנה כמוני (1985) ושנת 2022 מוצאת אותה הרבה יותר רעננה ורלוונטית ממה שאני מסוגל להיות ביום הכי טוב שלי.
Hinako Omori – a journey
ריפוי בסאונד
שילוב של שירה, הקלטות שטח ועבודת סינתזה מאומצת מתוך כוונה ממוקדת לעשות לכן טוב לגוף ונפש. בדקתי לעומק וזה עובד יופי.
Ho99o9 (Horror) – SKIN
דיג׳יטל הארדקור
היפ־הופ, פאנק וטכנו. שלוש תתי־תרבויות שברגע מסוים סיכנו את המשך קיומו של הסדר הקיים ורגע לאחר מכן הפכו למוזיקה לפרסומות של מוצרי לייף סטייל. הנה הן משולבות כאן יחדיו למען מיצוי הפוטנציאל המהפכני (בין האורחים באלבום תמצאו את סול וויליאמס, אחד מה־גיבורים של הקצה לדורותיה).
הורור. להשמיד 2000 שנות תרבות
Jazz-o-Tech V.A – Visions 20/21
טכנו (לא חפירות)/ג׳אז
אני כל־כך שמח שלא ויתרתי על הלייבל הזה במהלך ההתחלה הפושרת שהייתה לו לפני כ־4 שנים. הוא מתפתח כל הזמן ואשכרה מצליח לספק את מה שהבטיח: כל מיני דרכים לחשוב על מה זה ״טכנו״ ומה זה ״ג׳אז״ ואיפה השניים נפגשים.
Jenny Hval – Classic Objects
ססס״ס (סופר ספיישל סינגר־סונגרייטרית)
אחת האמניות הכי מיוחדות שאני מודע אליהן בימינו באלבום שמרגיש כמו קפיצת מדרגה. לא משהו בומבסטי, כי זה הרי לא העניין שלה, אלא קפיצה קטנה וחיננית מהלייבל האפלולי והאיזוטרי (והנפלא!) Sacred Bones אל אחד מתווי התקן הכי מובהקים שאי פעם היו במוזיקה בפרט ובאינדי בכלל – 4AD. קצת יותר מוקדם השנה יצא לי להתבכיין לירדן אבני ש״כבר אי אפשר לסמוך על 4AD בעיניים עצומות״ והנה מגיע האלבום הזה ולגמרי מזכיר לי למה החותמת שלהם היא סימן למשהו ששווה תשומת לב. כל שיר פה הוא מסע מפותל ומקורי שלא לוקח בחשבון שום שיקול שלא קשור לטובת המוזיקה נטו. תענוג.
ג׳ני הוואל. יצירתיות ללא גבולות
Keys N Krates – Original Classic (Byron The Aquarius Remix)
היפ־הופ
קטע קצר אבל ממש לעניין של ביירון האקאווריוס. בשנים האחרונות יצא לי לאהוב אותו בטכנו, האוס, פ׳אנק וג׳אז ולא שבאמת היה לי ספק אבל הנה ההוכחה שגם בהיפ־הופ הוא ממש לא פראייר.
Lady Blacktronika – Edge Of Forever
האוס
האמנית הסופר־נשמה הזאת בילתה את השנים האחרונות בעיקר בהפקה וניגון של טכנו פיצוצים מהיר ומלוכלך מהסוג שלא תשמעו פה במיקסטורה (אלא אם הוא באמת באמת יוצא דופן) תחת השם Femanyst. הנה היא כאן חוזרת הביתה לשם הבמה המקורי שלה ולמוזיקת האוס עם ריליס שופע גרוב וסימפולי דיסקו ואר אנד בי. כמה טוב שבאת הביתה!
Lauren Duffus – Dubplate 07
הארדקור אר אנד בינדי
איזה טראק אמאל׳ה. למי שלא מכירה, יש בבאנדקאמפ כפתור לעשות Follow בעמוד של כל אמן/לייבל והייתי ממליץ לכן דחוף ללחוץ על הכפתור אצלה ולחכות לאימייל על הריליסים הבאים שבתקווה יגיעו במהרה.
LOTUS / SHIP OF FOOLS – Split
פאנק
מפגש של שתי להקות מצוינות שעובדות מעולה ביחד. 12 קטעים ב־22 דקות ואמנם לא כל אחד פוגע בול בפוני אבל מעריך שביליתי לפחות רבע שעה בכל אחת מההאזנות מהנהנן בהסכמה וחיוך רחב.
Messa – Close
דום/סטונר
אלבום פנטסטי שמוהל יחד כובד ורוך ויתאים פחות או יותר לכל מי שיש לה ראש ולב פתוחים, לא משנה מאיזה עדה או סצינה. מאשין מיוזיק תיאר אותו יפה ומדויק כהרגלו. נא לדאוג לעקוב שם בשביל לא לפספס דברים מהממים כמו זה בהמשך!
Midlake – For The Sake of Bethel Woods
אינדי־רוק
הלהקה הטקסנית שוברת שתיקה של תשע שנים עם אלבום שמתבשל כבר מ־2019 ולגמרי שומעים את הכמויות האדירות של העבודה הקשה שהושקעה כאן. התקליט מורכב משני סוגים של שירים: אלה שמתאהבים בהם תוך שתי שניות ואלה שלוקח דקה או שתיים להבין את הגדולה שלהם. מאמין ומקווה שהאלבום הבא יגיע עוד בעשור הנוכחי.
Needs (not Wants) – Retrospective
האוס
אז מסתבר שבתחילת שנות ה־2000 פעל לו בפרנקפורט הרכב של זוג אחים + חבר שהיו באופן קבוע פוגעים בנקודה המאוד מענגת שבין דיסקו, פ׳אנק והאוס ולא בטוח בכלל שמספיק אנשים שמעו עליהם או אותם עד עכשיו. מזל שאגדת ה־Body & Soul פרנסוואה קיי עדיין מהלך בינינו ועושה סדר, שכן הוא ככל הנראה אחראי לרימסטרים של מיטב הקטעים של ההרכב המדובר, שמוגשים כאן כקומפילציה בשני חלקים. אהבתי את השני קצת יותר אז אני מאמבד אותו, אבל גם החלק הראשון לגמרי שווה האזנה.
Pictish Trail – Island Family
פריק־פולק
אלבום חמישי ליוצר הסקוטי הסופר אנרגטי ומיוחד הזה, שאמנם נסגר עם שיר חלש (שלא לומר מעיק) אבל לא באופן שמצליח למחות את הטעם הטוב שמשאירים אחריהם תשעת השירים המוצלחים שמגיעים לפניו.
Prospa X KETTAMA – Close Your Eyes EP
הגזמות בקלאב
מפגש פסגה של כמה מיצרני להיטי הדאנס הכי חזקים שפועלים כרגע הוליד סינגל בומבסטי במיוחד עם שני קטעים שסביר מאוד שישרפו כמה וכמה סאב־וופרים וטוויטרים עד שהשנה הנוכחית תגיע אל סופה.
Radiant Love V.A – International Women's Day compilation 3
אמביינט/ניאו־טראנס
Radiant Love הייתה אחת המסיבות המדוברות בברלין רגע לפני שמגיפה הקורונה השביתה את חיי הלילה, הרבה בזכות הקישור המרענן שהן עושות בין אנרגיות קרחניסטיות וזהויות מגדריות מהצד הנשי של הספקטרום. כי אין מה לעשות, Womxn just do it better. זאת השנה השלישית ברצף בה הן מפציעות עם קומפילציה לרגל יום האישה ואמנם לוקח לאוסף הזה די הרבה זמן להתחמם, אבל מי שתתמיד בהחלט תגיע איתו לנקודת רתיחה. מבטיחה.
Roland Clark – I Love A Black Woman (RC Cocoa Jazz Experience Mix)
פ׳אנק
הגאון מאטלנטה מזכיר לנו שכל יום הוא יום האישה. הקטע המקורי שוחרר ב־16/3 והיה בסדר, אבל זאת גרסת ה״ג׳אז אקספיריאנס״ שיצאה יום לאחר מכן שבאמת (אבל באמת) שווה את הזמן שלכן.
Sidus Atrum – Spiral Of Life
בלאק מטאל
פרויקט של מוזיקאית אוקראינית אחת שנשמעת כמו צבא של מכשפות ומפלצות שבאות לבלוע את הקיום האומלל הזה ואז להקיא אוקיינוס של יהלומים. הפרחים הפעם לנילי חנקין שמגישה פה ברדיו הקצה את התוכנית המגה־פנטסטית ״הגל האדום״ ופרסמה לינק לאלבום הזה בקבוצה של Slowly Growing Deaf.
Sophia Kennedy – Seventeen (Dan Deacon Remix)
אר אנד בינדי
אוהב את האלבום של סופיה קנדי משנה שעברה, אוהב את דן דיקון ואוהב מאוד את המפגש הזה בין השניים. יצא קטע ניסיוני ומיוחד שלא הייתי מהסס לנגן גם בחדר מלא באנשים שלא בהכרח בעניין של הרפתקאות מוזיקליות.
אישית אני פיספסתי לגמרי את ה־EP של ההרכב הזה ב־2020, אבל הנה הזדמנות שנייה להיכנס לעניין היפה שהולך פה דרך EP רמיקסים שכולל גרסת צ׳יל־דאנס לקטע שפתח את הריליס המפוספס ההוא + רמיקס של מי שהופכים לאט לאט לחביבי המדור – Vanity Project. אווירה ספוגת שמש לאורך כל הדרך.
V.A – MESSAGES Vol. 10 by DJ Fudge (2022 Edition)
סולפול האוס
הנה משהו שאני לא נתקל בו כל יום או כל שנה אפילו: הקומפילציה שלפנינו יצאה כבר ב־2015, אבל הנה היא חוזרת עם סאונד משופר וקטעים אקסטרה שנוספו לרפטואר של המפיק והתקליטן הצרפתי Fudge מאז הריליס המקורי. כן, זה נשמע כמו Cash Grab אבל בחיי שזאת כזאת מחרוזת מהממת של דיפ, אפרו ולאטין האוס שכל מה שנשאר לי להגיד אחרי שהקטע אחרון הסתיים היה: Take my money.
Voice Of Art – Make Me High
פופ נסיוני
חלום קצר ומתוק מבית הלייבל Music For Dreams. קטע שנשמע כאילו הוא עומד להתקלקל בכל רגע למשך השלוש דקות שהוא נמשך, אך לא – נשאר מושלם לכל אורכו.
Young Guv – GUV III
גאראג׳ פופ
אלבום מוצלח ביותר של פופ גיטרות מתקתק וממסטל. אף שיר לא נמתח יותר ממה שצריך ורק עושה תיאבון לשיר הבא. אם הבנתי נכון האלבום GUV IV כבר הוקלט ומוקסס ויצא מתישהו בקרוב (ותודה לקוביד) ואלה חדשות ממש טובות כי אני לא מסוגל לקבל מספיק מהבחור המדליק הזה.
וזאת הייתה מהדורה מספר 10 של מיקסטורה. אני יוצא לחופשה של כמה שבועות לחשב כל מיני מסלולים מחדש אך כולי תקווה שניפגש כאן שוב בסביבות השבוע השני של אפריל (עדכונים סופיים דרך הלינקים לסושיאל מהפסקה הראשונה של המדור).
למי שמתגעגעת בינתיים הנה לינק לכל המהדורות הקודמות + רשימת 100 האלבומים הכי טובים ששמעתי ב־2021. רק תעשו לי טובה: אם חסר לכן מוזיקה חדשה בכל שלב בבקשה לשקול לא ללכת לאלגוריתמים המושחתים של ספוטיפיי או משהו כזה אלא במקום פשוט להוציא את הטלפון ולחייג: kzradio.net. נשיקות ושנתראה רק בשמחות.
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
