מיקסטורה: דברים שלא יתוארו

מיקסטורה היא הזמנה לגוון את הדיאטה המוזיקלית שלכן עם טעמים ומרקמים חדשים. כל ריליס המוזכר לעיל עבר סינון קפדני של הטעם שלי (יש לכן על מי לסמוך!) ונמצא ראוי לפרגון ולהילול. המלצות ישר מהלב שלי לאוזניים שלכן, בלי אלגוריתמים ותקציבי יח״צ באמצע. תרגישו חופשיות לבדוק ריליסים מז׳אנרים שאתן אוהבות, אבל עוד יותר מזה מומלץ דווקא לדגום ריליסים מסגנונות שאתן לא מאזינות להן בדרך כלל. אשמח מאוד לשמוע איך היה לכן, נגיד בהודעה בפייסבוק או דרך טוויטר.

שוב מתנצל על כך שאני לא מצליח לספק מהדורה כל שבוע. אני מנסה לא לתת לחוסר העקביות של התקופה האחרונה להוריד לי יותר מדי ומקווה שאתן מגלות הבנה לעניין – בכל זאת כל העבודה כאן 100% בהתנדבות. אני מרגיש גם צורך להבהיר משהו בקשר לתהליך הבחירה של מה נכנס למיקסטורה: לתאריך היציאה (או היציאה מחדש) של ריליס מסוים יש חשיבות חלקית בלבד. אני חושב על הטור הזה עוד מהיום הראשון לא כניסיון לעמוד בחזית ולספר על כל המוזיקה האדירה שיצאה בעשר הדקות האחרונות, אלא יותר כקרב מאסף שלוקח את הזמן בניסיון לא להשאיר אף הוצאה ראויה לציון מאחור. כלומר שאני מרשה לעצמי גם לחזור לריליס במשך כמה ימים או שבועות כדי להחליט האם הוא באמת ראוי להמלצה או לא, כמו גם מרגיש בנוח לא לדבר בכלל על ריליסים טובים שלטעמי כבר זוכים למספיק יחס במדיה הרלוונטית.

הפעם יש לי את הכבוד להעמיד במרכז העניינים עשרה ריליסים, אבל גם בקשה נלהבת שתתנו צ׳אנס ל: קולה המלאכי של אליזבת׳ פרייזר וההרכב החדש שלה Sun's Signature, לפוסט־הארדקור/סקרימו הממריץ של Ithaca, לג׳אז/פ׳אנק הוירטואוזי של DOMI & JD BECK (מארחים את הרבי הנקוק, אנדרסון פאק, מק דמרקו, ת׳אנדרקט ו… אתן עוד פה?!), לקולג׳ רוק מרומם הרוח ומעורר המחשבה של Kiwi jr, לפוסט־רוק הגרנדיוזי והמסריט של Russian Circles, לדת׳קור האולטרה כבד ומשגע של Spite או לגריינדקור הפשוט בלתי נסבל באדירותו של Vermin Womb, להיפ־הופ הקורע מצחוק ומלא הברק של The Koreatown Oddity (תודה לעדי טולדנו שכל המלצה שלו פאקינג מלמיליאן!), לווקאל האוס מלא הסטייל ונשמה של מאסטרו Felipe Gordon יחד עם הווקאליסט הקולומביאני העולה Bob The Egoist ולשיר הצ׳יל וייב המתוק הזה של אלה רפאל (יאללה אלבום מלא בבקשה!).

שלומי קנדל – אין דרך אחרת

אלטרנטיב בעברית

מכונת הריליסים המשומנת של שלומי קנדל ממשיכה בעבודתה המאומצת. עצרתי להתעדכן מה קורה אצלו אי שם באמצע מאי ומצאתי שני אלבומים חדשים (ונפלאים!) לשנת 2022 שפורסמו עד לאותו הרגע. אז עוד חשבתי שהיוצר הסופר פורה הזה נרגע קצת עם קצב העשייה שלו – וטעיתי בגדול. עברו בקושי ארבעה חודשים מאז, במהלכם הופיעו בעמוד הבאנדקמפ של הבחור ארבעה ריליסים חדשים. מצרף כאן את האלבום האחרון ביותר שלו נכון לכתיבת שורות אלה, אוסף של שירי רוק מדבריים, מהורהרים, יפים עד כאב – ובעברית! גיבור.

Hooveriii – A Round of Applause

רוק פסיכדלי

רגע רגע אל תברחו רק כי אמרתי ״רוק פסיכדלי״. זה לא אומר שאתן הולכות לסבול מתקפת אוננות נרקיסיסטית או שתאלצו לצלוח אפוסים של 37 דקות שאיבדו כל קשר למציאות בעקבות מנה הירואית של מה שזה לא היה. אפשר גם אחרת. פסיכדליה שנושקת לגאראג׳ ופוסט פאנק יותר מאשר לפרוגרסיב, ושומרת כל שיר על אזור ה־3-4 דקות מבלי לבזבז שנייה אחת אפילו. בלאגן מאורגן שעושה טוב על הנשמה.

Oneida – Success

פוסט־פאנק/קראוטרוק

קצת כמו אדם שלפתע פוצח בשצף של דיבור חסר פשר ומטריד, ואז פתאום משתתק למשך דקות ארוכות ולאחר מכן פתאום חוזר לדבר לעניין – כך התנהל העשור וקצת האחרון בקריירה של להקת הרוק הניסיונית הסופר־מוערכת הזאת. רצף של ריליסים לא מתקשרים ואקסטרה־הזויים התחלף בשתיקה שנמשכה כארבע שנים ולאחריה מגיע האלבום המפוכח והמהודק (יחסית! הכל יחסי) הזה. נשמע כאילו הם איבדו את דעתם על אמת שם אבל בסופו של דבר הצליחו לחזור אלינו מן השיגעון, ובידיהם צרור שירים נפלאים שמגשרים בצורה מופלאה בין האיפה לעזאזל הזה שהם לא היו בו לבין הכאן ועכשיו.

ORTHODOX – Learning To Dissolve

נו־מטאל/מטאלקור

לקח כמה האזנות עד שהאלבום הזה באמת תפס אותי, אבל כל אחת מהן השאירה טעם של עוד עד לאחת שבה ממש נפל לי האסימון. הכבדות והזעם של המוזיקה פה ניכרים כבר מהסיבוב הראשון, אבל לוקח קצת זמן להבין שכל הכאסח הזה נעשה מתוך אהבה עזה לסאונד והוייב הספציפי שהם הולכים עליו פה. סאונד שפעם, בימי הזוהר של Slipknot או System of a down, היה יכול להביא ללהקה תהילת עולם מהסוג ששמור בימינו למוזיקאים שעשויים מ־100% פלסטיק בלבד, והוא חיוני ובועט היום יותר מתמיד.

Priori presents RED – Nigh (GARMO)

טכנו/ברייקביט/אמביינט

האמן הקנדי שקורא לעצמו בימים כתיקונם Priori פעיל רק מספר שנים בודדות, אך הוא כבר עשה לעצמו שם של אדם עם תשומת לב מלחיצה לפרטים וסאונד מלוטש להפליא ומאופק משהו. הנה באלבום הזה הוא מפציע תחת שם אחר ומתחיל לירות לכל הכיוונים, המקצבים, הטמפואים והמרקמים שהוא רק מסוגל להעלות על דעתו. עשוי להכיל שאריות של טראנס (מהסוג שאנחנו כן אוהבות).

Sigh – Shiki

נקסט לבל מטאל שיט

הלהקה הזאת פעילה בצורות שונות כבר למעלה מ־30 שנה ואיכשהו היא מצליחה להיות יותר יצירתית, יצרית ומלאת חיים מהרבה להקות שהוקמו לפני שנתיים בלחץ. האלבום החדש מערבב יחדיו אלמנטים של בלאק מטאל שורשי עם האבי מטאל קלאסי ואז לוקח את הבסיס המסורתי במופגן הזה ושובר לו את הצורה עם ג׳אז, אלקטרוניקה, מוזיקה יפנית עתיקה ומודרנית ועוד מלא השפעות מגוונות, בלתי צפויות וגאוניות בעליל. ממכר.

Solar Suite – Clear Skies

ניאו־טראנס

אז איך אתן מתמודדות בינתיים עם ההשתלטות המוחלטת של הטראנס על כל חלקה פנויה של עולם הדאנס? מצד אחד יש אנרגיה, יש התרגשות, איזושהי תחושה של פריקת עול שכולנו צריכות בימים אלה יותר מתמיד. מצד שני יש גם פשוט כמויות לא סבירות של מוזיקה נוראית מכל בחינה שפתאום הופכת למרכז תשומת הלב ואיזושהי פשיטת רגל אמנותית קולקטיבית שמתרחשת לכולנו ממש מול האוזניים כרגע (החוויה של אירועים עם רחבת ״טכנו״ ורחבת ״האוס״ שבפועל פולטות שתיהן קטעי טראנס אחד אחרי השני במשך שעות כבר הפכה לשגרה). אני ממליץ בכל אופן להסתכל על חצי הכוס המלאה ולנסות להתרכז בצדדים המהנים של התופעה – והנה תקליט שיכול לעזור עם המשימה זאת בדיוק.

Terence Etc. – V O R T E X

ג׳אז/אר אנד בינדי/הרפתקני

טרנס נאנס כבר קנה את עולמו כיוצר קולנוע (An Oversimplification of Her Beauty) וטלוויזיה (Random Acts of Flyness) ומסתמן שהוא הולך לעשות לו חתיכת שם מכובד גם כמוזיקאי. אלבום הבכורה הנועז והמיוחד הזה שלו יצא בלא אחר מאשר הלייבל Brainfeeder של Flying Lotus, ולמרות שהוא עושה ללא מעט אנשים אנטי עקב כמויות לא סבירות של אמביציה מתפרצת ורגשנות בלתי מתנצלת – אני לגמרי בעניין. חולה על אלבומים וקטעים שמורכבים ממספר סקשנים שונים שכאילו הולמים זה את זה אבל גם מובדלים אחד מהשני בצורה קצת צורמת. מעין קולאז׳ שמצריך לא מעט דמיון, סבלנות וראש פתוח כדי להרכיב יחדיו, אבל המאמץ בהחלט משתלם (אם תשאלו אותי לפחות).

The Maghreban – Connection

גאונות צרופה ורקידה למדי

עם היד על הלב – כבר שמעתן את האלבום הזה? הוא לא בחוץ אפילו חודשיים וכבר זכה לכמות נכבדה של אזכורים, ביקורות, המלצות והשמעות. אבל היי – אם איכשהו התפספס לכן להכיר אותו עד עכשיו, אני כאן בשבילכן! יש פה האוס, טכנו, היפ־הופ ומוזיקה מזרחית שמעורבבות ביד אמן מהסוג שמבין שהכל זה ג׳אז בסוף. האזנה הכרחית.

Timothy Clerkin – Dreaming EP

רייב

כבר כמה שנים שטימותי קלרקין הוא אחד התקליטנים\מפיקים האהובים ביותר על התקליטנים\מפיקים האהובים ביותר עליכן ונדמה לי שעם הריליס האופורי, מרים ומרגש הזה הוא מבקש לסגור קצת את הפער ולהפוך לשם שגם אתן מזהות ישירות. מזכרת משגעת מקיץ של ריקודים פרועים באוויר הפתוח בגלל ולמרות הכל.

עד כאן להפעם. אל תשכחו להקשיב לבטן מדי פעם, יש דברים שאיברים אחרים עוד לא למדו והיא כבר שכחה. נשיקות בבית.