יש שבועות עם המון שירים שצריך לדבר עליהם, ויש כאלו שכל שיר מצדיק כתבה משלו. השבוע הזה היה מהסוג השני, והצלחתי לאלף את המחשבות שלי בנוגע לשלושה שירים חדשים ומצוינים. כל השירים שכאן הופיעו בטור הסינגלים השבועי של אלפרד כהן. מוזמנים להאזין לפינה החדשה שלי בתוכנית שהוא משדר בימי רביעי בקצה, ובה אנחנו משוחחים על שירים חדשים שאהבנו מהטורים המשותפים שלנו:
נונו – סתם עוד איזה דוד
מעבר לכך שמדובר באירוע מוזיקלי שאשכרה מדברים עליו בעולם הפופ הישראלי, ההישג הכי גדול של אלבום הבכורה של נונו הוא שהוא מחזיר את המיקוד על הכשרון שלה כמוזיקאית יוצרת. כמו שניצן נחומזון כתבה בביקורת שפורסמה במגזין השבוע, נונו בוחרת ומחליפה בין מגוון של השפעות וסגנונות מוזיקליים, וגורמת לכל הפנים השונות של היצירה שלה (ממש כמו הפנים המחולקות שמופיעות על עטיפת האלבום) להתחבר לכדי שלם אחד קוהרנטי.
הרגעים המעניינים ביותר באלבום הם אלו שמציגים את נקודות הקיצון של השלם הזה. לפני שנדבר על מה שנאמר ב"סתם עוד איזה דוד", חייבים לציין את העובדה שזה בכלל לא מובן מאליו שבלדת פופ של נונו זה דבר שבכלל עובד. התוצאה היא מוצלחת כי היא רחוקה מלהיות רק נוסטלגית או פארודית: היא מצליחה להוציא מעצמה את הלינדה רונסטאדט הפנימית שבה, הופכת את הלב השבור שלה לסערה אמינה של אש שמתפרצת במידה שווה מהעיניים ומהלב. כבר כתבתי בעבר שיש פגיעות אמיתית במוזיקה המופרעת של נונו, והשיר הזה הוא הוכחה ניצחת לכך.
חשוב לציין גם שמדובר בשיר הכי מצחיק באלבום. חלק מהבדיחות ישירות יותר, כמו הצהרת ה"מדורה מטאפורית" באמצע חלק ה"אש אש מדורה" שמסיים את השיר, וחלקן דורשות ריכוז רב יותר ומגלות אמת עמוקה יותר – ההתעסקות שלה עם מטאפורה של יונה וחול שמתוארת בתחילת השיר וחוזרת בסופו מספרת סיפור שלם של שבריריות וספקות עצמיים. עולם הפופ הישראלי עירב קומדיה במוזיקה שלו עוד מימיו הראשונים, אבל בדרך כלל מהצד השני, עם קומיקאים כמו יוסי בנאי והגשש החיוור שהשתמשו במוזיקה כחלק בלתי נפרד מהיצירה שלהם. מהשיח הציבורי על האלבום של נונו בשבוע האחרון, נראה שחלק גדול מהקהל הישראלי מנסה לפתור אותה בדיוק כעוד אחת מאלו, אבל דווקא השיר הקומי ביותר של האלבום מראה כי מדובר קודם כל ביוצרת מוזיקלית חכמה ומורכבת שמשתמשת בהומור כאמצעי ביטוי לגיטימי בתוך העולם הפנימי שלה.
גון בן ארי – חמוד פצצות
כשהייתי בהופעת ההשקה של האלבום הקודם של גון בן ארי (שהקלטה ממנו הפכה לשיר באלבום החדש שלו), הוא אמר משהו על כך שהוא הקים את מקהלת זולת כדי לתת במה לאנשים שאולי לא היו עולים מעולם על במה. גם בן ארי עצמו, עיתונאי לשעבר שבמקביל לאלבומו הראשון הוציא ספר רביעי וסדרת רשת חדשה עם רועי כפרי, הגיע לאלבום ההוא כאנטי־מוזיקאי שיצק למוזיקה שלו את השפה והרעיונות שהיו קיימים בפלטפורמות האחרות שעליהן עבד.
לאלבום החדש שלו, יש, הוא מגיע עם סדרי עדיפויות אחרים. בחצי מהשירים מקהלת זולת בכלל לא מופיעה, וחווית האלבום הכללית מציגה מוזיקאי שלוקח על עצמו את התפקיד הזה כמשרה מלאה. זה מתבטא גם בכמה מהשירים הכי מגובשים ומדויקים שכתב עד כה, וגם בשירים מופרעים ומפוזרים יותר שמתנסים ברעיונות ובסגנונות חדשים (בחסותו של עיליי אשדות, המפיק של האלבום).
"חמוד פצצות" הוא שיר מהקבוצה הראשונה. כמו "התיקון", שבן ארי כתב עבור שלומי סלומה, מדובר בריצה ארוכה ומהפנטת של מחשבות ממוחו הקודח. יותר מכל שיר שבא לפניו, בן ארי מקדיש אותו למניפסט של היצירה שלו, לאקט עצמו של צפייה מהצד בחיים שקורים סביבו. הביטוי "חמוד" הוא תיאור מושלם לרגע שבו האנושיות המוזרה, החשופה והקרועה שבקיום שלנו מזוקקת לתוך המילים שלו. אם יש נקודת התחלה מושלמת לעולם של בן ארי ושותפיו, היא נמצאת כאן.
ידידיה בלחסן – שמש נשרפת
זה קשה עד בלתי אפשרי לשמוע את השירים של ידידיה בלחסן מבלי לחשוב על אחיו המנוח, גבריאל. יש קווים מקבילים ביצירה שלהם, מהעיסוק העדיין־נדיר במחלת נפש נוראית כמו מאניה דיפרסיה ועד הרוק המרוח והנא שעליו הם מדקלמים את הטקסטים החודרים שלהם. אבל ההשוואה הזאת היא מסוכנת, שכן היא מבטלת את החוויה האינדיבידואלית של ידידיה, שממשיך ומפתח את המורשת של המשפחה המוזיקלית שלו, ולא רק משמר אותה.
האלבום החדש שלו מדגים שוב איך היצירה הבלחסנית היא רלוונטית מתמיד בשנת 2022. האבדון והמוות, נוכחים תמידיים ביצירה של ידידה, חושפים את ראשם ומממשים את עצמם מסביבנו יותר מתמיד. בשירים כמו "שמש נשרפת", המציאות המסויטת שפעם הייתה תיאורים ציוריים ומטאפוריים הופכת לממשית. "אני ראיתי ציפורים נופלות / אני ראיתי שקיעה כתומה / אני ראיתי רוח שברחה / אני ראיתי שמש שנשרפת", הוא מתאר, וחותם את השיר עם תיאור שחותך דרך הזוועות האלו אל חשבון הנפש שמתרחש בתוך הלב של כולנו בימים אלה, "הנה אנו אלוהים / חוצים את הרחוב / בעיניים זורחות ולב סמוי / תנומה חולפת". בזמן שהעולם, מילולית, עולה באש, רק כותב בעל מערכת יחסים תמידית עם המוות יכול לראות את האמת בבהירות כזאת.
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
