למען האמת, לא חשבתי שנונו תוציא אלבום. בשביל מה היא צריכה את זה? בכל הנוגע לפופ הישראלי, קונספט האלבום די נזנח (ובצדק לדעתי) לטובת סינגלים חזקים. נועה קירל, סטטיק ובן אל, אנה זק, You Name It. אין הצדקה מסחרית עבור כוכב פופ להוציא אלבום באורך מלא, אבל נונו רוצה שנאזין מהתחלה עד הסוף לסטטוס, כי היא בנתה פה חוויה של חצי שעה שהיא רוצה שנעבור ביחד איתה.
באישה קשה נמצאות תחושות קשות
אי אז במרץ, נעמי אהרוני גל עלתה לראשונה על הבמה בתור נונו בשתי הופעות בארבי שנמכרו בסולדאאוט יום אחרי יום. בין הסינגלים שכבר אז היו להיטי ענק, ריפדו את הסטליסט כל אותם שירים שעכשיו יצאו באלבום וסופסוף הבנתי את הליריקה שלהם, את משחקי המילים עם ההומור והתחכום. אין מספיק סופרלטיבים כדי לתאר את עבודת ההפקה של עיליי אשדות. מדובר בלפחות 50% מהתוצר הסופי, אם לא יותר. הכל מדויק – מהבייס ליין המטריף ב"קוביד 19" ועד הביט המתקתק עד סוכרת של "קיציקיצ" – הבחור יודע מה הוא עושה ולאן הוא מכוון.
איך אפשר לעשות שיר מרגש שיש בו שורה על ריח של טוסט שנשכח בטוסטר? בהופעה, "סתם עוד איזה דוד" היה שיר שנונו עשתה לבד על הפסנתר, רגע מכונן שהעניק לה עומק אחר. היא הוכיחה אז לכל ההייטרים שהיא מוזיקאית אחושילינג, מנגנת ומחזיקה שיר גם בלי הפקה אלקטרונית מושקעת. בקטע הזה מרגיש לי שהיו עושים לה חיים הרבה יותר קלים אם היא הייתה גבר. לא היו נכנסים בה עד כדי כך מצד אחד, ומצד שני אולי היינו מתלהבים ממנה פחות. באלבום, העיבוד של השיר הוא באווירת דרים פופ מתקתקה שמזכירה את קצת "You & I" של ליידי גאגא – למרות המילים המצחיקות והמעט מטומטמות (בכוונה), היא לא מאבדת את אותו הרגש הנחבא בין השורות ובביצוע עצמו.
זה סוד? זאת הפתעה
בסוף האלבום מסתתרת פנינה. הקאבר הויראלי של "סוד" מקבל עיבוד אקסטרה כיפי עם התארחות של רוני דואני ועוד טוויסט מדהים – גם אדם נמצא בביצוע המשולש הזה. קאבר חדש, עם מבצעת הקאבר הקודם והזמר המקורי. מעיף את המוח. יש לי תחושה שזה הולך להיחרש ברדיו המסחרי כי מדובר בסגירת מעגל חמודה – הוא נכתב והולחן על ידי יזהר אשדות ואלונה קמחי, הוריו של עיליי המפיק.
סטטוס הוא אלבום של מוזיקאים מוכשרים להחריד, אפשר אפילו להגיד ילדים תל אביביים פריווילגיים. אבל הם לא מחפשים להתנשא על הקהל שלהם, אלא באו לעשות כיף, להרים. בגלל זה כל כך הרבה אנשים אוהבים את ליבינג דה דרים. זה רילייטבל, כל מה שדור ה־Z צריך כרגע. אני יכולה לדמיין אותם באולפן, נקרעים מצחוק בין טייקים. כמו שנאמר בקטע המעבר המשובח "3>", היה להם "זמן פנוי / יותר מדי ממנו". אפשר להניח שהכל התחיל כאלבום קורונה/שברון־לב והפך לתרופה לכל זה: מפלצת פופ כיפית, הכי קלילה שאפשר. אם הייתי צריכה לנחש, הייתי אומרת שתמהיל ההאזנה של נונו והחברים בזמן כתיבת האלבום נע בין דברים כמו צ'ארלי XCX, כוורת, קרוליין פולאצ'ק ושירי להקות צבאיות. כמה רנדומלי, ככה מדויק.
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
