מיקסטורה: הפונקציה כמשמעות

מיקסטורה היא הזמנה לגוון את הדיאטה המוזיקלית שלכן עם טעמים ומרקמים חדשים. כל ריליס המוזכר לעיל עבר סגנוּן קפדני של הטעם שלי (יש לכן על מי לסמוך!) ונמצא ראוי לפרגון ולהילול. המלצות ישר מהלב שלי לאוזניים שלכן, בלי אלגוריתמים ותקציבי יח״צ באמצע. תרגישו חופשיות לבדוק ריליסים מז׳אנרים שאתן אוהבות, אבל עוד יותר מזה מומלץ דווקא לדגום ריליסים מסגנונות שאתן לא מאזינות להן בדרך כלל. אשמח מאוד לשמוע איך היה לכן, נגיד בהודעה בפייסבוק או דרך טוויטר.

במרכז המדור אציג 13 ריליסים ששווים תשומת לב אקסטרה מיוחדת, אבל לא לפני שאפציר בכן לא לפספס את: ההוצאה המחודשת לאלבום האלקטרו והחתרני של המאסטר Stingray 313 מ־2012, הפסיכדליה במשקל כבד של Black Merlin (חדש במלכה טוטי!), האלקטרו המרטיט של N.A.D., הדאב־טכנו המושלם של Subliminal (לא הראפר), האלבום החדש לפרויקט המד״ב הוותיק והאהוב Dopplereffekt, אלבום הטכנו ההרפתקני מבית Exterior (שכולל טראק בשם "The Unbearable Shiteness Of Indie", המממ…), האלקטרו־האוס המבריק של Hidden Spheres, הדיפ־האוס הגרובי במיוחד של Retromigration, רמיקס ההאוס החדש של העילוי Ron Trent, אלבום הקאנטרי הסופר אינדי־פרנדלי של Kaitlin Butts, קטע הפ׳אנק הזרחני של Pink Flamingo Rhythm Revue & Toribio, אלבום ההפתעה המקהלתי/אינסטרומנטלי של Sault, הפ׳אנק האפריקאי (תוצרת הארץ) של Tigris, האינדי הרטרו־ניינטיזי המשמח של Prince Daddy & The Hyena והפוסט־פאנק המובחר של Fontaines D.C.

Analepsy – Quiescence

דת׳ מטאל

הלהקה הפורטוגלית הזאת אוהבת לקרוא למוזיקה של עצמה ״ברוטאלית״. למרות שאני שומע פה המון רגישות וטאקט – אין ספק שמדובר על מוזיקה אלימה במיוחד. נדמה לי שהאלבום הזה הוא חתיכת אקט מדהים של סובלימציה, והלוואי ויותר בני אדם היו יודעים לתעל את הכעס והרעל שפועם בהם לכדי יצירת עבודות אומנות יפות כמו זאת. אלבום מעורר השראה גם במובן הזה וגם בעבודת הסאונד הפשוט פנטסטית שנעשתה פה.

Axel Boman – LUZ / Quest for fire

אינדיטרוניקה/האוס

הבוס של אחד הלייבלים הכי מעניינים שפועלים בשנים האחרונות (Studio Barnhus) מפציע באלבום כפול, או בעצם בשני אלבומים – כל אחד כולל 9 קטעים – שמחוברים להם יחדיו. במסגרת מורחבת זאת הוא מארח, בין השאר, את Kamohelo Khoaripe (איש Off The Meds, אחד ההרכבים הכי חזקים של סטודיו בארנהאוס) ואת ידידת הלייבל Bella Boo. הוא יוצא איתם ובלעדיהם לכל מיני מסעות של אלקטרוניקה מקורית, מוזרה אך מתקשרת, תמיד בשיא הרגש כמו שרק הוא יודע. מומלץ בחום רב למעריצות האיש והלייבל כמו גם לאלה שעוד לא מכירות ורוצות לטעום.

Awe Kid – Body Logic

אלקטרוניקה/ברייקס

אלבום אמן קוהרנטי במיוחד שמוהל יחדיו ביטים שבורים חורכי רחבות ואמביינט סנטימנטלי. למרות שיש פה חלקים נרחבים של מוזיקת דאנס, ניכר שהיוצר לא מאבד לרגע את הפוקוס על האזנה ביתית. מה שיצא לו הוא תקליט נדיר שירגיע קלאבריות חסרות מנוח, אבל גם יעשה חשק לאלה שבדרך כלל לא בעניין לבדוק מה הולך בקלאב.

Guy Contact – Desert Portal

ניאו־טראנס

הרבה קולות נשמעים בסביבתי בגנות החזרה של הטראנס למרכז העניינים. ״זה מהיר מדי״, ״אין לזה גרוב״, ״זה סתם צ׳יז״. אף אחד מהדברים האלה לא אפילו קרוב להיות נכון לגבי ה־EP החדש והנפלא הזה.

King Gizzard & The Lizard Wizard – Omnium Gatherum

כל מה ש־KGLW עשו עד היום ביחד

עדיין בקושי נרגעתי מאוסף הרמיקסים המעולה שיצא ללהקה הזאת בינואר, והנה הם שוב איתנו. הפעם עם אלבום אולפן מספר 20 תוך משהו כמו עשור של עשייה. 16 קטעים שנמשכים יחד כ־80 דקות ומשייטים בין גאראג׳ פסיכדלי לבין סינת׳־פופ מיקרוטונאלי, פרוטו־מטאל ועוד. אם בעבר הלהקה הקדישה אלבומים שלמים לכל אחד מהאספקטים השונים של הסאונד שלה, הרי שהאלבום הזה הוא מעין סיכום של כל מה שקרה עד כה. ככזה, הוא מהווה נקודת כניסה מוצלחת במיוחד לדיסקוגרפיה של אחת הלהקות הגדולות ביותר של דורינו.

Lipelis x TMO – Function As A Meaning EP

רייב

תזכורת מקרחנת ומרימה לכך שגם ברוסיה יש אנשים שיש להם דברים יותר טובים לעשות מאשר ליפול לפרופגנדה מיליטריסטית ולהפרד ומשול המרושע של הממשלות ובעלי ההון. מוזיקת ריקודים מעיפה ומרחיבת תודעה בחסות הלייבל System 108 המוסקבאי.

Lyric Hood – Woman​-​Hood Chapter 1 EP

האוס/טכנו

ליריק הוד היא הבת של מישהו חשוב מאוד. יחד עם אבא היא אחראית, תחת השם Floorplan, לאחד מלהיטי הרחבות הכי גדולים שאי פעם היו. אבל שלא יהיה ספק – היא יודעת לספק את הסחורה גם סולו. למשל עם ה־EP הבוער הזה, שחצי ממנו נכנס לפודקאסט המופתי של Niks, ולא אתפלא בכלל אם נשמע אותו בעוד הרבה סטים בשנים הבאות.

Paul Rudder – Unknown Future EP

דיפ האוס מינימליסטי

מדובר כבר בריליס השני של המפיק הספרדי הזה שתופס אותי חזק השנה, כשלפניו עשה זאת Feels Like Forever הלאונג׳י מינואר. התקליט החדש מרגיש לי כמו גלולת הרגעה גרובית ועמוקה לכל אלו מאיתנו שמורגשות מותקפות (ובצדק) על ידי הטכנו־צרעות 140 BPM שפושה בכל חלקה טובה.

Psychedelic Porn Crumpets – Night Gnomes

רוק פסיכדלי

אפילו לא חצי שנה אחרי שהוציאו את האלבום הקודם והמעולה שלהם, להקת המחורפנים האוסטרלית חוזרת עם טריפ נוסף אל עבר מחוזות הזייתיים, מדוסטרשנים ומרימים. מצוידת בסאונד מדויק שמשייט בין הרכות של טיים אימפלה לג׳ננה של The O.Cs. טוענת רצינית ונחושה לכתר.

Rekid – 99

דאב טכנו

הפרויקט ה״רגוע״ של מת׳יו אדוארדס, שמוכר הרבה יותר תחת השם Radio Slave, חוזר עם אלבום עמוס במה שנשמע לי כמו סינתזה מודולרית מושלמת. מוזיקה שמרגיעה את הגוף ומסעירה את השכל. ממליץ במיוחד לשמוע את גרסת האלבום ה״ממוקססת״ שבהחלט זמינה כרצועה האחרונה בבאנדקאמפ וממש לא בהכרח קיימת בשירות הסטרימינג החביב עליכן.

The Troops of Doom – Anthichrist Reborn

ת׳ראש מטאל

אני רואה שמנסים להציג את האלבום הזה בכל מיני מקומות כ־״דת׳ מטאל״, ונכון לגמרי שאני מבלה הרבה יותר מדי זמן בקלאבים מכדי שמישהי תעז לקחת אותי ברצינות כסמכות בתחום המטאל, אבל בחייאת – זה לא דת׳. זה ת׳ראש מעיף כהלכתו. מומלץ במיוחד למי שאהבה מטאל פעם וזנחה את העניין עם השנים. בואי אל הצד האפל אהובה, יש עוגיות.

Tim Kasher – Middling Age

אימו

אם לא טעיתי בחישוב, טים קאשר (מנהיג להקת Cursive) יחגוג בקרוב יום הולדת 50, אבל הוא לא נשמע יום מעל 21. לא בגוון קולו, לא בטקסטים שהוא כותב ולא בלחנים שהוא יוצר. הכל כאן זורח מרוב נעורים, תמימות ורגשנות של לב חשוף שנפגע בפעם הראשונה שוב ושוב ושוב. אינדי־רוק בטעם של פעם מהסוג שלא סתם מזדקן טוב – הוא לא מזדקן בכלל.

Wordcolour – Bluster EP

אלקטרוניקה חופשיה ומאושרת

סינגל חצי־דאנסי חצי־ניסיוני וחריג במורכבותו ובאיכותו, שזוכה כאן לשלושה רמיקסים מאמנים יוצאים מגדר הרגיל: The Soft Pink Truth (הוא חצי הצמד Matmos), Djrum ו־Dj Python. מוזיקה שלא תשמעו כל יום, באחריות.

עד כאן להפעם. לא לשכוח להחליף מדי פעם סיסמאות ולא להאמין לכל מיני זרים מפוקפקים באינטרנט. נשיקות בבית.