בתיאוריה מוזיקלית מיקסטורה היא שימוש באקורדים מסולם מקביל לזה שכרגע מנוגן על מנת לייצר גיוון. טור זה מבקש להיות מקום שאנשים יכולים למצוא בו מוזיקה חדשה שהיא קשורה ל־ אבל לא בדיוק מ־ אזור הנוחות שלהם. כל ריליס שנכנס לרשימות האלה עבר סינון של הטעם שלי – אז יש לכן על מי לסמוך! תרגישו חופשיות לבדוק ריליסים מז׳אנרים שאתן אוהבות, אבל עוד יותר מזה מומלץ דווקא לדגום ריליסים מסגנונות שאתן לא מאזינות להן בדרך כלל. אשמח מאוד לשמוע איך היה לכן, נגיד בהודעה בפייסבוק או דרך טוויטר.
אני לא יודע איך זה אצלכן, אבל אצלי זה מרגיש כאילו ינואר פשוט דהר על פניי בהרבה מעל למהירות המותרת, תוך כדי שהוא פיזר לאוויר כמות לא סבירה של חוסר ודאות ומוזיקה מהממת. בואו נתרכז בדבר אחרון זה ונדבר על ריליסים מעולים שנתפסו ברשתי מאז המהדורה הקודמת.
בריל – מזל תהומות
היפ־הופ
אלבום סולו ראשון מרשים ומדובר לאיתמר בריל, איש ההרכב המצוין פלא אוזן. הפקה בומבסטית אבל לא מוגזמת, כל מהלך משרת את הטקסט ואת הוייב, ליריקה שמעידה על מודעות עצומה ולב שנמצא בדיוק במקום הנכון. לקראת סיום, בשיר הסוגר ששמו ״סופרנובה״, בריל שר ״אלבום ראשון / לכו תדעו אם אחרון״ – בבקשה שלא יהיה האחרון!
Albertine Sarges – Bird's Life
Aleksandir – Skin Remixes
אלקטרו/ברייקס
שלושה רמיקסים לקטעים מאלבום שיצא בסוף השנה שעברה משלושה אמנים ששווה לעקוב אחריהם. כל אחד מושך לכיוון אחר למדי, אבל הם גם איכשהו אחידים מאוד בהיותם בליפיים, סנטימנטליים ומוצלחים הרבה מעל לממוצע.
BSS – Suikerplein EP
דאון טמפו
לואיג׳י ויטוריו יאנסן, לשעבר חצי הצמד Beesmunt Soundsystem, מפציע כאן עם חמישיית קטעי אלקטרו איטיים, כבדים ומהפנטים. שילוב מוחץ של כישורי הפקה מושחזים וחזון סאונד ייחודי.
Birds ov Paradise – Memorial
דאב טכנו
אלבום בכורה מופתי בסגנון שנהוג לכנות בימינו ״טכנו אטמוספרי״ מבית הלייבל השוודי Hypnus. כל אחת מהרצועות מוקדשת לאדם שהמפיק חפץ ביקרו. המון המון אהבה ומוזיקה שמתגמלת האזנות חוזרות וממוקדות.
Brief Encounter – Brief Encounter Singles
פ'אנק
שלל סינגלים של להקה אדירה וממש לא מוכרת מספיק משנות ה־70 שיוצאים עכשיו מחדש. כל הסול, הפ'אנק והגרוב שאפשר לבקש.
Che Noir – Food For Thought
גאנגסטר ראפ סטייל חוף מזרחי פר אקסלנס
איזה בוסית יא אללה.
Comeback Kid – Heavy Steps
הארדקור פאנק
זה לא שהפסקת לשמוע פאנק רוק כי התבגרת. התבגרת כי הפסקת לשמוע פאנק רוק. זאת הייתה טעות אחושילינג, אבל לא מאוחר מדי! להקת קאמבק קיד חוגגת בקרוב 20 שנות פעילות בחזית ההארדקור המלודי/מטאלי עם אלבום כיפי, ממריץ ונותן בראש.
Dj City – The Beloved One
נו-דיסקו
די ג׳יי סיטי חוזר למסלול אחרי הקאבר השנוי במחלוקת שלו לקולדפליי מהקיץ האחרון, עם EP שמכיל מלודרמה וקלות דעת מעורבבות ביד אמן. שני הטראקים האחרונים מרשימים במיוחד באיך שהם מעוררים שוב ושוב את השאלה ״אתה צוחק או שזה ברצינות?״, למרות שבבירור התשובה היא גם וגם.
Jacob Gurevitsch – Yellow Spaceship
ג׳אז/לטיני/גיטרה ספרדית
הגיטריסט האלוהי מפנק בתשע יצירות חדשות, כל אחת לבדה מספקת קצת יותר מ־10% ממנת הויטמין D3 היומית המומלצת.
King Gizzard & The Lizard Wizard – Butterfly 3001
ביטים/האוס/טכנו/אלקטרו
מיקסטורה בהתגלמותה. אוסף רמיקסים לאחד האלבומים שהוציאה להקת הפסיכדליה הענקית בשנה שעברה. הזדמנות מצוינת לעכברי אינדי לבדוק מה הולך בדאנס, שכן על השירבולים שבאוסף אחראים כמה מהאמנים הגדולים בתחומם (שימו לב לטכנו העמוק של דונאטו דוצי, למסע ההאוס הצבעוני של פרד פי ולביטים המשגעים של דה סיינטיסט) אבל באותו הזמן הזדמנות לקלאברים שעוד לא מכירים את הלהקה הזאת לצלול קצת לדיסקוגרפיה של הלהקה.
אם לשפוט לפי העובדה שהאוסף הכניס את הלהקה לפופלוק של רוני פיאלקוב – זה לגמרי מה שקורה! האלבום המשורבל כאן רחוק מלהיות הטוב ביותר של גיזארד, אז אם אתם בכיוון הזה שווה דווקא לבדוק את זה מ2016 ואת הצמד הזה שיצא בשנתיים האחרונות.
Ludovico Einaudi – Underwater
פסנתר
אלבום חדש למלחין ומאסטר הפסנתר האיטלקי בן ה־66. תריסר יצירות מינימאליסטיות ומרגיעות. אם אין לכן הרבה ניסיון עם מוזיקת סולו פסנתר – זה מקום מצוין להתחיל בו. רק ללחוץ פליי ולנשום לרווחה.
Memphis – Shake & Rock Till the Police Knock
פ'אנק
סינגל אולטרה נדיר שיוצא מחדש בימים אלה. בדיוק בזמן עבור תקליטנים שאחראים על המוזיקה במסיבות שנמשכות, ובכן, עד שהמשטרה דופקת בדלת. ה־B-Side מומלץ גם הוא, אבל לסיטואציות אינטימיות הרבה יותר.
Simone De Kunovich – Mondo Nuovo
טרופיקל האוס
כבר כמה שנים טובות ש״טרופי״ ו״אורגני״ הן שמות קוד להאוס נוסחתי וחסר ברק. די מצער, כי אלה שתי המילים הראשונות שעולות לי לראש כשאני מאזין לריליס הזה. אבל אל דאגה, המילים הבאות הן ״מוזר״, ״מיוחד״ ו״וואו!״.
Sound Exhibitions Records – Vinyl Box Vol 4 5×7
סול/פ'אנק/האוס
חמישה תקליטונים עמוסים בגוד וייבז מכל מיני סוגים וצבעים. חומר טוב לסלקשן שקשור בקיץ, בריכה, קוקטליים והימים שאחרי המגפה (הם חייבים להגיע מתישהו, לא?)
Roland Clark – Insomniac
טק-האוס
אם בהפרעות שינה עסקינן (ראו המלצתי לאלבום הנפלא של גרייס קאמינגז כאן), נראה שגם רולאנד קלארק, האשף מאטלנטה, סובל מהתופעה – ועושה מזה חתיכת באנגר! יותר מגעגועים לשנת לילה ארוכה ועמוקה, הקטע הזה בעיקר מעורר געגועים לרחבת הריקודים (נכון לכתיבת שורות אלה הקלאבים כאן בברלין עדיין סגורים, מקווה שלא לעוד זמן רב!)
Romain FX – Convention Of Love बॉलीवुड रेव
טק-האוס
ההשתלטות האסייתית על עולם הדאנס ממשיכה בעוז עם ארבעה קטעים שופעי סקס־אפיל פסיכדלי מבית המפיק ההונג־קונגי רומיין אף אקס, הלייבל בוס של Fauve. ה־EP הזה יוצא דווקא בלייבל של קורמאק, כך שאפשר לצפות לשמוע קטעים ממנו בפלייליסט של כל מסיבה למבוגרים בלבד שמכבדת את עצמה בחודשים הקרובים.
THEOS – Turn Up Marty EP
דיפ-האוס/טק-האוס
די הופתעתי לגלות שמדובר במפיק צרפתי בן 19, משום שאחרי ההאזנה הראשונה הנחתי שמדובר בשם חדש לאיזה יצרן באנגרים ותיק מאנגליה. ארבעה קטעים מפמפמים נוטפי ג׳אז וזימה. בתיאור של הריליס מספרים מהלייבל Shall Not Fade שבשנה שעברה הילד החליט להקדיש את חייו למוזיקה. זאת הייתה בבירור ההחלטה הנכונה בשביל כולנו.
V.A – PROXIMITY II
ניאו קלאסי/אמביינט/ברייקביט/רייב
הלייבל האוסטרלי Pure Space מפציץ לעיתים קרובות, אבל הפעם הם באמת התעלו על עצמם. בתור חובב קומפילציות אני די מתבאס שהרבה מהן ערוכות באיזשהו סדר רנדומאלי. כאן יש לנו אוסף של קטעים מעולים אחד אחד, שעובדים נהדר אחד עם השני וגם מסודרים באופן שלוקח את המאזין למסע מאיזה קונצרט פרטי של Nils Frahm הבא, דרך מרחבים דמיוניים ופסיכדליים ועד לרייב מוסכים קשוח בו כולם רוקדים הכי חזק שלהם לפני שתגיע משטרה.
Yard Act – The Overload
פוסט־פאנק
אלבום הבכורה המצופה של הלהקה הבריטית שובת הלב הזאת בחוץ והוא לגמרי עומד בציפיות. אולי אפשר לתאר את זה כאיזשהו שילוב בין המקוריות והחוצפה של להקות כמו Squid או Black Country, New Road עם ההגשה הכנה והמצחיקה של להקה כמו Art Brut. אם אף אחד מהשמות האלה לא אומר לכן כלום אז עוצמת ההמלצה על האלבום הזה מכפילה את עצמה.
עד כאן להפעם, ואל תשכחו – כל רגע שבו אתן מאזינות לשדרניות הקצה במקום לאלגוריתמים של ספוטיפיי (כן, אלה שלוקחים את הכסף שלכן והופכים אותו לנשק) הוא רגע שנגאל.
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
