סיכומי שנה הם כמו חגיגות יום הולדת בשבילי – לא משהו שאני מקפיד לעשות כל שנה. את חגיגות יום ההולדת שלי השנה עשיתי במתכונת מצומצמת (גם ככה לא היו יותר מדי אופציות לחגוג). לעומת זאת, את שנת 2020 ב מוזיקה הג׳מייקנית בא לי לסכם בגדול, עם שלל קטגוריות והיילייטים. הבעיה היא שככל שנוברים במוזיקה הג'מייקנית מגלים עוד ועוד אוצרות, ואין לזה סוף. אז הנה הסיכום האישי והלא ממצה של השנה האחרונה.
לצד האכזבות שאפיינו את 2020, יצאו השנה לא מעט ריליסים מעולים, וכמה הפתעות שמוכיחות שגם במוזיקה הג׳מייקנית יש הרבה מקום לחדש. המוזיקה הג׳מייקנית מתאפיינת בשירים שמדברים על מה שקורה כאן ועכשיו, ובהתאם יצאו שלל שירים על הקורונה ועל הסגרים, חלקם ממש טובים. עוד נגיע לשם, אבל נתחיל עם זמרי השנה שלי.
זמרת השנה: Lila Ike
לילה זה לא רק השם של הפיצה האהובה עליי בתל־אביב, אלא גם של זמרת נהדרת מקינגסטון. הקול המצוין שלה משתלב היטב עם ההפקות הלא שגרתיות ב־EP הבכורה שלה The ExPerience. בשירים שלה תמצאו השפעות מגוונות מז׳אנרים שונים ואלמנטים שלא שומעים בשירי רגאיי בדרך כלל (כמו כינור, וייב של R&B, ראגאטון ועוד). ה־EP הזה כולל בעיקר שירי אהבה, כמו "I Spy" ו־"Soulitude", אבל יש בו גם את Where" I'm Coming From", שמספר על הרקע הלא פשוט ממנו מגיעה לילה, ואת השיר "Thy Will" בו היא מתחברת לצד היותר רוחני שלה. אלבום מצוין שמכתיר מבחינתי את לילה כזמרת השנה במוזיקה הג׳מייקנית.
זמר השנה ואלבום השנה: Buju Banton
בוג׳ו בנטון הוא הסיבה שהתחלתי להתעניין ברגאיי ובתרבות ג׳מייקנית. בשנת 2004, כשראיתי אותו מקפץ על הבמה בחוף פלמחים, תוך שהוא משלב בצורה מושלמת בין רגאיי ודאנסהול, החלטתי שאני חייב להבין על מה הוא שר. כך החלטתי ללמוד פטואה (אנגלית ג׳מייקנית), ועשיתי את זה דרך המוזיקה. מאז המשכתי לעקוב אחרי המוזיקה של בוג׳ו, וכמו רוב חובבי הז׳אנר, התבאסתי כשהוא נעצר ונשפט לכמעט עשור בכלא האמריקאי בסוף שנת 2009, בעיצומו של סיבוב הופעות בארצות הברית.
לפני שנתיים השתחרר בוג׳ו מהכלא וחזר לג׳מייקה. ההופעה הראשונה שלו לאחר השחרור התקיימה באיצטדיון הלאומי של קינגסטון, שהיה מלא עד אפס מקום. השנה בוג׳ו היה אמור לצאת לסיבוב הופעות עולמי, אבל כמו שאר האמנים גם הוא מצא את עצמו בעולם נטול הופעות. אז במקום להופיע הוא הקליט אלבום שלם שעוסק בשנה הנוכחית ובמה שעבר עליו בעשור שחלף מאז האלבום הקודם שלו. האלבום נקרא Upside Down 2020 ויש בו 20 (!) שירים. רק על זה מגיע לו את אלבום השנה. מי מוציא בימינו אלבום של 20 שירים?!
זה לא האלבום הכי טוב של בוג׳ו והוא לא מתקרב לאלבומים הקלאסיים שלו משנות ה־90 (למי שלא מכיר ממליץ על Til Shiloh ו־Inna Heights המעולים שניהם), אבל הוא אלבום אמיתי וכן. באלבום מספר בוג'ו על חוויותיו בכלא (בשיר ״Buried Alive״), על כמה טוב לחזור הביתה (בשיר "Yes Mi Friend" עם סטיבן מארלי, שהצטרף למחווה לאבא בוב) ועל כמה חשוב להאמין שאנחנו מבורכים ולא להיכנע מול הצרות של החיים (בשיר "Blessed״). אין על הג׳מייקנים באופטימיות.
שירי קורונה
הנה קטגוריה שהמצאתי במיוחד לכבוד שנת 2020 ושאני מאוד מקווה שלא אצטרך להמשיך איתה בשנה הבאה. רוב שירי הקורונה שנתקלתי בהם במהלך השנה היו פארודיות, או שהזכירו רק במרומז את הקורונה (כמו דברים ש־Drake הוציא, נניח). לעומת זאת, ברגאיי ובדאנסהול יצאו שירי קורונה מובהקים, בלי פארודיות או רמיזות, ולא מעט כאלה – עד כה יצאו לפחות 10 שירי קורונה בג׳מייקה.
בזמן הסגר העולמי של אפריל, כוכב הדאנסהול Ding Dong, שהוא גם רקדן, המציא תנועת ריקוד בשם "Inside", אותה הוא שילב עם שיר וקליפ משעשעים. אפילו אורי זר אביב, שדרן הקצה, השמיע את השיר בתוכנית שלו (בעקבות התערבות שבה הוא הפסיד לי) והודה שזה אחלה שיר. עוד לפני כן, במרץ, כשאנשים התחילו להבין שללחוץ יד ולתת כיף זה כבר לא מגניב, הזמר Zagga הוציא שיר בשם "New Hail", שבקליפ שלו הוא מדגים איך הג׳מייקנים עברו לתת כיפים עם הרגל. ושיר הקורונה הכי מגניב שיצא הוא בעיניי "Lockdown" של Koffee, נערת הגראמי. זה אחד מחמשת שירי השנה במוזיקה הג׳מייקנית, לא משנה את מי תשאלו.
שיר הרגאיי של השנה:
Akae Beka feat. Chronixx – Black Carbon
אחד המקומות המעניינים בכל מה שקשור לרגאיי מחוץ לג׳מייקה הוא איי הבתולה, משם יצאו כמה אומנים והרכבים מסקרנים עם וייב רוחני. אחת הלהקות המובילות מאיי הבתולה היא Midnite, שלמרבה הצער הסולן האגדי שלה Vaughn Benjamin (המוכר גם בשם Akae Beka) הלך לעולמו בנובמבר 2019.
כמעט שנה לאחר מותו שוחרר שיר חדש שלו, "Black Carbon", בו מתארח Chronixx, אחד מאומני הרגאיי המובילים בשנים האחרונות (שאף היה מועמד לגראמי בשנת 2017). השיר, שמלווה בנגינת חליל, הוא מיוחד וחדשני בעיניי. הוא מדבר על כך שכולנו קורצנו מאותו החומר, ושאסור לתת לסיסטם לבלבל אותנו ולהפריד בינינו. ההפקה נעה בין הרגאיי של Midnite, רגאיי בריטי ורוטס מודרני, אבל שומרת על כיוון ייחודי משלה.
שיר הדאנסהול של השנה: Vybz Kartel – About Us
לאחר התלבטות ארוכה, החלטתי להעניק את המקום הראשון בשירי הדאנסהול של השנה לווייבז קארטל, שנחשב לגדול אומני הדאנסהול כיום. הג׳מייקנים מכנים אותו World Boss, ולרובם לא אכפת מזה שהוא מרצה מאסר עולם על רצח. אף שקארטל הפסיד השנה בערעור על ההרשעה ועל העונש, ג׳מייקנים רבים שלא סומכים על מערכת המשפט שלהם מאמינים בחפותו וממשיכים להעריך אותו כאמן יוצר. קארטל הוא אמן פורה שמוציא עשרות שירים בשנה כבר מעל ל־15 שנים, והוא ממשיך בכך למרות המאסר שהוא מרצה.
היו אמנים נוספים שראויים לציון בזכות להיטי הדאנסהול שהוציאו השנה, ביניהם Skillibeng, Intense, Popcaan, Teejay, Agent Sasco ו־Stylo G (שלגמרי מצא בשנתיים האחרונות את הסגנון שלו וכל שיר שהוציא כמעט הפך ללהיט ענק). ובכל זאת, קארטל משאיר לכולם אבק מבחינת כישורים, ורסטיליות וליריקה שמתארת בצורה מדויקת את המציאות בג׳מייקה, לטוב ולרע. שיר השנה שבחרתי, "About Us", הופק על־ידי Massive B האמריקאי, שאחראי בעצמו על כמה להיטי דאנסהול מהשנים האחרונות. הקליפ המגניב צולם, בהתאמה למוצאם של האמנים שמאחורי השיר, בקינגסטון ובניו יורק.
הפתעת השנה: Sevana
האלבום המפתיע של השנה הוא מבחינתי Be Somebody של Sevana. למי שלא מכיר, מדובר בזמרת מאוד מיוחדת, שכמו Lila Ike, גם היא חברה בלייבל InDigNation, אותו מנהל Protoje (שעליו תוכלו לקרוא בהמשך). ה־EP הזה כולל 6 שירים שלכל אחד מהם צבע אחר, סגנון אחר וסיפור אחר. סוואנה מצליחה לשלב שם מגוון של סגנונות, ביניהם סול, גוספל, השפעות קובניות ועוד. היא מדגימה יכולות ווקאליות מאוד מרשימות, ומצליחה להישאר ישירה ואותנטית.
האלבום הזה הוא קפיצת מדרגה בקריירה של סוואנה כזמרת וביחס ל־EP הבכורה שלה שיצא ב־2016. באלבום החדש ניכר שהיא מכוונת רחוק – לקהל הרחב ולא רק לחובבי הז׳אנר. היציאה האהובה עליי מהאלבום היא השיר "Blessed", שהוא שילוב של גוספל עם מוזיקה שמזכירה דברים של Santana. השיר מסתיים באופן עוצמתי ומרגש, סיום בו מראה סוואנה את כל מה שהיא יודעת. אני צופה לה עתיד מזהיר, וממליץ בחום לעקוב אחרי העשייה שלה.
פריצת השנה: Tilibop
הרצח של ג׳ורג׳ פלויד זעזע את כל העולם, וגרר תגובות סוערות גם בג׳מייקה. אחד השירים החזקים ביותר בעיניי שיצאו השנה שוחרר בעקבות הרצח ומחאות ה־Black Lives Matter בארצות הברית. השיר נקרא "All That" והוא שייך ל־Tilibop, אמן בולט בשנים האחרונות, אם כי השנה הוא טרם הוציא להיט גדול. השיר הזה אמנם נכתב והוקלט ב־2017, בעקבות גל האלימות המשטרתית נגד שחורים שהתחולל אז. אבל למרבה הצער הוא עדיין רלוונטי, וכששוחרר הקיץ הוא התנגן בלי הפסקה בתחנות הרדיו בג׳מייקה. הצפייה בקליפ של השיר, למרות שאיכות הווידאו בו לא גבוהה, מצמררת למדי.
טרנד השנה
המגמה של חיבור מוזיקלי בין ג׳מייקה וניגריה התחילה כבר בסוף 2016. אבל לאור העובדה שאפרוביטס זה עדיין בין הדברים הכי מרעננים במוזיקה השחורה, אין פלא שהמגמה הזו נמשכת. גם השנה יצאו כמה שירים מצוינים בז׳אנר שבוחן את הגבולות הדקים (אך מורגשים) שבין דאנסהול לאפרוביטס. האהוב עליי הוא ״Blessed״ (הרבה ברכות השנה, כן) של Wizkid שאירח את Damian Marley, מתוך האלבום הכיפי שלו Made in Lagos. אציין לחיוב גם את ״Silver Tongue Devil" של Masago ו־Shenseea, שלמרות ששניהם ג׳מייקנים במוצא, הווייב לגמרי נשמע כמו דברים שהגיעו מלאגוס בשנים האחרונות. זה כשלעצמו מראה כמה הטרנד הזה חזק שם.
מיקסטייפ השנה: Kabaka Pyramid – Immaculate
בימינו כבר כמעט לא יוצאים מיקסטייפים. אבל כש־Max Glazer ו־Kenny Meez (הידועים גם בתור Federation Sound מניו יורק) עובדים על מיקסטייפ, התוצאה מעולה תמיד. באמת, תעברו על כל המיקסטייפים שהחבר׳ה האלו הוציאו בעשור האחרון. למרבה השמחה, לפני כחודש יצא המיקסטייפ שהציל השנה את הקטגוריה הזו, והוא שייך ל־Kabaka Pyramid.
קבאקה הוא זמר רגאיי וראפר, שנמצא איתנו כבר כעשור, וממשיך לשמור על המוזיקה שלו חיובית אבל גם מגניבה. את האלבום שהוציא בשנת 2019 הפיק Damian Marley. המיקסטייפ נקרא Immaculate והוא כולל כמה הקלטות מיוחדות לשירים מוכרים של קבאקה, כמה שירים שלא יצאו בפורמטים אחרים ואירוחים מפתיעים של זמרים וזמרות כמו Dre Island, Jane Macgizmo ו־Pressure Busspipe. צפו ל־57 דקות של האזנה מעולה.
אכזבת השנה: Protoje
אני עוקב אחרי פרוטוג׳ה מאז אלבום הבכורה שלו שיצא ב־2010. מאז הוא הפך למפיק מבוקש והספיק להוציא חמישה אלבומים בעשור האחרון. את שנת 2020 הוא פתח עם אלבום שלא פיתחתי לגביו ציפיות גבוהות במיוחד ובכל זאת התאכזבתי. יש באלבום הזה כמעט את כל מה שאלבום צריך בשביל להיות טוב ומעניין: הביטים/רידימים טובים, האורחים מפתיעים וכוללים את Wiz Khalifa, Popcaan ו־Koffee. ובכל זאת השירים די משעממים ולאף אחד מהם אין אופי של להיט.
זה האלבום הכי חלש שפרוטוג׳ה הוציא, אבל הוא לא אלבום גרוע – יש בו כמה שירים סבירים בהחלט, כשהבולט ביניהם הוא השיר "Self Defense״. גרסה אפילו יותר מגניבה של השיר היא גרסת פריסטייל שפרוטוג׳ה הוציא בנפרד, ברוח תקופת הבחירות שהיו בג׳מייקה השנה.
הנציגות הישראלית:
Young Israelites ו־Head Quattaz
אחד הדברים הכי מעניינים שקרו השנה במוזיקה הישראלית בעיניי הוא האלבום Stay By My Side של Young Israelites. אם הייתי משמיע לכם אותו ללא ידע מוקדם, ספק אם הייתם מזהים שמדובר באלבום ישראלי, ועוד כזה שיצא ב־2020. נייט לב, טריסטן ברהמס וטל אשל יצרו אלבום שמשלב בין רגאיי ובין מקצבים ג׳מייקנים משנות ה־60 המוקדמות שקדמו לרגאיי ונקראים Rocksteady. התוצאה? כיף גדול. כמה שירים מתוך האלבום אף סיפקו גאווה ישראלית כשהתנגנו בתוכנית של דייויד רודיגן ברדיו של ה־BBC.
הרכב נוסף ששווה לעקוב אחריו הוא Head Quattaz, הרכב ישראלי שנשמע גם הוא מאוד נאמן למקור. חברי ההרכב הם איתי ווילסון ועמית בן עזרא, והם הוציאו בשנים האחרונות כמה קטעים מעולים. השיר האחרון ששוחרר מתוך הפרויקט הזה נקרא "Thru My Eyes".
אז זה הסיכום שלי עם ההיילייטס של 2020 במוזיקה הג׳מייקנית. ממש כאן למעלה תוכלו למצוא תוכנית משלימה עם שירים נוספים שלא הכנסתי לסיכום הכתוב שודרה ברדיו הקצה ב־19.12. זמן טוב להגיד תודה על זה שיש תחנה כמו הקצה בישראל, שמאפשרת להפיץ סגנונות וז׳אנרים שלא מקבלים מקום בארץ, כמעט או בכלל. נתפלל ששנת 2021 תהיה טובה יותר מכל הבחינות, ושנחזור בבטחה לאירועים ולהופעות. נחנקנו כבר!
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
