חוקי המשחק השתנו, גם בלי קשר לשום דיונון. האנושות עדיין מתרגלת לכל הנחות היסוד שנשברו, המנהגים שהשתנו והאנשים שכבר התרגלו לעבוד, ליצור ולחיות אחרת. מוזיקאיות ומוזיקאים הם דוגמא טובה לכך, כמי שהראו שאפשר לעשות דברים מאוד מיוחדים מהבית, עם אינסוף הזדמנויות, כיוונים וכלים. אפשר להפוך פוסט פייסבוק יומיומי לשיר יפהפה שמשתתפים בו שבעה נגנים מקצוות שונים – זה מה שהיוצרת ספיר וולך עשתה בשירה "חוזרת על עצמי". במהלך השנה החולפת היא מצאה כל מיני דרכים חדשות ליצור מוזיקה למרות ובאמצעות הנסיבות שהתקופה הזו ייצרה, גם כשהיינו סגורות בבתים. ובכל זאת, לאי.פי החדש שהיא יצרה בסיכומה של התקופה הזו, וולך החליטה לקרוא בשם היפהפה "בלי השמש לא שווה כלום".
וולך, זמרת־יוצרת צעירה, הולכת בדרכן הכנה והחודרת ללב של יוצרות כמו יהודית רביץ, ג'וני מיטשל ורונה קינן. לפני שנתיים היא הוציאה אלבום ראשון בשם סחורה פגומה להמונים, וכמו רבות מאיתנו, גם אצלה הרבה השתנה בשנתיים האלו. האי.פי החדש שלה הוא כבר סיפור אחר עם איזונים אחרים וצלילים חדשים, ואת אותה שמש שהוזכרה בכותרתו שומעים גם בשירים, למרות כל המסיכות והסגרים, שמש פנימית שמתעצמת בתום התקופה הסגורה הזו בחייה.
לכבוד צאת האי.פי החדש, הזמנו את וולך להצטרף לתוכנית השבועית "הקצה שלי" ולהשמיע לכם קצת מהמוזיקה המגוונת שמזיזה לה את הלב, שירים של אהוד בנאי ושי צברי לצד דניאלה ספקטור ואלאניס מוריסט, יחד עם כמה מהשירים היפים שלה:
אבל אנחנו תמיד רוצים לשמוע עוד. אז ביקשנו מהעורכת האורחת של השבוע לספר לנו על עצמה מהצד השני של המשוואה, כמאזינה, ולשמוע עוד על המוזיקה שמעוררת בה השראה.
מה האלבום האחרון שהפתיע אותך?
"החיים מתחילים לנגן של אביתר בנאי. 40 דקות עם עצמי, עוצמת עיניים ומגז'דרת בבכי בסלון".
מתי בפעם האחרונה התרגשת משיר ששמעת ברדיו?
"'שיר תשרי' שהתנגן ברדיו בערב ראש השנה בדרך להורים שלי בקריות. זה תפס אותי בנסיעה עם יואב בן־זוגי ועם עוד חבר, עומדים בפקק אינסופי בחבצלת השרון, אבל איכשהו מאוד נהנים מהסיטואציה: המון מכוניות עם בגדי חג תלויים במושב האחורי, שקיעה יפה יפה, ושלושתנו מדברים על מה היינו רוצים שיקרה לנו השנה. התרגשתי".
מוזיקה שאהבת בעבר וחזרת לשמוע בתקופה האחרונה?
"ליילי, של גל תורן וגיא לוי. שמעתי את האלבום בפעם הראשונה קצת אחרי שהוא יצא, עם עוד חברה שלמדה איתי ב'הד', ושתינו התפעלנו מהדבר המהודק והמיוחד ששמענו. הקשבנו לו המון ולא הבנו איך לא כל העולם שומע את האלבום הזה ועף עליו, איך זה לא הדבר הכי מדובר שיש. עם הזמן קיבלתי את זה שלמוזיקה טובה באמת לוקח זמן לפרוש כנפיים, זה היה שיעור מאוד חשוב עבורי. לאחרונה אני מקשיבה לו שוב ומתעמקת בהרמוניות המטריפות שנכתבו שם. המון השראה, המון".
התגלית המוזיקלית הכי טרייה אצלך?
"כהן. איזה דבר מיוחד הוא!".
את מי הכי היית רוצה לראות בהופעה?
"תכל'ס, ביונסה. בואי כבר לארץ מתוקה".
הסוד המוזיקלי האישי שלך?
"'Jerusalem' של Rony Corcos. זה שיר שיצא כשהייתי בצבא ושירתתי בירושלים, ואני אוהבת אותו מאוד מאוד. רוני כבר שנים חיה בניו יורק ויוצרת שם, אבל נתקלתי בה לפני שנים בתקופה שלה בישראל, לפני שנהייתי מישהי שמופיעה ומוציאה מוזיקה לעולם, ובנקודה זו היא הייתה השראה גדולה מאוד בשבילי. דרך אגב, העיבוד שיש לשיר הזה בפלטפורמות היום הוא עיבוד מחודש. לא מצאתי את הגרסה הישנה – עד כדי כך זה סודי".
שיר שתמיד קצת הלחיץ אותך?
"'Poison' של אליס קופר. בערך בתיכון הייתה אצלנו תקופה שאנשים שמעו את השיר הזה המון (יחד עם עוד שירי רוק נהדרים ומביכים שהורדנו מהקאזה ל־MP3). והקול שלו מאוד הפחיד אותי! אני מניחה שזו הייתה המטרה שלו, אבל עדיין, פחד איימים!".
משהו להוסיף?
"מוזמנות לצפות בקליפ של 'הרגשתי בבית', החדש־דנדש שיצא לפני שבועיים. משתפת אותו עם העולם כי מעולם לא כתבתי שיר מתוק שאני אוהבת, וזה מרגש אותי מאוד כל מה שיצא ממנו!".
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
