זיכרון אחר: פרויקט שירי זיכרון אלטרנטיבי

לקראת יום הזיכרון 2020, בעיצומו של משבר הקורונה העולמי, חברו 14 מוזיקאים ומוזיקאיות לפרויקט מיוחד של רדיו הקצה ליום הזיכרון לחללי ישראל ונפגעי פעולות האיבה: זיכרון אחר.

המוזיקאים שהתגייסו לפרויקט הקליטו וביצעו גירסאות חדשות לשירים ברוח יום הזיכרון, חלקם מוכרים יותר וחלקם פחות, עם האינטרפרטציה האישית שלהם ושלהן. התוצאה היא אלבום מוזיקלי ייחודי, קולאז' של נקודות מבט והתייחסות לאתוס המרכזי של יום הזיכרון, מפיהם של מיטב מוזיקאי השוליים בישראל.

כאן תוכלו לקרוא בהרחבה על כל שיר וביצוע. להאזנה לפרויקט: בנדקאמפ, שאר שירותי הסטרימינג

תוכנית מיוחדת ששידר תומר קריב לרגל יציאת האלבום:

עדי שחם – שם באבן

עדי שחם: ״קייט בוש ומזי כהן הן שתי אמהות גדולות בשבילי. כששמעתי לפני יותר מעשור את החידוש של מזי ל־׳Army dreamers׳ האירוני והעוקצני של קייט בוש, מיד רציתי לעשות ביצוע משלי.

״בעברית הכל מקבל כובד משקל בעיניי, והתרגום של רוני ערן מצליח לשלב את הצער והביקורת של קייט בוש על גורל המלחמה עם משהו מקומי, שקשור לאדמה ומטיל ספק בקשר אליה.

״בעיבוד המקורי, רק מזי כהן שרה באקפלה עם גיטרה צורחת ברקע. ניסיתי לתת לשיר כיוון חדש ואפל ששואב גם ממזי וגם מקייט ונותן המון מקום לבעיטה בבטן של המילים״.

טל תמרי ודניאלה תורג׳מן – חייל של שוקולד

טל תמרי: ״את דוד שלי מעולם לא הכרתי. הוא נהרג במלחמת יום הכיפורים.

״הזיכרון שלי הוא בעיקר דרך הכאב של אבא שלי, וסבא וסבתא שלי. הבכי, הצער, הזיכרון שמיטשטש להם ממנו עם השנים אל מול הרגש שנשאר כמו באותו היום שהגיעו לבשר להם.

״מבחינתי, השיר הזה מדבר על כך שבסופו של כל קרב, מוצדק או לא, נשארים אנשים שאיבדו הכל.

״חשוב היה לי לתת לשיר הציני והחד הזה פרשנות יותר רגשית ורכה, שתזכיר שמאחורי הגנרלים, בסופו של יום, יש משפחות שנפל עליהן עולמם בין רגע.

השיר מוקדש לדוד שלי, מיכאל תמרי״.

קובארי – הולך איתך תמיד

אביגיל קובארי: ״בשיר הזה אנחנו מגלים שלשמשון הגיבור, דמות שמהווה מופת של גבורה וכוח בתרבות שלנו, יש צד אפל, פחות מדובר, כמו לחייל – מחיר נפשי כבד. רבים מהגיבורים שלנו, מי שהם לא יהיו, נושאים בקרבם PTSD – פוסט טראומה. זה נושא שנופל בין הכיסאות ולא מקבל מספיק התייחסות, לא ביום הזיכרון ולא בימי השגרה.

״בגרסה המקורית של ברי סחרוף יש תחושה ש׳יורים עליך׳, כאילו אתה בעיצומו של מלחמה. אנחנו ניסינו להמחיש את הפאניקה שאחרי המלחמה, זאת השקטה יותר, שמזדחלת, שהרבה מחיילנו מתמודדים איתה״.

ניר שלמה – מבול

ניר שלמה: ״חיפשתי שיר שאוכל לתת לו זווית חדשה. בחרתי לבצע את ׳מבול׳ המעולה של רונה קינן, שיר פרידה שלא נכתב במקור על שכול. כשקראתי את המילים ודמיינתי אותו מתנגן ביום הזיכרון, הרגשתי שזה מאיר אותו באור שונה וכואב והזוי״.

יעל קראוס – לאן אלך

יעל קראוס: ״הדימוי הפשוט של סירה בלי משוטים תפס אותי מיד בשמיעה הראשונה של השיר. ציפה, בדידות, חוסר כיוון או שליטה, גם אני מכירה את המקום הזה.

״בביצוע של אהובה עוזרי, וכנראה גם בתפיסת חייה, הקצב הסוחף משחק תפקיד מרכזי, אצלה הים גועש.

״על אף המילים הכבויות, אני שומעת שהיא נלחמת, מחפשת, אולי זאת אופטימיות בלתי נשלטת.

״אותי המילים לקחו למקום אחר, שקט, מקום של ויתור, שחרור, מקום שעוד רגע טובע. ניסיתי לתפוס את הרגע האפל הזה ממש, להתמסר אליו ולתת לו את הזמן שלו״.

ענת מושקובסקי ונעם אבידור – מה יהיה בסופנו

ענת מושקובסקי: ״הביצוע הזה מוקדש לזכרה של סגן יעל יקותיאל ז"ל. יעל נפלה בעת מילוי תפקידה כקצינת חינוך והסברה, בפיגוע דריסה בארמון הנציב בירושלים ב־8.1.17, בעת שהובילה סידרת חינוך של צוערי בה"ד 1, והיא בת 20 בלבד. יעל ילידת גבעתיים, בוגרת תיכון קלעי והדריכה בקן בורוכוב של הנוער העובד והלומד״.

יאיר יונה ושמעון טל – שיר מולדת

יאיר יונה: ״בחרתי ב׳שיר מולדת׳ של איתמר ציגלר, כי קודם כל הוא קול חריג בתעוזה שלו להציע ביקורת על מוסדות מקודשים כמו צבא. כמי שאינו מאמין בטאבו ומאמין במחשבה חופשית וביקורתית על כל דבר שאפשר, חוץ מהאהבה שלי למירב, מצאתי בשיר הזה את הקול שלי, ששואל את אותן השאלות ומבקר את אותה הביקורת. 

״את האלבום עם השיר הזה הוצאתי כפרויקט אחרון כשעוד הייתי חלק מצוות הלייבל אנובה מיוזיק, והשיר הזה גרר הרבה מאד שיח ו־ויכוח במשרד וכמעט הפיל את כל יציאת הפרויקט. בסוף כולם הבינו שזה אלבום אדיר ושיר אדיר והכל הסתדר. ועכשיו, יש לי ההזדמנות אחרי עשור, לחזור לרגע הזה בעצמי וליישם את המחשבה שמלווה אותי כבר עשור מאז צאתו – הלוואי ואני הייתי כותב את השיר הזה״.

איתי זנגי – כשתגדל

איתי זנגי: ״׳כשתגדל׳ הוא שיר כזה ששומעים בימי זיכרון, ברחבה של בית הספר. כזה שיר רציני שצריך להיות עצובים כששומעים אותו, כי הוא על נושאים של ׳גדולים׳. ואני כל השנים האלה, גם כשניגנתי באותם טקסים, הרגשתי את העומק הגדול שלו, את כמה שהוא חוצה גבולות מעבר לכל יום זיכרון, את עומק החוכמה של הטקסט, את החיפוש לחום אנושי ואת הקושי הקיומי, ותמיד רציתי להקליט את הגירסה שלי. שמעתי בראש את יום הזיכרון, ושדות של בלוז. הסתגרתי באולפן שלי וזה מה שיצא״.

נומקה – המוות אמיתי

נועם סדן: ״האמן שעומד מאחורי היצירה המטלטלת הזו הוא פיל אלברם, מוזיקאי ומפיק מוושינגטון, ארה״ב, אשר החל את דרכו המוזיקלית בשנת אלפיים תחת הכינוי The Microphones ופעיל עד עצם היום הזה תחת הכינוי Mount Eerie.

״בשנת 2017, פיל אלברם איבד את אשתו הצעירה ז׳נבייב למחלת הסרטן. האלבום נכתב בשבועות הראשונים למותה ונותן הצצה לתחושות ולמחשבות שלו בימים העצובים ההם. צלילה אל תוך היצירה המופלאה הזו אינה פשוטה ומתאימה לאווירה מאוד ספציפית.

״לבד בבית, עם אוזניות במיטה, מצאתי את עצמי מקשיבה ונותנת לצער לחלחל ולהגיע לכל פינה בגוף״.

אלי רוזן – תן לי כוח

אלי רוזן: הכרתי ואהבתי את השיר עוד מהרגע שיצא, אבל כל השנים האלה הרגשתי שמעבר לביצוע המקורי והיפה יש טקסט עדין עדין, והלחן עוטף אותו כל כך יפה, אז התיישבתי באולפן וניסיתי להיות הכי קרוב שאפשר. לטקסט, ללחן, לכל מי שיקשיב, ובעיקר לי״.

רחל ירון – בואי אמא

רחל ירון: ״השיר הזה נוגע בי בכל הנקודות הרגישות. השיר הזה הוא על התמימות שיש אצל כולנו. בסופו של דבר אנחנו רוצים לחזור לחיבוק של אמא, גם החיילים החזקים ביותר. ולצערי לא כולם חוזרים״.

הפקה ועריכה: תומר קריב
הפקה בפועל: עדי שחם
עיצוב קאבר: יובל רוזין
משתתפים בפרויקט: יעל קראוס, קובארי, רחל ירון, ניר שלמה, נומקה, עדי שחם, יאיר יונה ושמעון טל, ענת מושקובסקי ונעם אבידור, דניאלה תורג'מן וטל תמרי, אלי רוזן, איתי זנגי.
תודה לחיים רחמני, ענב רביץ ביקובסקי, יניב אלון, הילה דגן, עומר סנש, יאיר יונה, ניצן פינקו, בן אש וקוואמי.
כל הכנסות האלבום מוקדשות לנט"ל – עמותה לנפגעי טראומה על רקע לאומי.

להאזנה לפרויקט: בנדקאמפ, שאר שירותי הסטרימינג