עוד מתאוששים מסיכומי השנה העברית? אני כבר המשכתי לתשפ"ג, ולמוזיקה המצוינת ממנה שיוצאת עכשיו מתחת לאף שלכם. כל השירים שכאן הופיעו בטור הסינגלים השבועי של אלפרד כהן:
ישי ברגר – ניקנור
ה־EP החדש של ישי ברגר התחבר לי יותר מתמיד למורשת של טברנק, סופר גרופ הפאנק הישראלי ששני האלבומים שהוציאו יחד עם ברגר בחמש השנים האחרונות ממשיכים ברוחם את הלהקות הגדולות האחרות שבהן היה חבר, יוסלס איי די ובוא לבר. הלהקה הזאת הכניסה את הפאנק הישראלי לשלב חדש ובוגר יותר בהתפתחות שלו. אווירת הנכאים שבה התמחו חבריה נשארה עומדת איתן, אבל סדר העדיפויות של התכנים שהועברו דרכה השתנה – שירים על חברות, על הקהילה שיצרו ועל הזמנים המשתנים הפכו למשמעותיים לא פחות משירים על כמה חרא לחיות כאן.
מאותן הסיבות, האלמנט הבולט ביותר בשיריו החדשים של ברגר הוא הלב החשוף שפועם במרכזם. כבר ב"המסכה" הפותח, הוא מאפשר לעצמו להיות חשוף מתמיד ולהתעסק בשחיקה, בסיוטים בלילה ובפראנויות שהביאה ההתבגרות לחייו. הוא מצליח להיות מעורר הזדהות במיוחד בזכות השאיפה שלו לא לקחת דבר ברצינות יתרה. זאת בדיוק הסיבה ש"ניקנור" הוא השיר בעל הפוטנציאל הגדול ביותר להפוך להמנון של ממש מכאן.
ברגר יוצא בו נגד כל מי שתופס את הגישה הישירה שלו בציניות ובזלזול, אבל בעיקר ממשיך לגלות ולהרחיב את הזהות המוזיקלית שלו כפאנקיסט עם הנשמה הגדולה ביותר באזורינו. כשהוא משתמש בלוחם היווני מהכותרת כדי לנקב חורים באיזשהו מיתוס שנוצר סביבו, הוא מעורר אופטימיות מסוימת – על אף כל הקשיים שעולים מהאלבום, יש תחושה שכל עוד ברגר ימשיך לחשוב על דרכים יצירתיות כאלו להעביר את עצמו למאזין, הוא יהיה בסדר.
Iogi & Rejoicer – A Thing Like You
האלבום החדש של בת' אורטון, ביחד עם מצעד סיכום שנות התשעים חסר ההצדקה של פיצ'פורק, הזכירו לי דמות מעניינת שאנחנו לוקחים כמובן מאליו היום – זמר הסול שמתארח אצל מפיקי מוזיקה אלקטרונית. זאת משימה שהיא לא תמיד פשוטה: במשך כמה דקות, לפעמים רק בבית אחד או בפזמון בלבד, הוא צריך להוביל את המסע המוזיקלי שמתנהל סביבו, להשלים באמצעות מילים את התמונה המלאה שמציירים הצלילים.
עד כה, יוגי היה ייצוג עמוק ומורכב של הדמות הזאת. באלבומי הסולו שלו הוא הציג עצמו כזמר־יוצר עם יכולות של מפיק, ויצר שירים שהצלילים והעיבודים העשירים שלהם היו מענגים לא פחות מהרגשות שהעבירו. דווקא ב־EP המשותף שלו עם ריג'ויסר הוא נדרש להיות סולן מדויק יותר על גבי הביטים של חברו ללייבל Raw Tapes. מבין השירים של הריליס, "A Thing Like You" הוא המפגש המעניין ביותר בין הזהויות של היוצרים. יוגי מתחיל אותו בסבלנות אופיינית, ומשמר אותה גם כשהוא שר על גבי המקצב הרגוע של ריג'ויסר. כל כך קל להאמין לרומנטיקה הקלילה והתמימה שהם מייצרים, עד שלא ניתן לחשוב על צמד אחר שהיה יכול ליצור את הסנטימנט הזה בצורה טובה יותר.
אסף הרץ – רוצה שמח
לכאורה, לא קורה שום דבר מיוחד בשיר החדש של אסף הרץ. נגינת הגיטרה שלו נשארת סטטית עד סוף השיר, ושורות כמו "אין אמיץ שלא מפחד" אמורות להרגיש כמו קלישאה מוחלטת. אבל משהו בהגשה המדודה והרגועה של הרץ, ששר כל שורה כאן כמו מנטרה שהוא חייב להזכיר לעצמו בכל יום, מבליט את הממד הפילוסופי והרוחני של השיר.
"רוצה שמח" ממשיך וממשיך בשלו, עד שבשלב מסוים הלב נפתח, והקסם של השיר מתחיל להציף את כל גבולותיו. בשיא שלו, האנרגיות של המלודיה והנגינה עולים כמו גאות, בגלים מתגברים של רגש מאופק. האיכות האמביינטית הזאת מזכירה דברים שעמיר לב עושה עם המוזיקה שלו בארץ, או הרכבי אלט־קאנטרי כמו ווילקו עושים בשאר העולם. הרץ הוא שחקן ידוע בתיאטרון ובסדרות כמו "שישו ושמחו" שהפכה לאחד מהלהיטים האחרונים של כאן, אז השם שלו לבדו יכול להוביל אותו ליצור מוזיקה נגישה יותר בעתיד. לא משנה מה הכיוון שיבחר, "רוצה שמח" מוכיח שהכישרון שלו ליצור ללא ספק קיים.
בסיסטיות – כלוא בקפה גרגר
דור קומט נוהג לכנות את המוזיקה שלו תחת ההרכב בסיסטיות כ"דרים פופ מהוקצע". מבין המילים האלו, נראה ש"מהוקצע" היא המילה הכי מחייבת ביצירה שלו, שיכולה ללבוש עליה כמה זהויות שונות שתמיד יוגשו על גבי סאונד שלם ונעים לאוזן. אולי בגלל זה מרענן לשמוע את הדמואים שהוא מוציא לקראת אלבומו החדש, בגלל שהם מציגים את היוצר המעניין הזה במצב הכי חשוף ואינטימי שנשמע ממנו עד כה.
על גבי גיטרה בלבד (למעט סינתיסייזר שמפציע לכמה רגעים), הזהות האאוטסיידרית של קומט נשמעת ברורה מאי פעם. "מבוגר מדי לעשות טיקטוק / צעיר מספיק כדי לעשות סמול טוק" זאת אחת השורות המדויקות של אדם שמשתמש בכל מילה בשירים שלו כדי להמשיך ולהגדיר את עצמו. הבחירה שלו בבית קפה כמטאפורה לחרדות החברתיות של העיר שבה הוא חי הייתה יכולה לשמש שיר בעל חשיבות עצמית גדולה יותר, אבל אין מהלך אחד ב"כלוא בקפה גרגר" שמתיימר להתפוצץ או להלהיב. זה הממדים הקטנים של הרעיונות של קומט שהופכים את היצירה שלו למהנה וייחודית.
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
