"אהבתי אותה עוד לפני שזה היה טרנד בטיקטוק", צעקה מאחוריי נערה בת 17 על האוטובוס בדרך להופעה של נונו (נעמי אהרוני גל) בבארבי. היא מתייחסת כמובן לשיר "ליבינג דה דרים", שכרגע עומד על כ־20,000 סרטוני טיקטוק שמסתכמים לכמעט 8 מיליון צפיות. לא דבר מובן מאליו בארצנו הקטנטונת. תופעות ויראליות באות והולכות כל הזמן, אבל נדמה שהשיר הזה נמצא בכל מקום שלא תחפשו. "יהיה יותר מפוצץ ממוניקה סקס", ענתה לה מישהי נוספת.
טינדר וטורטית
לא יודעת לגבי מוניקה סקס, אבל הבארבי היה בהחלט מפוצץ עד אפס מקום, בהופעה שהייתה סולד אאוט שבועות מראש (עם עוד אחת שנוספה אחריה). תאהבו אותה או תשנאו אותה – אל מול התופעה שנקראית נונו אי אפשר להישאר אדישים. שירים קאצ'יים ברמות, סופר הומוריסטיים על גבול הפרודיה אבל מופקים היטב (עבודה של עיליי אשדות, שגם ניגן בגיטרה בהופעה) שמדברים ישירות לליבם של דור ה־Z: בנים, פרידות, טינדר, טורטית וטיול אחרי צבא.
באתי עם ציפיות לא גבוהות. בסופו של דבר מדובר בזמרת סופר חדשה בתעשייה, תופעת רשת, עם ארבעה שירים בלבד. הייתי סקרנית לראות מה הולך לקרות בערב הזה – איך אפשר להחזיק בארבי ככה? כמה אנשים צריך לארח כדי לתת שואו של שעה וחצי? ואיך כל הדבר הזה יישמע בלייב?
כמה שמחתי להיות מופתעת לטובה. על אף שזאת בסך הכל הופעת הסולו השלישית שלה, הנוכחות הבימתית של נונו לא הסגירה את זה לרגע. להפך, הרגיש לי שההתמסרות לדמות שיצרה שמרה עליה ונתנה לה חופש להתפרע וליהנות. בראש ובראשונה, נונו התגלתה כווקאליסטית מדהימה – פלואו חד ומדויק עם נמוכים מרגשים, מדייקת בתווים ונאמנה לעצמה.
חן חן, תתקדם
זה לא מפתיע באמת. נונו היא מוזיקאית מצטיינת ששירתה בלהקה צבאית ולמדה ג'אז ברימון. לא משנה כמה ירצו לכווץ אותה לטייטל של כוכבת פופ טראשית, המקצועיות הבימתית שלה ושני השירים שניגנה על פסנתר בהופעה מוכיחים לכולם שיש בה הרבה מעבר לדמות. על הבמה הייתה להקה חיה שכללה את יהלי בילר צידון על קלידים, יונתן דרוקר על בס, שרון פטרובר על התופים ושתי זמרות ליווי שלגמרי הוסיפו לאווירה – תמרה נישרי ויעל זמיר.
החשש העיקרי שלי, שהתבדה מאוד מהר, היה שזאת הולכת להיות הופעת קאברים. ובאמת היו שניים מוצלחים במיוחד – עברות קורע מצחוק ללהיט של אריאנה גרנדה בשם "חן חן, תתקדם" וקאבר ל"סוד" – אבל אלו היוו רק חלק קטן ממופע שכלל לא פחות מ־19 קטעים, המון שירים חדשים שטרם יצאו ושני אורחים – ג'ימבו ג'יי ורוני דואני.
עם הראפר היא ביצעה רק שיר אחד, שיר חדש שלה. זה היה קצת מוזר, כי אנחנו רגילים באירוחים שלפחות שרים גם שיר של האמן המתארח. עם דואני, שזה לא שיתוף הפעולה הראשון שלהן, היא ביצעה את "אדוני" (שכולל בית שהיא כתבה עבור החידוש) ואת "סוד". "זה שיר שההורים שלי כתבו לפני 40 שנה" אמר אשדות לפני הביצוע. וואלה, זאת הייתה סגירת מעגל מרגשת.
סופרסטארים בקיבוץ גלויות
הסטליסט היה יכול להיות בנוי קצת יותר טוב מבחינת סדר השירים הלא מוכרים אל מול הלהיטים, אבל זה היה נסלח בקונטקסט ההומוריסטי של ההופעה ואפילו השירים החדשים היו רובם פופיים וכיפיים שעשו טעם של עוד. מאיזושהי סיבה, היא ביצעה פעמיים את להיט הפריצה שלה ״בנים״ – בפעם הראשונה בגרסה ג׳אזית מתוחכמת שלא החמיאה לפאן של השיר וגרמה לו להיות קצת מוריד, ובפעם השנייה בגרסה רוקית/דאנסית שהייתה מדוייקת, מהנה, והשאירה אלמנטים אהובים מגרסת האולפן.
למרות שמקומות כמו האומן 17 או רדינג היו מתאימים יותר לוייב ולאופי של ההופעה, נראה שהיא צבעה את הבארבי בצבעים אחרים. הבמה הייתה מעוצבת עם עמודי לד יפים, והשיא מבחינתי היה ה־Catwalk שפתאום קם באמצע המועדון ושומש היטב במהלך ההופעה. אחרי הופעות של אמנים כמו מרגי, אליעד ונונו, האם זה תחילתו של עידן חדש עבור הבארבי והמופיעים בו? אין לדעת, אבל בכל זאת לא בכל יום רואים את רוני סופרסטאר קופצת על הבמה בדרך קיבוץ גלויות.
בין השירים היו כמה קטעים עם "יאיר", AKA השחקן הנפלא אדם גבאי, שהוא אחד משותפיה ליצירה ומביים ומשתתף בכל הקליפים. זה היה די מיותר והשרה אווירה של מסיבת סיום י"ב יותר מאשר הופעה רצינית שבאתי ושילמתי עליה כסף. אולי במינון אחר או פחות מאולץ זה היה עובד, אבל אנחנו מספיק מבוגרים וציניים כדי ליהנות פשוט מהופעת מוזיקה נטו. נונו והשירים שלה מעניינים גם בלי קטעים קומיים נוספים.
מסקרן מאוד לאן התופעה ושמה נונו תמשיך עכשיו. עד כמה הקהל יצליח להכיל שירים – טובים ככל שיהיו – שהם סמי־פארודיים, והאם הסבלנות תפקע מתישהו ונרגיש שזה עוד מאותו הדבר. יש בנעמי אהרוני גל הרבה מעבר, ואני מחכה לשמוע גם אותו – כשהיא תהיה בשלה לתת. בינתיים, מהשירים החדשים שהיו במופע, נראה שלגמרי יש למה לצפות. אני אהיה שם גם בהופעה הבאה.
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
