מים הם מוטיב חוזר באלבום החדש של עמיר לב, רומה. הים הוא מקום לעצור את המירוץ המזויף אחרי הצלחה ושגשוג ב"חזרתי למים". הגשם הוא הזיכרון המהדהד היחיד מהתקיפה הטראומטית עליה כתבה המשוררת שולמית אפפל ב"גשם ירד בלילה ההוא" (לב הלחין את השיר ונעמי סגל שרה). ב"חיפה", שטיפה של דירה הופכת לתהליך שלם של טיהור והתחדשות. הטרנספורמציה הזאת מתועדת באיטיות מפורטת ואופיינית – ברגע אחד המים שחורים, באחר הם שקופים.
בחזרה לצלילים
התנועה הזאת של המים, הלאה מנקודת ההתחלה ובחזרה אליה, מחלחלת גם למוזיקה של האלבום. לב הוא קודם כל איש של מילים, ובגלל זה מאוד מפתה לפתור את הלחנים שלו כפלקטיים או סטטיים, משתמשים בפלטת צבעים ספציפית שנבחרת פר אלבום ושומרים על אחידותה בין כל שיר ושיר. למעשה, התנועה והאווירה שהם מספקים תמיד הייתה תרומה לא מוערכת להבנת היצירה של הכותב. עיבודי הרוק האיטיים והמהורהרים שיצר ביחד עם מוטי ביקובסקי באלבומיו המוקדמים הניחו את היסודות לשפה הייחודית של השירים שלו. בשני האלבומים המצוינים שהוציא בעשור האחרון, נוגע בדרכון מ־2014 ובמיוחד בחשמל מהשמש מ־2018, הוא השתמש בסאונד יותר רפיטטיבי ומהפנט כדי לכתוב מנטרות מדויקות ומינימליסטיות שהצליחו להגיד הרבה מעבר למילים שהרכיבו אותן.
רומה מציג כמה מהלחנים הכי מיוחדים וחריגים שיצר בקריירה שלו. המפיק רונן סאבו (קרולינה, אסתר רדא) עושה כאן עבודה מדהימה דווקא בגלל שהוא לא מנסה לכפות על לב סאונד חדש. באמצעות הבלטה של אלמנטים קיימים בסגנון האופייני של לב, הוא מצליח לגרום לו להישמע מרענן מחדש. צלילי הגיטרה שלו נשמעים מדויקים וליריים במיוחד בשירים כמו "לעמוד בתור" או "חזרתי למים". הסינתיסייזר המתרחב ברקע של "שנתיים" הוא דוגמה מצוינת לאופן שבו הנגיעות האלקטרוניות של סאבו מתעלות את המקצבים המהפנטים של השירים. במקרים אחרים, הוא מצליח לגרום ללב לשיר ולא רק לדקלם את המילים שלו, ושירים כמו "העתיד קרוב" מציגים כמה מהרגעים המלודיים ביותר שלו מאז פעם בחיים מ־1998.
כשהעולם עצר מלכת
מעולם לא הייתה התאמה טובה יותר בין המסע במילים של לב למוזיקה שמלווה אותו. הלהקה שסביבו (אור גורפינקל על קלידים וגיטרות, סאבו על הבס, רוני עברין על כלי הקשה, וגם יונתן לויטל, שחם אוחנה ודרור שמעוני מבליחים עם מיתריהם בכמה שירים) שומרת על איזון נפלא בין סבלנות לדינמיות, ומשקפת היטב את השאיפה שלו לעצור הכל ולהביט מסביבו. המוזיקה החמה שסביבו מעידה על הנחמה שהוא מוצא כשהוא צופה ולומד את האנשים שמחכים ביחד איתו ב"לעמוד בתור". כשהוא שר על רגע לא פשוט מהילדות ב"מיליוני דולרים", המלודיה החמקמקה מצליחה לתפוס במדויק את הרגע שבו זכרון מריר הופך למתוק במרוצת השנים.
האלבומים של לב תמיד היו מחוברים למנטליות הפוליטית של התקופה שבה הם יצאו. לפעמים אני מאושר היה תיעוד נדיר של הנפש הישראלית במהלך האינתיפאדה של תחילת שנות האלפיים. הכל כאן, אולי מוזיקת המחאה הישירה ביותר שכתב עד היום, עסק כבר ב־2009 בשינויים החברתיים שהגיעו עם עלייתו לשלטון של נתניהו, עוד לפני כל המחאות החברתיות שהעשור שבפתח הביא עמו.
נראה שרומה יוצא בתקופה שבה כל המצבים האלו מתערבבים אחד בתוך השני, קהות חושים מוחלטת כתוצאה ממציאות שלא מפסיקה לחבוט בנו. אנחנו כבר לא בשוק או בזעזוע כשגל פיגועים חדש תוקף, או כששנאה נמצאת על מסך הטלוויזיה באופן קבוע ושגרתי. תוסיפו לכך שנתיים של קורונה, ששינתה את כל סדרי העדיפויות שלנו, וקיבלתם תקופה שלפעמים נדמה כאילו עצרה מלכת.
המון זמן
לב לוקח את האובססיה הקולקטיבית הזאת לזמן ומפרק אותה. יש כאן שירים רבים שמלאים בחרטה וחשש מפספוס – "שנתיים זה המון זמן" הוא משפט שמהדהד לאורך כל "שנתיים", שיר על כליאה ובידוד כפוי – אבל השורות התחתונות שלהם תמיד מסתיימות עם אור ואופטימיות. "מעדיף להיות כאן / להישען על הזמן" הוא שר ב"מעדיף", וחושף את הדברים שלמד להעריך בזכות האילוץ לעמוד במקום ולהישאר בבית.
במידה רבה, הוא מנצל את המצב הזה גם כדי ללטש לשלמות את העולם הפנימי שכבר יצר בעבר באלבומיו. כאן נכנסים לתמונה שירים כמו "שרשרת", שכבר כמה וכמה אנשים מלומדים הצהירו עליו כיצירה האולטימטיבית של לב, אוסף של כל מה שהופך את השירים שלו לשלו, ושל מה שהופך אותו לכותב כל כך מיוחד ונדיר. בעיניי, הוא מוצלח בעיקר כי הוא מציג את אותה מידה של סחרור ופילוסופיות במילים של לב ובלחן שעוטף אותן.
יום אחד, אולי
אולי תשומת הלב שמוקדשת ללחנים של האלבום הזה נובעת מכך שלב אמר כבר את כל מה שיש לו להגיד ככותב ויוצר. רומה מרגיש, רק על פי הרעיונות שעולים בו, כסיכום של היצירה שלו עד כה. ב"עתיד קרוב", אחד השירים היפים של האלבום, הוא דווקא חושב על הצעד הבא שלו. "אהובתי העתיד קרוב / דיברנו על זה כבר / יום אחד אפסיק לכתוב". "אהובתי" של לב הופיעה בכל האלבומים שלו. פעם, היא הייתה לצדו ברגעים הסוערים והמורכבים ביותר בחייו. עכשיו, היא מופיעה כאן לצד הבטחה לעתיד טוב יותר ושלם יותר. גם אם אלו המילים האחרונות שיושרו על ידי לב וגם אם לא, מדובר בשורה תחתונה אופטימית ויפה עבור האלבום הזה – אחרי קריירה שלמה של התעסקות בהווה קודר, התקווה שנשארה בלבו של היוצר הותיק מרגישה כמו הניצחון הגדול של האלבום הזה.
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
