מיקסטורה: ירושת הכופר

מיקסטורה היא הזמנה לגוון את הדיאטה המוזיקלית שלכן עם טעמים ומרקמים חדשים. כל ריליס המוזכר לעיל׳ עבר סגנון קפדני של הטעם שלי (יש לכן על מי לסמוך!) ונמצא ראוי לפרגון והילול. המלצות ישר מהלב שלי לאוזניים שלכן, בלי אלגוריתמים ותקציבי יח״צ באמצע. תרגישו חופשיות לבדוק ריליסים מז׳אנרים שאתן אוהבות, אבל עוד יותר מזה מומלץ דווקא לדגום ריליסים מסגנונות שאתן לא מאזינות להן בדרך כלל. אשמח מאוד לשמוע איך היה לכן, נגיד בהודעה בפייסבוק או דרך טוויטר.

במרכז המדור אציג 11 ריליסים ששווים תשומת לב אקסטרה מיוחדת, אבל לגמרי אשמח אם תשקלו בחיוב לבדוק את: אלבום האלקטרו העל־טבעי של Fracture & Sam Binga, הצ׳יל דאנס העמוק של My Friend Dario, אוסף השירבולים הסוחף לאומן המינימל והמיקרו האוס Priori, האלבום המרובע (!) של מאסטרו הניו־יורק האוס Louie Vega, חגיגת הפ׳אנק המגה צבעונית של Red Snapper, אלבום הניסויים המסתורי של מדען הקלאב הבריטי Batu, ההיפ־הופ האפל וחתרני של Dälek, הפסקול המושלם לבוקר צ׳יל של שבת מאת Charles Watson, הפופ השיקי והמרים של Chelsea Jade והאלבומצ׳יק העתידני של תאומות המזל Ibeyi.

hubbabubbaklubb – Drømmen Drømmerne Drømmer

נו־דיסקו/אינדי דאנס

זהו סיפורה של להקת פופ נורווגית שהוציאה אלבום לקראת סוף 2018. היא אמנם לא כבשה את העולם או הפכה למוכרת במיוחד משום בחינה, אבל בהחלט צברה לעצמה מעריצים בעלי אמירה וכישרון מהצדדים האיכותיים ביותר של הדאנס המודרני. שלוש וחצי שנים מאוחר יותר רואה אור אוסף רמיקסים מגוון ונפלא שמבטיח שהאלבום הבא של הלהקה עם השם הבלתי אפשרי הזה כבר יהיה אירוע גדול בהרבה.

HERIOT – Profound Morality

פוסט־מטאלקור

בגלל שהייתן ילדות רעות מגיע לכן עונש להאזין במשך עשרים דקות להתפרצות אלימה ומרושעת של בלאק ודת׳ מטאל יחד עם הארדקור פאנק, דום ווייב כללי של פולסא דנורא. חוויה מזככת ומפכחת שנותנת כוח להמשיך.

General Ludd – General Ludd

מינימל טכנו/עתידני

מקצבים מנוגדים אבל איכשהו דווקא כן הולמים נערמים זה על זה, מכניסים את המאזין לדיסוננס קוגניטיבי (איך זה עובד? זה הרי לא באמת יכול להיות?), ממלאים את חלל הסאונד עד כמעט אפס מקום – ורק אז נכנס הבאס. אחד האלבומים הכי מרתקים ששמעתי השנה. פרחים ותודות על הגילוי הולכים הפעם לדי ג׳יי הנפלא והדיגר הבלתי נלאה עדי טולדנו.

Ghost Power – Ghost Power

אינסטרומנטלי/פריק־פ׳אנק

דואו חדש למדי שחצי ממנו הוא לא אחר מאשר טים גיין, מנהיג להקת סטריאולאב. כצפוי מהאיש יש פה איזשהו שילוב של פסיכדליה, פופ, שיק ושוק שמתחברים יחדיו למוזיקה שעושה מלא טוב על הנשמה מבלי לציית לאף מוסכמה שנקרית בדרכה.

Gianni Brezzo – Tutto Passa

גרוב/פ׳אנק/ג׳אז

האמן הגרמני הזה, מרווין הורש מקולון, נותן פה הצגה ממש יפה ומשכנעת. למשך כל האלבום ממש קל להאמין שאכן מדובר באיזה ג׳יאני ברזו שגדל על חוף ים באיטליה עם כוס יין ואנטיפסטי מלבב ולא על בחור שהתעצב על נקניקיות ותפוחי אדמה במקום שחוף ים ואור שמש הם דברים שפוגשים בעיקר בחלומות. מוזיקה משובבת נפש עם נגיעה מדויקת ונחוצה של מלנכוליה.

Kelly Lee Owens – LP​.​8

אמביינט/דרון/פופ סופר ניסיוני

לא ברור לי מה הסיפור של כותרת האלבום הזה. אם אני סופר נכון זהו בעצם LP מספר 3 לגברת לי אוונס העילאית. אלבום מספר 2 היה כמובן Inner Song, שככל שעובר הזמן רק מתחזק הרושם שהוא אחד האלבומים הכי גדולים של 2020. הריליס ההוא קנה לה קהל מעריצים עצום, אך נראה שלי אוונס לא ממש עסוקה כרגע בניסיונות ליצור עוד מהדאנס־פופ החמוץ־מתוק ההוא, שמרגיש הכי חדשני ונכון על במה המרכזית של פסטיבל גדול כזה או אחר. במקום זה היא חוזרת אלינו עם פסקול למדיטציה, מלאכת מחשבת של הנדסת סאונד ומבנים מוזיקליים מוזרים שמרגישים מוכרים כבר מהצליל הראשון. אחת מהאמניות הגדולות ביותר שיש כיום.

Mitch Davis – The Haunt

סינגר סונגרייטר יצירתי במיוחד

קצת קשה להאמין אבל הבחור שכאן לפנינו כתב, ניגן על כל הכלים והפיק באולפן הביתי שלו את האלבום המענג הזה. ערבוב של פולק, פסיכדליה, ניאו־סול ועוד כל מיני השפעות גרוביות ומרגשות כאחד. מוזיקה אישית ומרשימה בצורה בלתי רגילה.

Recreational Records V.A – Get it Right

גוד וייבז

לייבל ההוצאות המחודשות המבריק Emotional Rescue מפנק בקומפילציה של עשרה קטעים מהקטלוג של הלייבל הבריסטולי הנשכח Recreational Records. מוזיקת דאב, פ׳אנק ופוסט־פאנק מהשנים 1981-1982 שסביר ביותר שהבעירה כבר לא מעט רחבות עד כה ותזכה עכשיו לחיים חדשים וסוערים תודות לרימאסטר האוהב שבוצע כאן. האזנת חובה לכל מי שמתעניינת בשורשים של הדאנס האלטרנטיבי בן זמננו.

SCALPING – Void

אינדסטריאל

תערובת ייחודית ונותנת בראש של דברים שאני לא ממש אוהב (נו־מטאל, דאבסטפ) יחד עם דברים שאני מחבב (טכנו) ודברים שאני לא מסוגל לקבל מספיק מהם (קראוטרוק, רייב, אלקטרו). מרגיש לי שהעטיפה וההגשה מציגות תמונה קצת יותר מדי מפחידה ולא בצדק – המוזיקה הזאת הרבה יותר זורחת מסטיקלייטים מאשר אפופה באפלה של נפש מיוסרת.

Shilpa Ray – Portrait of a Lady

ניו-וייב

מוזיקה רכה (לרוב) ויפה להדהים (במובן הכי מסורתי) שמתקשרת פגיעה וזעם לא מבוטלים. חמש עשרה שנים לתוך הקריירה המוזיקלית שלה נדמה ששילפה ריי עוברת מוטציה מדמות שוליים המוערכת על ידי יודעי חן בלבד לגיבורה שכולנו זקוקות וראויות לה. מוות לפטריארכיה.

Legendary Pink Dots – The Museum of Human Happiness

אלטרנטיב

רק לפני שבועיים נזרקתי על ידי האלבום הפנטסטי של Alabaster dePlume למחשבות על הנקודות הורודות האגדיות והנה במהלך השבוע החולף התברר לי כי הלהקה האגדית הזאת הוציאה לא מזמן אלבום חדש שחמק לי לגמרי מתחת לראדאר – והוא אחד הכי טובים שלהם ששמעתי עד כה. אפל במידה וחמוד להפליא, יצירתי ויצרי עם עבודת סאונד סופר מודרנית שעושה המון כבוד למרק הסגנונות הייחודי והאולטרה־פסיכדלי שהחברה האלה מפתחים כבר למעלה מ־40 שנה.

עד כאן להפעם. אל תשכחו להצטייד באוזניות ספייר נוחות ועם איכות סאונד טובה. אף פעם אי אפשר לדעת מה יקרה לאוזניות הראשיות שלכן השם ירחם. נשיקות בבית.