מיקסטורה: זהו בוודאי הגיהנום

מיקסטורה היא הזמנה לגוון את הדיאטה המוזיקלית שלכן עם טעמים ומרקמים חדשים. כל ריליס המוזכר לעיל׳ עבר סגנון קפדני של הטעם שלי (יש לכן על מי לסמוך!) ונמצא ראוי לפרגון והילול. המלצות ישר מהלב שלי לאוזניים שלכן, בלי אלגוריתמים ותקציבי יח״צ באמצע. תרגישו חופשיות לבדוק ריליסים מז׳אנרים שאתן אוהבות, אבל עוד יותר מזה מומלץ דווקא לדגום ריליסים מסגנונות שאתן לא מאזינות להן בדרך כלל. אשמח מאוד לשמוע איך היה לכן, נגיד בהודעה בפייסבוק או דרך טוויטר.

יצאתי קצת לחופש ושמחתי מאוד לגלות עכשיו שחזרתי כי המלחמה באוקראינה נגמרה, ישראל הפסיקה את הכיבוש ושלא יצאה בכלל מוזיקה ששווה לדבר עליה בזמן שהייתי אוף ליין. ובכן, שני הדברים הראשונים ברשימה הזאת לא נכונים בעליל ואני לא מסוגל פשוט לעבור לסדר היום מבלי להזכיר אותם, כמו גם להזכיר את האמת הפשוטה על אנשים שהם לא חלק מהפתרון וכו׳. גם הדבר השלישי שציינתי לא נכון בעליל, שהרי יצאה כמות פשוט לא הגיונית של מוזיקה מדהימה מאז הפעם האחרונה שכתבתי לכן.

אני ארחיב במרכז המדור על 13 ריליסים שלדעתי שווים תשומת לב מיוחדת (ארבעה מתוכם מקומיים! בזכות ולא בחסד), אבל לא לפני שאמליץ לכן לא לפספס את: האלבום השלישי של אשף האלקטרוניקה המוזרה אך רקידה Cosmo Viteli, אוסף הרמיקסים לקטע המעולה של Blood Williams (בינתיים אחד מהמנוני השנה האישיים שלי), EP הדארק דיסקו המצוין של Skelesys יחד עם Local Suicide (אלבום מלא וחדש שלהם בקרוב!), הברייקביט הרצחני של Danny Goliger & Justin Jay, הדראם אנד בייס סוגה עילית של Aquarian, או זה הסוחף של Detroit's Filthies, ההרמות השובבות של Nathalie Duchene, האלקטרוניקה העשויה לתלפיות של Max Cooper, הנו־דיסקו הרטרואי של Jet Hammer, הפופ השרמנטי של Lucius, האלבום הכפול של יהוא ירון, הפולק העדין של Sondre Lerche, הפ׳אנק הרומנטי של ה־Stone Foundation, הפוסט מטאל המשובח של Absent In Body (סופר גרופ שכוללת חברים מ־Neurosis, Sepultura ו־Amenra אבל אשכרה עמדה בציפיות), הפרוג מטאל הטכני של Animals As Leaders, ה־EP של כהן, מוזיקת הריקודים האינטליגנטית µ-Ziq (מרתק ולא באמת רקיד בשום צורה), הניסויים האלקטרוניים המגרים של Impulse, הכיסוחים הרוקיסטיים האלגנטיים של Oceanator המלכה, האינדי־רוק המפנק של Pillow Queens, מניפסט האמביינט המרשים של Field Works, החלק השביעי והמוצלח במיוחד בסדרת המחזורים של Aleksi Perälä,

(הערת עורך: היינו צריכים לפצל את הפסקה הזאת כי תום באמת שמע הרבה מוזיקה בחופשה שלו): האלבום החדש של אליל הגיטרה ג'ו סטריאני, EP הקאמבק הבועט של Killing Joke, אוסף רמיקסי אלטרנטיב־דאנס לשיר של אגדות הסטונר בהתהוות Bdrmm, הפריק פולק המחוכם של Kevin Devine, האלבום הנוגה של סולן גריזלי בר Daniel Rossen, האלבום המלטף של סולן להקת Yeasayer תנצב״ה Anand Wilder, הפוסט פאנק החגיגי (בהפקת דן דיקון!) של Ed Schrader's Music Beat, החלק השני של חגיגת הרעש והרשע של Health (שמארחים בין השאר את Nine Inch Nails, The Body, Lamb Of God), קונצרט הג׳אז החופשי המסעיר מ־1975 של Alan Braufman (שימו לב לדבריה של מנחת הערב לאורך ההקלטה!), הפופ האלקטרוני ספוג הנו־מטאל של Grabbitz, הפוסט־מטאל הג׳אזי תוצרת הארץ של Mamzool, הספוקן וורד המבריק והמופק לעילא של Kae Tempest (אל תפספסו אותם בהופעה, באחריות), האלבום השביעי של אגדת הפ׳אנק המקומית Marsh Dondurma, המתחרה המוביל לתואר האלבום הכיפי של השנה Confidence Man, המסיבה המחשמלת של Ibibio Sound Machine, הנוסטלגיה ההיפסטרית של Wet Leg, אלבום הריוט גירל על אופנועים של Arre! Arre!, הטכנו ההיפנוטי של Nik Colk Void ואת האלקטרו־טכנו המכושף של Mattia Prete. עד כאן עם בופה המתאבנים שלנו – ועכשיו למנה העיקרית!

אביב מארק – בשעות הקרות

רוק ישראלי אלטרנטיבי

לטעמי ה־אלבום המקומי החשוב של התקופה. מן הידועות שאחד מבכירי הסאונדמנים של ישראל ואחד האנשים הכי רוקנ׳רול שאי פעם נחשפתי אליהם בעולם כולו נלחם על חייו מול מחלת ריאות סופנית. קולו החנוק משדרג את תשעת השירים המצוינים האלה לחוויה בלתי נשכחת. ניפגש בהופעה אינשאללה.

רונית רוזנטל – ראש ולב

מוזיקה שבטית/גאונות צרופה

חצי הצמד מפטאל חוזרת עם EP מלא במוזיקה מרטיטה, אמיצה, מעוררת מחשבה וקורעת לב. וייב שיכול להיווצר אך ורק בעיר אחת על פני האדמה, במקום אליו בני אדם הולכים כדי להילחם זה בזה עד המוות כבר אלפי שנים. עוד להיט מבית חולית.

(Alabaster dePlume – GOLD (Go Forward in the Courage of Your Love

סינגר־סונגרייטר/ג׳אז/אקספרימנטלי

תקליט מוזר בקטע הכי טוב שיש. אוסף של שירי ערש מעוררים, עם אפקט כל־כך מרגיע שזה מלחיץ. גרם לי לחשוב לא מעט על טום וייטס והלג׳נדרי פינק דוטס ולשם שינוי לא בקטע של ״וואי הלוואי שהייתי שומע עכשיו אותם במקום את זה״, אלא בקטע של התפעלות והערכה למסורת של מוזיקה נועזת שלא מפסיקה להתפתח ולהשתכלל. קחו כמה סבלנות וראש פתוח שיש לכן ולכו על זה.

Astro choleras – The End Doesn't Scare Us

ת׳ראש מטאל

זעם, זוהמה וריפים ישר לפרצוף. חומר טוב תוצרת הארץ. המלצה חמה במיוחד למי שאהבה מטאל פעם וכבתה בה האש כמו גם למי שלא עוקבת אחרי האנדרגראונד הישראלי כי מה כבר יכול להיות שם – צפי פגיעה נשמה.

Blue States – World Contact Day

טריפ־הופ/דאון טמפו

אלבום חדש לפרויקט הותיק (25 שנה!) של המוזיקאי הבריטי אנדי דראגזיס. חתיכת קסם מתרחש פה, לאוזניי לפחות, באיזון המושלם של האלקטרוני והאקוסטי שמשתלבים יחדיו ליצירת אפקט שהוא מרגיע כמו שהוא סוחף. למי שמתגעגעת לתחושה של לשמוע פעם ראשונה משהו כמו אלקטרהליין, סטריאולאב או אייר של פעם – כנסו כנסו.

Horace Andy – Midnight Rocker

רגאיי

ריליס חדש לאמן הג׳מייקני בן ה־72 שכולנו (מעל גיל מסוים) מכירות משיתופי הפעולה עם מאסיב אטאק. יש פה גם קאבר ל־"Safe From Harm", השיר ממנו שאולה כותרת האלבום החדש (שמושר במקור על ידי שרה נלסון ורוברט דל נאיה) והוא לדעתי הרצועה הכי חלשה בתוך האלבום המאוד חזק הזה. קראתי קצת על מיסטר אנדי לאחרונה וקיבלתי את הרושם שהוא הומופוב חשוך למדי, מה שלאוזניי לפחות מוסיף נופח אבסורדי לשירה קורעת הלב איתה הוא פותח את האלבום הזה: ״אלוהים, זהו בוודאי הגיהנום! כי אין שלום בין בני אדם״. אמן ראסטה, רק אהבה.

Jack J – Opening the Door

סינגר־סונגרייטר/דאב/פ׳אנק/הזיות

אלבום שהושקעו בו שנים רבות של עבודה קשה ולגמרי שומעים את זה. הלחם מקורי של כל מיני וייבים שמוצאים במאחורה של ארגזי התקליטים הכי נסתרים הנפיק סאונד שמצליח להיות כל-כך צבעוני ומלא חיים אבל גם כל-כך מלנכולי באותו הזמן. מוזיקה על־זמנית במובן שקשה להאמין שהיא יצאה השנה, אבל גם קשה לדמיין אותה מתפרסמת בכל שנה קודמת.

Kollmorgen – 1243

אלקטרוני/סינגר־סונגרייטרית/כישופים

לייבל העל Kompakt טוב בהרבה דברים, אבל אולי יותר מהכל אני מעריץ את היכולת שלהם להעלות על נס מוזיקה שמשלבת אמביינט ופופ, כלומר שיש בה איכויות מרגיעות וממכרות שעובדות יחד. ובכן, נראה לי שהם פגעו פה בול עם ההחתמה החדשה של האמנית הברלינאית המוצגת כאן לפניכן. מוזיקה שגורמת לי לחשוב על Totemo ועל אורי אלבוחר , כלומר על מוזיקה שאני אוהב מאוד־מאוד. כבר מת לשמוע מה יגיע מכיוונה בהמשך ומקווה שאתן תזכרו איפה שמעתן את השם לראשונה!

Matisyahu – Matisyahu

פופ

הפתעתי את עצמי רק בזה שבכלל התחשק לי לשמוע את האלבום הזה. ואז בכמה שאהבתי את הרצועה הראשונה… והשנייה והשלישית. ואיך שפתאום האלבום נגמר בלי ששמתי לב והשאיר אחריו רושם שזה אחד מאלבומי הפופ היותר טובים ששמעתי השנה בפער. חזק אבל לא מתלהם, דוגרי מבלי להתדרדר לפורנו רגשות. הפקה מוזיקלית וסאונד של החלומות. פשוט שאפו.

Panna Cotta – Sunrise

נו-דיסקו/צ׳יל דאנס

יש לי את זה! סוף סוף. במקום כל הזמן לנסות להסביר מה זאת מוזיקה באלרית אני פשוט אקרא לזה ״צ׳יל דאנס״. נדמה לי שהמושג הזה מעביר את האסתטיקה לא רע: את במסיבה בים או בבריכה או על גג של איזה מלון. יש דרינקים של הביוקר וכולן יפות ומסטולות למות ולרגע אפשר לחשוב ברצינות על דברים כמו שלום עולמי. הנה אלבום צ׳יל דאנס מתוק מתוק בלייבל הנפלא Lumberjacks In Hell.

Plastikman & Chilly Gonzales – Consumed In Key

מינימל טכנו/ג׳אז

אז בעצם יש לנו כאן, שוב, את האלבום המונומנטאלי של ריצ׳י הוטין (תחת השם פלסטיקמן) מ־1998 אבל הפעם עם הפסנתר של צ׳ילי גונזלס משייט בתוכו, מנסה למצוא מקום בין הבאסים הרועמים והמקצבים המסונתזים אך (לפחות לדעתי) פשוט נשאב לתוך האפלה הגדולה שעוטפת אותו ומתאיין. אם המטרה פה הייתה לסתום איזה חור בתוך הקומפוזיציה המקורית אז מדובר על חתיכת כישלון מהדהד שאתן חייבות לשמוע בעצמכן.

Şatellites – Şatellites

פ׳אנק/ים תיכוני

וואי וואי וואי מה פה קורה פה. פתאום מסתבר שהאלבום המעולה של El Michels Affair משנה שעברה היה בסך הכל מופע חימום והנה מגיע העניין המרכזי – ועוד תוצרת הארץ! כבוד ענק לעוסקים במלאכה ובמיוחד למיסטר שוזין שאחראי על ההפקה הפשוט היסטרית הזאת. חגיגה מושלמת.

Whatever The Weather – Whatever The Weather

אמביינט

לוריין ג׳יימס היא גאון ואלה ממש לא חדשות. האמנית הבריטית זוכה לשבחים נלהבים מהרגע שבו התחילה לפרסם את המוזיקה שלה ותמיד הכי בצדק. תחת שם הולדתה היא מתעסקת בדה־קונסטרוקציה של מוזיקת קלאב, כלומר במתיחת גבולות של אינטנסיביות, עוצמתיות ותזזיתיות. הנה היא כאן תחת שם חדש, מגפה אחת מאוחר יותר, עם פוקוס אחר לגמרי מזה של הפרויקט ה״ראשי״ שלה. באה איכשהו להרגיע, לפנק, לצנן איפה שרותח מדי ולחמם איפה שקפוא מדי. מוזיקה ששווה שתהיה לכן בהישג יד – לא משנה מה מזג האוויר.

עד כאן מיקסטורה מספר 11. אם החמצתי ריליס שהיה ראוי להזכיר או להבדיל המלצתי על משהו לא במקום – אתן יודעות איפה להשיג אותי (ועשו זאת בבקשה!). בואו נעשה את המיטב להקשיב כמה שיותר לרדיו הקצה וכמה שפחות לדברי שנאה למיניהם. ביי בינתיים.