דובי לנץ, אחד משלנו

דובי לנץ שלנו, הענק, המופלא, החד פעמי, טוב הלב, עזב את העולם הזה.

דובי, שכל כך קשה לכתוב עליו בלשון עבר, היה מגדולי ומחשובי אנשי המוזיקה בארץ. כעורך מוזיקלי, כאוצר פסטיבלים, כשדרן, כשגריר של כל מה שטוב ובמיוחד של תרבויות שרחוקות מהמערב המוכר לנו, ושבזכותו נחשפנו אליהן.

דובי החל את דרכו כעורך מוזיקלי ושדרן בגל"צ ב־1973. הוא הפך במהרה לראש מחלקת המוזיקה של התחנה, ועשה זאת יותר מפעם אחת. בתקופה שלו שם הוא גם עשה כמה מהפיכות של ממש: הראשונה – דובי היה האחראי לכך שעורכים מוזיקליים בגל"צ החלו גם להגיש את התכניות שהם ערכו. מטורף ככל שזה נשמע – התופעה הבימינו־שגורה הזאת לא היתה קיימת בארץ לפניו והוא היה צריך להגות אותה ולהלחם עליה.

שנית – בתוכניותיו "הכל זורם" דובי הכניס לרדיו הישראלי בשנות ה־70 את האפשרות של עריכת מוזיקה ברצף, ללא דיבורים. או כפי שאנחנו מכירים את זה בימינו: "סטים". הוא אמנם לא המציא את המינוח "סט", אבל הלכה למעשה הוא ערך סטים לפני כולם כולל כולם ברדיו בארץ.

שלישית – דובי הביא לרדיו הישראלי מוזיקה מרחבי העולם: מאפריקה ומדרום אמריקה ועד למקומות רבים אחרים שאולי נדמה שהם קרובים אלינו יותר – כמו סקוטלנד או צרפת. הרבה לפני שכינו את זה "מוזיקת עולם", דובי שיגרר לרדיו ולתרבות המקומיים מוזיקה מהעולם הרחב, והמשיך להכיר לנו תרבויות שרובינו לא נחשפנו אליהן לא רק בעידן הפרה־אינטרנטי אלא גם אחריו. גם כשהכל לכאורה זמין, כמה נדירים הם מתווכים כמותו, ברמת הידע, העומק ויותר מכל – רמת האהבה.

יחד עם כל אלה – דובי עשה עוד מהפכה שקטה אך מופלאה: בתוכניתו "הכל זורם" ששודרה בגל"צ במשך למעלה מ־30 שנה, הוא הוכיח שאפשר לערוך מוזיקה מכל סוג אפשרי, מכל ז'אנר ותת ז'אנר, ומכל מקום על רחבי הגלובוס, לערבב את כל הטעמים האלה יחד ולגרום לזה להשמע הגיוני, עמוק ומלא רגש ויופי. לדובי גם היתה שותפות ארוכת שנים עם חברו הטוב דני קרפל ז"ל. השניים הגישו יחד את "דו רה מי יומי", שהיתה סוג של אחות בתפיסתה ל"הכל זורם" והם שידרו יחד שלל מרתונים מרתקים ומאירי עיניים. אחרי מותו של קרפל, דובי המשיך לשאת את לפיד תכניתו של דני – "קול הג'אז הזה" – וכך השאיר את הג'אז חי וקיים מדי שבוע בגל"צ, ממש עד לשנה הנוכחית.

דובי גם שידר תקופה קצרה ב־88FM, וגם ניהל אומנותית פסטיבלים רבים, שהבולטים שבהם היו פסטיבל מוזיקת העולם "שומעים עולם", ופסטיבל ג׳אז חורף בים האדום. הוא גם היה מדריך טיולים ברחבי הגלובוס, רבות כדי לחוות את המוזיקה שיש לעולם להציע בגוף ראשון. בספטמבר 2017 דובי הצטרף גם אלינו, ושידר מדי שלישי בבוקר ברדיו הקצה את תוכניתו הפנטסטית "פעמיים כי דב". תוכנית כל כך עשירה בכל טוב מוזיקלי, בה הוא המשיך במידה רבה את "הכל זורם", והציע מגוון מוזיקלי אקלקטי עצום, לצד הידע האינסופי שלו גם בנושאים נוספים, ולצד השקפת העולם ההומניסטית שלו אותה הוא דאג להנכיח בשירים שהוא ערך ובמילים שהוא אמר.

מעולם עוד לא עזב את העולם הזה מישהו משלנו, פה בתחנה. דובי היה זקן השבט של הקצה. לא רק בגיל, אלא גם בחוכמה ובידע. ועכשיו זקן השבט כבר לא איתנו, והלב נשבר לרסיסים. תודה על כל מה שהיית דובי, זכינו. מצרפים פה למטה את התוכנית האחרונה בדיעבד שלך, "תוכנית שכדאי להקשיב לה" קראת לה – כותרת שהיה ראוי לתת לכל אחת מתוכניותיך. אוהבים, וכבר מתגעגעים, משפחת רדיו הקצה.

האזינו לכל תוכניותיו של דובי לנץ ברדיו הקצה