השנה הזו בירכה אותנו בהמון מוזיקה מעולה. זה דבר כזה שנאמר בכל שנה מחדש, וזה נכון: יש שפע, ולא קל לגבש רשימות שירים ואלבומים להצבעה במצעד פתוח שבו אפשר לבחור מה שבא, ובלבד שהוא יצא השנה (או יצא בסוף השנה שעברה. או יצא בשנה שעברה, אבל גם באלבום שיצא השנה. או שהוא שיר בן 40 שנה שחזר פתאום לתודעה בזכות סדרת טלוויזיה פופולארית).
מינואר השנה, סקרתי בתוכנית הפיות הנורדיות את האינדי הסקנדינבי על שלל גווניו. תוכנית סיכום השנה של הפיות הנורדיות (שמכילה גם כמה משירי השנה, לצד האלבומים) שודרה ב־01/12, ותוכלו להתרשם בה גם מקפסולת הזמן הזו וגם מהאפקטים המרשימים שההתרגשות יוצרת בקול שלי.
לקראת ההצבעה, ארזתי חבילת שי מהודרת של האלבומים הכי נפלאים שיצאו השנה באינדי הסקנדינבי על פי טעמי, ואני מגישה אותה כאן. יש לי קריטריון אחד פשוט, אבל ממש לא טריוויאלי: אלה אלבומים שאני ממליצה להאזין לכל השירים בהם. כן, אני רצינית: בכל אחד מהם לא מצאתי ולו שיר אחד שראוי להעביר קדימה. הסקירה כאן תתמקד בתשעה אלבומים, וברוח הפודקאסט החדש והמומלץ של ביורק אהובתי, Sonic Symbolism, שבו היא מנתחת את האלבומים שלה עם שני חברים טובים, לכל אלבום בסקירה הצמדתי מילות מפתח וצבעים מובילים.
רגע לפני שנתחיל: אלה הבחירות שלי. מותר לא להסכים איתן או לא להתייחס אליהן. ובכל זאת, אני מקווה שכל מי שכבר כאן ימצאו משהו טוב ואהוב מהרשימה הזו – לבדיקה, להאזנה ואפילו להצבעה.
Insomniac Bears – Newfound Sprawl
מדינה סקנדינבית: נורווגיה
תאריך יציאה: 09/09
מילות מפתח: אינדי רוק, אינדי פופ, שמחה, צעקה, וירטואוזיות
צבעים: טורקיז, אדום
אמנם זו לא רשימה מדורגת, אבל בכל זאת נתחיל מהעיקר: Newfound Sprawl, אלבום הבכורה של להקת Insomniac Bears, הוא אלבום השנה של הפיות הנורדיות. ידעתי את זה כבר מספטמבר, אחרי ההאזנה הראשונה. וכמה האזנות היו לי אחר כך? ספוטיפיי הכה בי עם הנתונים, ואין ספק שמדובר באובססיה. התאהבתי לגמרי.
זו להקת דובים עם נדודי שינה, שמורכבת מחמישה מולטי־אינסטרומנטליסטים שגם משלבים קולות בהרמוניות גדולות מהחיים. חטיבת הקצב מטורפת לחלוטין ומוסיפה לדרמה – אבל כל זה לא מפריע להם להכניס קריצה לתוך השירים ולא לקחת את עצמם ברצינות תהומית. הסגנונות מגוונים, מרוק ואפילו קצת פאנק, דרך מחווה למוזיקה קלאסית על סינתי, תופים ופרקשן, ועד פופ גיטרות קצבי. הכול מהכול, אבל בזרימה ובהרמוניה של אלבום שגדול מסך חלקיו.
Newfound Sprawl הוא יצירה שלמה מתחילתו ועד סופו, מהסינגל הראשון שיצא ופותח אותו, "See You In Court", ועד הסגירה האפית בהמנון המהפנט "Homecoming". אמנם זה אלבום הבכורה שלה, אבל הלהקה קיימת משנת 2017. אפשר לומר שזה סופרגרופ – התקבצו בה כמה חברי להקות אחרות (אחת מהן היא Team Me, שנגיע אליה בהמשך), ואם זה לא מספיק, לפני חודשיים הם בישרו לעולם בפוסט תמים בפייסבוק שמצטרפת ללהקה גוטהילד ראמזי קובאקס, ששיתפה איתם פעולה בשיר "Come Up Close" באלבום הנוכחי. היא תצטרף בקלידים ובקולות ותצא איתם כבר לסיבוב ההופעות הקרוב. אני מקנאה מאוד במי שיזכו לראות אותם בהופעה חיה בהרכב הזה. גוטהילד היא מוזיקאית רבת־זכויות: בין השאר, היא היתה חברה בצמד Bow to Each Other, ליוותה את סוזנה סנדפור והתארחה בפרויקט הענק של רויקסופ, שעוד נגיע אליו.
בשורה התחתונה: אם תאזינו רק לאלבום אחד מתוך כל האלבומים בסקירה הזו, אני ממליצה בחום להאזין לאלבום הזה. הוא מושלם בעיניי.
Skott – A Letter from the Universe
מדינה סקנדינבית: שוודיה
תאריך יציאה: 21/01
מילות מפתח: דרים־פופ, קסום, אווירתי, החלל החיצון, התמודדות
צבעים: ארגמן ושחור
פאולין סקוט היתה ילדה בכפר שוודי שלימדה את עצמה לנגן בכינור משמיעה. בעיניי, זה כבר מכשיר אותה להיות פיה. ה־EP שהוציאה השנה, A Letter from the Universe, הוא אלבום קונספט שמתאר מעין פלישה של גורם בלתי מזוהה שמאיים להשתלט על העולם שלנו. למשל, הקליפ לשיר "Rule The World" מצייר את סקוט כאסטרונאוטית ואת הפולש כחייזר, או ליתר דיוק: חייזרית, אם למגדר חייזרים זה דבר שאפשר לעשות בכלל. ובקליפ, החייזרית הזו היא רקדנית בטן. נשבעת שלא המצאתי את זה.
בפחות מ־25 דקות, סקוט מצליחה לברוא עולם, להציג את האיום עליו, את המאבק הפנימי שלה ואת השכנוע העצמי להתגבר עליו ("Overcome"), עד לשובו של הגורם המאיים. נראה שהוא תמיד שם. אני לא אחטא בפרשנות יתר, אבל הפולש חוזר שוב ושוב על המשפט הבלתי נסבל "Look what you’ve done", שתמיד מתחבר לי להאשמת הקורבן. גם בלי לדעת מה גרם לה ליצור יצירה כזו, שהיא אישית ואוניברסלית בו־זמנית, ברור לי שהעולם הזה והפולש שבו היו חייבים לצאת ולהפוך לאלבום. השירים מתכתבים אלה עם אלה מוזיקלית ומילולית, ומצטטים אלה את אלה. זו כמעט מיני־אופרה. כדאי מאוד להאזין לכל היצירה.
בשורה התחתונה: EP קונספט שבורא עולם בפחות מ־25 דקות. מומלץ להאזין תוך כדי צפייה בכוכבים.
Ask Carol – AC I: Control You
מדינה סקנדינבית: נורווגיה
תאריך יציאה: 26/08
מילות מפתח: רוקנ'רול אנרגטי, כוח נשי מתפרץ, רוח סערה
צבעים: צהוב, אפור געשי
אלבום הבכורה של אסק קרול שיצא השנה תפס אותי חזק. גם בשירי הרוק הקצביים וגם בבלדות שבו יש משהו גולמי, מלא רגש וכן מאוד. מדובר בצמד נשי־גברי מקהילה קטנה בשם אאומה באזור הררי ופסטורלי בנורווגיה. שניהם מולטי־אינסטרומנטליסטים: קרול היא קרוליין סטרומסהובד, הזמרת והגיטריסטית שבקדמת הבמה, שמנגנת גם בטרומבון ובפרקשן ובכל כלי נגינה שהיא רואה במקרה. לצידה אסק ט. בורגן על התופים ועל גיטרה לפרקים.
אז כן – הם אסק וקרול, שהפכו לאסק קרול. לקרוליין יש לופר שעובד שעות נוספות בהופעות, וככה הם מצליחים לנגן על כל הכלים ולהישאר צמד גם על הבמה. הם יוצאים לג'מג'ם לא מעט בחצר האחורית שלהם, שהיא פיסת טבע מרהיבה, ולפעמים הקהל שלהם מאוד לא שגרתי, גם אם לפעמים הוא לא ממש מתרשם. כל האלבום הזה, באווירת DIY מושלמת ובנוף מרהיב של טבע פראי, הוא תענוג של ממש.
בשורה התחתונה: פיות נורדיות שנותנות בראש עם אינדי רוק סוער וחם. אלבום עוצמתי שכיף לצעוק איתו.
Line Marianne – Traveller
מדינה סקנדינבית: דנמרק
תאריך יציאה: 25/02
מילות מפתח: מהורהר, חורפי, זרם תודעה, לילה בקולנוע כשגשם בחוץ
צבעים: כחול, זהב
אלבום הבכורה של לינה מריאן מיד מכניס אותי לאווירה מיוחדת. כמי שחיה כל ימיי במזרח התיכון, קשה לי להבין מציאות שבה החורף ארוך ומשמעותי כמו בדנמרק. האלבום הזה עוזר קצת להבין את החורף הנורדי. אפילו בקליפ הזה לשיר "Oblivion" , שצולם בשמש בין עצים מוריקים, אי אפשר למסך את אווירת החורף בשיר עצמו.
לינה מריאן סורנסן מונה בין ההשפעות שלה את פי ג'יי הארווי ואת ניק קייב (שאפשר להרגיש בשיר "Dim Lights"), ולצידם את הבמאים ז'אן לוק גודאר ודיוויד לינץ'. השיר "Rain Hammers On" בהחלט יכול להופיע באחד הפסקולים של לינץ', והקליפ הזה לשיר "To the Beach" מזכיר לי את הסרט "מלהולנד דרייב" שלו. בכלל, היא מושפעת מאוד מהקולנוע – ואני יכולה לשמוע באוזני רוחי כל אחד משירי האלבום מתנגן בסרט קולנוע.
בשורה התחתונה: כשמתחשק להתמסר למלנכוליה נעימה, זה הפסקול המתאים. במיוחד כשגשם בחוץ וחם בפנים.
Fieh – In the Sun in the Rain
מדינה סקנדינבית: נורווגיה
תאריך יציאה: 04/03
מילות מפתח: צ'יל, ג'אז, פ'אנק, זרימה, אורבניות
צבעים: כל צבעי הקשת
האלבום השני של להקת Fieh יצא השנה, והוא מפנק מאוד. המון צ'יל, אלגנטיות וקוליות, צלילים ג'אזיים ואווירה רגועה שעושה נעים בכל הגוף. אני מוצאת את עצמי מתקשה מאוד לתאר את מה ששלושה צלילים מתוך כל שיר באלבום יוכלו לעשות בשבילי ממש בקלות. אז קחו לדוגמה את תחילת השיר "Fast Food", ותבינו מיד.
Fieh מונה שבעה חברות וחברים, ושמחתי לגלות שמלבד גרסאות האלבום המשובחות, היא נשמעת מעולה גם בהופעה חיה. הנה השיר "Telephone Girl" עם הפתעה קטנה בסוף שגם מראה לנו בהשראת אילו שורשים מוזיקליים הלהקה יוצרת, ועוד הופעה במקום שנראה קצת כמו התדר (הו, מי ייתן! שיבואו לתדר) של השיר "Rosalie". הם פשוט חבורה של חברות וחברים שעושים כיף ביחד, וממש ממש טובים במוזיקה – וזה פשוט עובד.
בשורה התחתונה: אלבום מעולה למצב רוח טוב ולאווירה כיפית. מוזיקה מגניבה, במיוחד אם הג'אם שלכם ושלכן הוא R&B וג'אז קל.
Team me – Something in the Making
מדינה סקנדינבית: נורווגיה
תאריך יציאה: 11/03
מילות מפתח: אינדי פופ־רוק, אקלקטי, המנוני, גדול מהחיים
צבעים: ירוק, כחול
להקת טים מי קיימת כבר 12 שנה, והשנה היא הוציאה את אלבום האולפן השלישי שלה. השם שלו, Something in the Making, נשמע כמו הערה אירונית על הזמן שלקח לאלבום הזה לצאת. נראה שהוא התחיל להתבשל עוד לפני הקורונה, אבל איך אמרו במונטי פייתון? אף אחד לא מצפה למגיפה עולמית.
האלבום מכיל שירים גדולים מהחיים. יש בהם המנוניות מובנית: אלה שירים שמחכים לקהל שישיר איתם יחד. הם עשירים בקולות, כך שלא משנה מה גובה הקול שלך – יהיה שם גם תפקיד בשבילך. אני נהנית לשיר עם האלבום הזה בקולי קולות. קחו לדוגמה את "High Street" (שמזכיר לי את השירים של רוקפור, וזו מחמאה אדירה). בפזמון השני כבר הצטרפתי בשירה.
בלהקה הזו יש שמונה חברות וחברים, וההרכב שלה כבר השתנה כמה פעמים לפני האלבום הנוכחי. לפעמים אני עוצרת לרגע ומודה על הרשתות החברתיות שמאפשרות לנו לראות רגעים מחדר החזרות ללא תיווך של שומרי־סף. ככה אפשר להיות בחדר במהלך סשן הקלטת קולות, כששלושה חברי להקה מנגנים יחד בקסילופון, כשצוחקים ביחד וכשעושים פרצופים למצלמה.
בשורה התחתונה: אלבום המנוני פופ־רוק שכיף לשיר איתו בקולות, עם שפע כלים והפקה עשירה.
Aurora – The Gods We Can Touch
מדינה סקנדינבית: נורווגיה
תאריך יציאה: 21/01
מילות מפתח: מיתי, דאנס, אינדי פופ, לוחמת, קסם
צבעים: אדום, שחור, לבן
אורורה היא פיה נורווגית אמיתית. היא משתאה לנוכח העולם בצורה כל כך כנה ומקסימה, עד כדי כך שנראה שהיא הבחירה המתבקשת לתפקיד רוח הצפון שהיא מגלמת בקולה בסרט "פרוזן 2". השנה היא הוציאה את אלבום האולפן השלישי שלה (החמישי, בספירה שכוללת גם שני EP־ים שהיא הוציאה), האלבום The Gods We Can Touch אקלקטי, כך שלצד השירים הדרמטיים, המיסטיים והאפיים שלה (למשל, "Blood In the Wine") מופיעים בו גם שירי פופ מרוממי רוח. לא פלא שגם ברק דיקמן כלל את האלבום הזה בסיכומי האלבומים של תוכניתו Fun Intended לשנת 2022.
השיר "Cure for Me" הפך גם לאתגר טיק טוק ויראלי, כשגולשות וגולשים מכל העולם, מילדות בבית ספר יסודי ועד לפועלי בניין, רקדו את הריקוד החמוד שמופיע בקליפ שלו. אני רק מדמיינת את אורורה צופה בסרטונים האלה ומצחקקת בחדווה. קבלו מדריך, למה שאני ארקוד כאן לבד?
ספוטיפיי סיכם לי את השנה (כזו אני. מיוחדת), וסיפר לי שהעברתי יחד עם אורורה 788 דקות השנה, מה שהופך אותי לחצי האחוזון העליון של מאזינות ומאזיני אורורה בפלטפורמה הזו בלבד. למעריצות שלה היא קוראת Warriors, אז נראה לי שהשנה גם אני יכולה לקרוא לעצמי לוחמת. מלבד האישיות הכובשת שלה, אורורה היא בעיקר מוזיקאית מעולה. בכתיבה, בעוצמות, בביצוע הקולי המרהיב ובנשמה היתרה.
בשורה התחתונה: אלבום מגוון, מרגש, מחזק ומרקיד בעת ובעונה אחת. אורורה במיטבה.
Josefin Berger – A New Dawn (Where I Can Blossom)
מדינה סקנדינבית: שוודיה
תאריך יציאה: 08/08
מילות מפתח: קסום, מיסטי, אלקטרוני עדין, אקוסטי, יער מכושף
צבעים: ורוד, אדום
כשאני חושבת על השם שבחרתי לסדרת התוכניות, "פיות נורדיות", אני רואה לנגד עיניי בראש ובראשונה פיה מהסוג שמטייל ביער ומלקט פטריות, תוך כדי שירה בקול מלאכי. יוזפין ברגר השוודית מספרת לנו על מפגש שלה עם פיה במעבה היער בשיר "Epilogue" מתוך אלבום הבכורה הקסום שלה (והקטע שפותח את תוכנית הסיכום השנתית שלי). בשיר הזה הפיה מגולמת דווקא על ידי הסינתיסייזר ולא על ידי קולה הגבוה של היוצרת. ברגר מתבוננת בפיות. היא בכלל שדונית – צריך רק להסתכל על האוזניים כדי להבין.
ברגר מגדירה את הז'אנר שלה כ"פנטזי־פופ". האלבום מתמסר לעולם הפנטזיה עד כדי כך, שהרצועה האחרונה בו היא תרגול מדיטציה לפיות באורך 15 דקות. זה תרגיל דמיון מודרך, והוא מרגיע מאוד. גם האלבום מרגיע – בשירים האקוסטיים שבו ("The Night Ronja Was Born (Violin Version)") וגם ברוב השירים באלבום, שיושבים על ביט אלקטרוני עדין ("Aurora’s Sleep" ,"Bad Vibes (Right Back at You)").
בשורה התחתונה: אלבום קסום, אלקטרוני ברובו, שספוג בקסם של פיות.
Röyksopp – Profound Mysteries (I-III)
מדינה סקנדינבית: נורווגיה
תאריך יציאה: 29/04, 29/08 ו־18/11
מילות מפתח: אלקטרוני, דאנס, אינדי פופ, שיתופי פעולה, מרבצי מינרלים, רובוטים אנושיים
צבעים: כחול, כתום, אדום
בשנת 2014, אחרי שהוציא את האלבום The Inevitable End, הצמד הנורווגי הוותיק רויקסופ הכריז שלא יוציא יותר אריכי־נגן. די עם הצורות הארכאיות האלה, מי בכלל מתייחס לאלבומים בימינו (אהם, אהם…) – אנחנו מעל לזה. אז אחרי שהוציאו דמואים ובי־סיידים ובאמת כבר אפשר היה לחשוב שאין להם יותר מוזיקה חדשה בקנה, הגיע השנה פתאום פרויקט חדש ומלהיב בשם Profound Mysteries. הסינגלים ששוחררו לפני יציאת הפרויקט שימחו אותי מאוד: הם לא תלו את הנעליים! הם בטח ימשיכו להוציא עוד ועוד שירים, בפורמט החדש הזה שהם ממציאים ברגע זה.
ואז, בסוף אפריל, ספוטיפיי סיפר לי שיצא אלבום! אני מדמיינת את סוון ואת טורביורן המתוסכלים יושבים מול הפלטפורמה ומנסים לבחור באופציה אחרת, אבל הדבר היחיד שתואם למה שהם מעלים בסוף אפריל הוא אלבום, אריך־נגן. בשלב הזה, המעריצים כבר נשמו לרווחה, ואז – הגיע סינגל חדש. כזה שלא הופיע באלבום. ואחריו עוד אחד. ואז כבר התחילה הזמנה מוקדמת של החלק השני בפרויקט הזה, שבהחלט איננו אלבום. הרי זה משהו שונה לחלוטין – אלה שני אלבומים באותו שם! כך המציאו רויקסופ את האלבום הכפול.
אבל אז, הפלא ופלא, קרה דבר פלאי נוסף: סינגל חדש! אז אחרי שיצא גם החלק השלישי בפרויקט, אפשר להכריז בשמחה, שרויקסופ לא המציאו את הגלגל: בא להם להוציא אלבום משולש, והם הפציצו אותנו לאורך השנה בלהיטים מעולים בזה אחר זה. יש כאן שורה של שיתופי פעולה מסעירים, עם סוזנה סנדפור, אליסון גולדפראפ, בקי מארי, גוטהילד ראמזי קובאקס, מאריסה רוז, ג'יימי אירפרסיבל, פיקס, אסטריד אס וקרן הארדינג. לצד הגרסאות של הפרויקט, יצא מקבץ רמיקסים של מבחר להיטים ממנו.
אי אפשר להתעלם מהאסתטיקה הייחודית של העיצוב החזותי – הוא מציג מעין יצורים פועמים שהם ספק־רובוטים, ספק־אורגניזמים, ספק־מינרלים, שאני מדמיינת בתור ישויות שמייצגות כל שיר וקטע באלבום. היצור של "If You Want Me", למשל, נראה כמו פלפל אדום מזכוכית, שהוא גם לב פועם.
הפרויקט הוא כל מה שרויקסופ הכי טובים בו: ביטים מקפיצים, מוזיקה שמימית, שיתופי פעולה מעולים, קטעים אינסטרומנטליים משובחים וגם בלדות קורעות לב. הם בהחלט לא התקמצנו עלינו. בשנת 2023 הבאה עלינו לטובה הם יוצאים לסיבוב הופעות באירופה, בשם "True Electric". לפחות מהטריילר נראה ששווה מאוד להיות שם.
לטובת המצביעות והמצביעים למצעד הקצה, ביררתי את העניין: הפרויקט על כל שלושת חלקיו ייחשב לאלבום משולש אחד. אין צורך להצביע לכל אלבום לחוד – כל החלקים ייספרו יחד.
בשורה התחתונה: אין ספק שזו השנה של רויקסופ. הפרויקט הזה מוכיח שלא ממש משנה הפורמט – העיקר שהמוזיקה מעולה. והיא מעולה.
כמעט נכנסו לרשימה
לפני שנסיים, חשוב לי להזכיר שני אלבומים שלא נכנסו לסקירה, אבל אי אפשר להתעלם מהם:
Björk – Fossora
בסוף ספטמבר השנה יצא Fossora, אלבום האולפן העשירי של ביורק (אם נבחר להתעלם מהפסקול של "רוקדת בחשכה", כמו שביורק עצמה עושה). כמו שכתבתי בהקדמה, לא הרבה לפני כן יצא הפודקאסט החדש שלה –Sonic Symbolism שאני בהחלט ממליצה להאזין לו. ניצן פינקו ייחדה תוכנית של ריוט! לאלבום פוסורה, ואני מאוד שמחה שהיא עשתה את זה. למדתי הרבה מהתוכנית, והיא עזרה לי להבין אותו יותר. אני עדיין נאבקת איתו. הוא לא קל לי. הוא תובעני ודורש תשומת לב מלאה. אי אפשר לשמוע אותו ברקע. כמו אופרה, חובה להקשיב למילים ורצוי גם לקרוא אותן. זה בהחלט אלבום ראוי מאוד וכל מי שמכיר.ה אותי יודע.ת שאני אוהבת את ביורק, אבל האלבום פוסורה שיצא השנה לא נכנס לרשימה שלי. זה לא אומר שלא כדאי להאזין לו, למען הסר ספק.
Jenny Hval – Classic Objects
גם היוצרת יני ואל נמצאת בשטח כבר הרבה שנים. אלבום האולפן השמיני שלה יצא השנה, וגם הוא כמעט נכנס לרשימה שלי, אבל לא השנה. הרגשתי שהוא מדבר לשכל שלי, אבל לא נכנס לי ללב. כמו שכתבתי בהתחלה: מותר לא להסכים איתי. לראיה: המבקרים בהחלט משבחים, ולא מעט שדרנים בקצה השמיעו ממנו השנה. זה אלבום ששווה להאזין לו: יש בו הרבה מחאה פמיניסטית בפרט ופוליטית בכלל ומוזיקה שמימית כזו שמאפיינת את ואל כבר שנים.
ולסיום, אם כבר הגעתן.ם לכאן: איך הכול התחיל?
ביוני 2021 כתבתי בקבוצת הוואטסאפ הכי חופרת ביקום (בקטע טוב) שבא לי לערוך שעה של זמרות נורדיות, אבל חששתי שלא יהיה לזה קהל. אביעד ליפקין, החבר היקר והעורך המוזיקלי הכישרוני, מיד הציע לתת לי את השעה שלו כדי שאכיר לו עוד זמרות סקנדינביות בנוסף לאלו שהוא כבר מכיר ואוהב, כמו סוזנה סנדפור, רובין וליקה לי. בחודש ספטמבר 2021 עלה הספיישל. התרגשתי מאוד, וכבר במהלך התוכנית קיבלתי הודעות מכל עבר, שקוראות לי להמשיך. הכנתי חלק ב' וחשבתי לעצמי שכאן נגמרה ההרפתקה הזו. חלק ב', אגב, פתח את רצועת השידור הקבועה שלי – "שביל הבריחה". היה ברור לי ששביל הבריחה חייב להוביל בכל פעם למקום אחר, אבל מה לעשות אם הלב שלי חוזר שוב ושוב לסקנדינביה?
ביום ההולדת שלי, בסוף ינואר 2022, עלתה התוכנית השלישית של הפיות הנורדיות. היא פתחה רצף תוכניות שעלו בערך פעם בחודש, שבהם התמקדתי רק באינדי סקנדינבי חדש. בסיכום של חצי השנה הבעתי משאלה בקבוצת הוואטסאפ: את תוכנית סיכום השנה אני כבר רוצה להגיש בקולי. הרי כבר שידרתי בעבר ברדיו – מה קרה לי פתאום, שגרם לי להתבייש ככה? ואז מלכה פינקלשטיין, ישתבח שמה, הנחיתה עליי את האמת, כדרכה: אין שום סיבה שאני לא אגיש. "פשוט תעשי את זה", היא אמרה. וצדקה. וזו הסיבה לכך שבכל תוכנית שאני מגישה בקולי בקצה אני קוראת לה "הסנדקית". לפעמים צריך חברה כזו שתגיד לך פשוט לעשות את זה.
המצעד האלטרנטיבי של רדיו הקצה לשנת 2022 ישודר ביום ראשון, ה־25/12, בין השעות 10:00-22:00. ההצבעה פתוחה עד התאריך 19/12 בשעה 23:59.
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
