זוכרים את הימים הטובים, כשכל דבר קטן הציף אתכם ברגשות גואים ורק אימו ופאנק־רוק היו שם בשבילכם כשמיררתם בבכי? כשבפלייליסט שלכם כיכבו Fall Out Boy, Sum 41, My Chemical Romance, Blink 182 ועוד שלל להקות עם גיטרות ותסרוקות משגעות ועם מילים שנחרטו על שולחנות ומילאו יומנים? אז הכל חוזר, ובגדול: תכירו את הכל חוזר, טריו אימו/פופ־פאנק שהוציאו לפני כשבועיים את אלבום הבכורה שלהם, שהחזיר אותנו במכה לימי הנעורים המכוערים והטובים האלה בדיוק, של הגיטרות המהירות והמילים הכואבות – כמו פעם, רק בעברית, שנשמעות נכון רק בשילוב הקולע הזה, בין שירה וצעקה.
בראשה של הכל חוזר עומד יהונתן שועלי, שכתב והלחין את האלבום ואף הקליט והפיק אותו בעצמו, כשהוא שר ומנגן על גיטרה וקלידים לצד התופים של אריאל אליה והבס וקולות הליווי של ניר קליין, שכבר מזמן למדנו להכיר ולהעריך כאחד מחברי Not On Tour. שלושה משירי האלבום הולחנו על ידי שועלי יחד עם עתיר ארליך, שגם הצטרף להקלטות האלבום כגיטריסט.
אם אתם עוקבים, בטח שמתם לב לפריחה המסחררת בתקופה האחרונה של פאנק־רוק בארץ, בייחוד בפופ־פאנק ובפאנק־רוק בעברית וגם בנישות שונות בז'אנר, נשכחות ומתחדשות, ביניהן גם הורסיה חסרת המעצורים הרגשיים שמתמסרת למלודיות ממכרות וממריצות. הכל חוזר מצטרפים לגשמי הברכה עם אלבום הבכורה שלהם הכולל עשרה שירים מהירים, טעונים באנרגיות ומשתפכים באמוציות, מהסוג שמוריד את ההגנות והסכרים לפני שבכלל הספקנו להרים אותם, ודרך מילים נזעקות שלא מותירות מנוס מלשחרר כל הצפה רגשית של כעסים וכאבים, בין אם ידענו שהיא הצטברה לה שם ובין אם לאו.
בדיוק עוד חודש, ב־13.1.2023, הכל חוזר תחגוג את השקת אלבום הבכורה שלה בהופעה מהירה ומפרקת בלבונטין 7 יחד עם Dust ועם וואלהלאיודע. בינתיים, הזמנו את חברי הלהקה להתארח בתוכנית השבועית "הקצה שלי" ולבחור לכם שעה מהמוזיקה האהובה עליהם, עם Taking Back Sunday, Useless ID, Millencolin ועוד המון להקות מעולות מהז'אנר לצד כמה מהשירים החדשים שלהם, ובסך הכל 24 שירים שיחזירו כל סקייטרית וכל פריק לסשנים של בכי עם האוזניות בחדר עם הפוסטרים:
אבל אנחנו תמיד רוצים לשמוע עוד. אז ביקשנו מהעורכים האורחים של השבוע לספר לנו על עצמם מהצד השני של המשוואה, כמאזינים, ולשמוע עוד קצת על הלהקות והאלבומים שמתנגנים בפלייליסטים השונים שלהם.
מוזיקה שאהבתם בעבר וחזרתם לשמוע בתקופה האחרונה?
יהונתן: "Fuck World Trade של Leftöver Crack. כשהייתי בן 16 האלבום הזה נוגן לפחות 3 פעמים בשבוע, בדרך לבית הספר על האופניים, ולאחרונה חזרתי לקשר עם חבר מהתקופה ששם אותו כשישבנו. לשמוע את האלבום הזה פשוט שולח אותי לתקופה אחרת לגמרי בחיים שלי, שזה אחד הדברים הכי כיפיים שיש במוזיקה, ותכלס, אין על סקא פאנק".
אריאל: "Counterparts, להקה שהייתי שומע פעם הרבה וחזרתי לשמוע לאחרונה. להקת מטאלקור מלודי, מהטובות שיצא לי להכיר, כל הלהקה נגנים מעולים. חזרתי לשמוע אותם אחרי שנכנסתי לפלייליסט שלי שהייתי אוהב לנגן עם עצמי בבית, ובתוך רגע הם חזרו להיות אחת הלהקות שאני שומע הכי הרבה".
את מי הכי הייתם רוצים לראות בהופעה?
יהונתן: "תמיד אני מתלונן על התקופה שאני חי בה, ובאמת קשה לי להצביע על חלום אחד. אם לבחור, נראה לי Vans Warped Tour 1998, מלא להקות שאני אוהב בשיא שלהן".
ניר: ״Green Day. שועלי המניאק ראה אותם לא מזמן בברלין ומאז אני לא מצליח לשחרר מזה".
מה האלבום האחרון שהפתיע אתכם?
ניר: "Helen Burns של Flea. אני לא חסיד של Red Hot Chili Peppers, אבל במקרה מצאתי את אלבום הסולו הזה של פלי, הבסיסט, ועפתי לחלל. אי.פי. אינסטרומנטלי ברובו, עם כלי נשיפה, קלידים והרבה בס מיוחד, מרגיש קצת כמו טריפ ומרגש ממש, מומלץ במיוחד לחורף".
ההמלצה המוזיקלית הכי טובה שקיבלתם לאחרונה?
יהונתן: "אני עובד במסעדה, ואחד העובדים שם לנו את האלבום השני של The Story So Far שנקרא What You Dont See. מאותו הרגע די נתקעתי על הלהקה הזאת וגלשתי להרבה להקות בז’אנר הזה, גם ההרכב השני שלהם No Pressure התנגן אצלי המון בחודשים האחרונים. פופ־פאנק איזי־קור עם סאונד מדוייק של איך שלהקות עם גיטרות ותופים צריכות להישמע היום, לדעתי".
מתי בפעם האחרונה התרגשתם משיר ששמעתם באקראי?
ניר: "'הכוכב הזה מת' של דניאלה ספקטור, נהגתי לאנשהו ושמעתי רדיו ופתאום השיר הזה עלה, שיר מרגש בקטע מצמרר. חזרתי הביתה ושמעתי אותו 20 פעם בלופ. משהו באווירה שלו עצוב ומרגש אותי, כמו שלא הרבה שירים מצליחים".
אריאל: "לפני כמה זמן קפץ לי בספוטיפיי השיר 'Words That Rhyme With Different, Etc.' של להקה שקוראים לה Sports, והוא לא יוצא לי מהראש, מיד־ווסט אימו מגניב עם סאונד מיוחד ופזמון מרגש, כל מה שאתה רוצה לשמוע שאתה שומע משהו חדש".
התגלית המוזיקלית הכי טרייה אצלכם?
יהונתן: "Hot Mulligan, פעם אחרונה שהייתי בברלין הלכתי להופעה של Knuckle Puck, שזו אחלה להקה בפני עצמה, אבל במקרה נתקלתי במופע הפותח בלהקה שלא הכרתי בשם Hot Mulligan. השירה והגיטרות שלהם היו הדבר הכי אימו שראיתי בהופעה בחיים, ומאז אני ממש אוהב אותם, בעיקר את האלבום Opportunities".
ניר: "Anxious, להקה חדשה יחסית של ילדודס מקונטיקט, שילוב של אימו, פופ־פאנק והארדקור, יש מיליון להקות בסגנון הזה אבל האלבום האחרון שלהם Little Green House ממש יוצא דופן. קורה בו השילוב הנדיר שקורה באלבומים מעולים – שירים שכתובים טוב, הפקה מעולה וסאונד שגורם לך לשמוע את האלבום לפחות 3 פעמים ביום. פייר, שמחתי להכיר".
משהו להוסיף?
"הכל חוזר משיקים אלבום ראשון ב־13.1.23 בלבונטין 7, יחד עם Kids Insane ו־Dust. האלבום זמין להאזנה בכל פלטפורמות, לחצו כאן להאזנה".
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
