דמיינו את עצמכם בשנות ה־2000. בין אם הייתם מתבגרים שנחשפו למוזיקה כבדה לראשונה, שומעים את אותו האלבום שוב ושוב לתקופה כאילו אין עוד מוזיקה בעולם, ובין אם כבר הייתם בשלב בו פיתחתם אוסף רחב, מגוון ומנוסה יותר בחיפושים אחר צלילים כבדים שייחדשו לכם, דבר אחד בטוח – אם התעניינתם במטאל, מתישהו האלבום Oceanic והלהקה האחראית עליו Isis הגיעו גם אליכם, וכנראה שהם שינו משהו במה שחשבתם על מטאל עד לאותה נקודה.
למעשה, אם נביט אחורה לאותה תקופה של לפני כעשרים שנה, נגלה שהמוזיקה הכבדה השתנתה לחלוטין מאז ועד היום, ובאזוריה ההרפתקניים והניסיוניים יותר עלתה על מסלול מואץ של הסתעפות סגנונית וניסיונות מרובים ומרתקים של מתיחת גבולות. עבור ז'אנר שבמשך שנים דבק על פי רוב בקיבעון בהגדרותיו ובמסורותיו, זו הייתה פנייה של כמעט 180 מעלות, שהשפעותיה מועצמות היום יותר מתמיד. ואם נבדוק מי הובילו את הפנייה הזו, לעבר עולם חדש שבימינו מכונה כבר פוסט־מטאל, אין ספק שנמצא בין הידיים המכוונות את חברי אייזיס, כאשר חלקם אף ממשיכים לשוט למרחקים לא נודעים בעולם החדש והאמיץ הזה עד היום.
בדיוק היום לפני 20 שנה, ב־16 בספומבר 2002, יצא לאוויר העולם Oceanic, האלבום השני של החמישייה מבוסטון שכונתה אייזיס עד לפירוקה כעבור פחות מעשור. דין לברון, אמן ומוזיקאי מלהקת הפוסט־מטאל/הארדקור החיפאית Östra Torn, ושותף עבורי לחוויה המיוחדת שבלהתבגר לצלילי האלבום הזה ולצלילי אייזיס בכלל, הצטרף אליי השבוע למסע בן שעתיים אל נבכי המצולות של Oceanic. את התוכנית המיוחדת, בה סיפרנו את סיפורה של הלהקה ושל חבריה פורצי הדרך ואת סיפורו של האלבום מרעיד האדמות, שיש המחשיבים כאחראי המרכזי להיווצרותו של ז'אנר הפוסט־מטאל, ניתן לשמוע כאן:
כשמדברים על המוחות שמנווטים את ז'אנר הפוסט־מטאל לכיוון הנועז ומטשטש הגבולות בו הוא אץ בימינו, מן ההכרח הוא לדבר בראש ובראשונה על ארון טרנר. המוזיקאי בן ה־44, וגם מי שעמד בראש אחד הלייבלים הכי מהותיים באזור הסגנוני הזה, Hydra Head Records, תרם כל־כך הרבה לפיתוח המוזיקלי של המוזיקה הכבדה בעשורים האחרונים, עד כדי־כך שכיום, ממש קשה לדמיין את הז'אנר הזה בלעדיו.
טרנר החל להוציא מוזיקה כבר בגיל 18, ועוד קודם עסק בהפצה כבר כשהיה בתיכון (כך נוצר הלייבל הידרה־הד עוד ב־1995, כשהפיץ אלבומי פאנק ונויז נדירים דרך הזמנות באימייל). את השנים הראשונות הוא מתאר כשנים בהן למד איך להיות חבר בלהקה, אבל עדיין לא הרגיש שמצא את מקומו. כשהיה בן 20 פגש את ג'ף קאקסייד, שותפו לדירה למשך שנתיים, ומי שהפך לשותפו ליצירה למשך מעל לעשור כבסיסט של אייזיס. לשניים היו טעמים חופפים ושאיפות יצירתיות דומות, והרעיון הראשוני של אייזיס בעצם נולד בעת שהביעו זה בפני זה את חוסר הסיפוק היצירתי שלהם מלהקותיהם דאז.
"אף אחד מאיתנו לא היה מרוצה ממה שהוא עשה מוזיקלית באותה תקופה", טרנר אמר בעבר על נסיבות הקמתה של אייזיס בסתיו 1997. הם החלו להופיע יחד כמה חודשים אחרי כן, ובמהלך סוף שנות ה־90, בשנים בהן הרכב הלהקה עדיין עבר שינויים, הם הוציאו יחד כמה ריליסים קצרים, ביניהם האי.פי. The Red Sea מ־1999, שסימן את תחילת העיסוק המעמיק של אייזיס בעולמות הים ומעמקיו. יש הרואים ב־Oceanic כהמשך טבעי של האי.פי. הזה, אשר הופק והוקלט על ידי גיבור אחר של הסצנה הכבדה בבוסטון – קורט באלו, גיטריסט הלהקה Converge שכבר אז סימן את דרכו כמפיק־על פורץ דרך כשלעצמו. (ממש לפני שנה חגגנו 20 לצאתו של Jane Doe, אלבום כבד מהפכני נוסף שיצא מבוסטון באותן שנים).
רגע לפני שאייזיס החלו לעבוד על אלבום הבכורה שלהם Celestial, הצטרף ללהקה בריאנט קליפורד מאייר כקלידן, כגיטריסט נוסף וכגורם משמעותי בפן האלקטרוני שלה, וסגר אחריו את הדלת. ההרכב הכולל את טרנר, קאקסייד, המתופף ארון האריס, הגיטריסט מייקל גאלאגר ואחרון המצטרפים מאייר, הוא ההרכב בו אייזיס פעלה מאלבום הבכורה שלה ועד שהתפרקה.
כבר מאלבום הבכורה, אייזיס עשו משהו יוצא דופן עבור להקת מטאל כשהזמינו אמנים אחרים לפרק ולפרש מחדש את השירים שלהם ברמיקסים וגרסאות שונות. אותה גישה של הרחבת אופקים בלתי־נלאית והזמנה של אספקטים יצירתיים מסגנונות שונים לתוך היצירה, אפשרה להם להמשיך ולהפליג הרחק, מסגנון המושרש במחוזות ההארדקור והמטאל לסגנון פלואידי יותר, שמעז לעבור גם במים שקטים ולמחוזות של פוסט־רוק, אמביינט, שוגייז ונויז. וכך קרה שבאלבום השני שלהם, Oceanic, אייזיס חשפו מן המצולות קרקע חדשה ולא מוכרת.
Oceanic הוא אמנם אלבום מטאל, כנראה אחד הטובים שבהם, אבל הוא לא נשמע כמו אף אלבום מטאל שיצא לפניו. הקטעים השקטים בו רבים, אולי אפילו יותר מהקטעים הרועשים בו, ותשע הרצועות שמרכיבות אותו מרגישות יותר כמו פרקים במסע מאשר רצף של שירים בודדים. האינטנסיביות והכובד האופייניים למטאל נשמרים לרגעי השיא באלבום הזה, וזאת אולי בכדי להקל ולאפשר צלילות ארוכות אל עבר המעמקים המיסטיים בהם אייזיס מצליחים לגעת דרכו.
נדמה ש־Oceanic מדבר אל מעריצי מטאל רבים דווקא דרך מקומות נפשיים יותר, נוגע בנקודות הכובד הפנימיות ומאפשר לצלול אל מעמקים חשוכים ששמורים לרוב לתת־מודע, משהו ברגשות הקיצוניים שהמילים מתארות, והמוזיקה שסוחפת לשם בעצמה. יחד עם זאת מעניין, שלמרות כל השמיעות לאורך השנים הרבות, גם דין וגם אני נדהמנו ללמוד לקראת התוכנית על העלילה השזורה באלבום הזה במעורפל, אולי אף בהצפנה. בראיון משנת 2007, טרנר עצמו תמלל את קו העלילה, וגם אנחנו עשינו כן בתוכנית (החל מ־37:00 בערך), אך כיוון שמדובר בסיפור מורכב, נאפשר לכם לבחור אם להיחשף אליו גם ונרצה לספק אזהרת טריגר עבור מי שאובדנות, טביעה או גילוי עריות הם נושאים שעלולים לעורר בו תחושות מערערות.
ואמנם, עלילת האלבום מסתכמת בכך שהגיבור צולל אל מי האוקיינוס, בהם הוא מוצא הארה אינסופית. כמה ראוי, ברמה הסימבולית, לאור העובדה שזוהי ברכתה של אייזיס למאזיניה ביצירתה. בראיון מצולם לפודקאסט RRBG משנת 2020, בהסתכלות בוגרת והוליסטית יותר, טרנר אמר, "אני חושב שלהתמודד עם החלקים האפלים שבנו ולהתבונן בהם זה דבר חשוב מאוד, ולו רק כדי לא להיות אנשים אלימים, אגרסיביים והרסניים".
לטענת טרנר באותו ראיון, אנשים מסויימים צריכים לכתוב מוזיקה וליצור בכדי שלא להשתגע. הוא מספר שהמוזיקה הכי קיצונית שיצר והחוויות הכי עוצמתיות שעבר, קרו מתוך כוונה לשנות את מצבו התודעתי ולחוות דברים שמעבר לתודעה היומיומית. "כל הדבר הזה מונע על ידי צורך עמוק להתחבר אל עצמי, אל האנשים שאני יוצר איתם מוזיקה, וליצור חיבור עם אנשים שסופגים את המוזיקה שלנו. זהו צורך עמוק לבטא אהבה לחיים ורצון לשמר ולהמשיך לקיים את הרצון הזה לאהבה ולאושר, דרך היצירה".
לא רק מסיבות אסתטיות וסמנטיות מילים על בסיס השורשים צ־ל־ל, ע־מ־ק וכולי חזרו והופיעו בתוכנית המיוחדת שהקדשנו ל־Oceanic. זהו באמת אלבום שנתן פירושים חדשים למילים האלו בהקשר מוזיקלי, וסיפק מרחבים אדירים להתעמק ולצלול לתוכם. יש עוד המון מה לספר עליו, על אלבום הרמיקסים והפרשנויות לשיריו, על האלבומים הבאים של אייזיס שלא נופלים ממנו בחדשנותם ובעומקם, על פירוק הלהקה בשיא וגם על הדברים הבאים שחברי אייזיס עשו עם מוזיקאים מלהקות כמו Cave In, Deftones וקונברג', בייחוד ארון טרנר שממשיך לדחוף את גבולות המעטפת ללא הרף עם להקתו Sumac.
בנקודה זו אשאיר בידיכם את האפשרות להמשיך ולצלול לעומק Oceanic איתנו בשעתיים שדין לברון ואני הקדשנו לו לכבוד יום הולדתו ה־20. בתוכנית תוכלו לשמוע עוד על ההתפתחות המסחררת של אייזיס ולגלות הפתעות כמו הפרשנות של מייק פאטון, בה תרם את קולו לקטע האינסטרומנטלי "Maritime"; הפרוייקט השאפתני הבא של סומאק עם מוזיקאי יפני ניסיוני שפעיל משנות ה־70; ראיון מקומי וחשוף של ארון טרנר בבלוג מאשין מיוזיק; המקרה היחיד בו אייזיס הסכימו להתאחד שוב על הבמה, אמנם תחת שם אחר; הפרויקט המשותף של שלושה מחברי הלהקה עם סולן דפטונס צ'ינו מורנו, ועוד.
התרגשנו לגלות רבדים עמוקים ומיוחדים באלבום ששמענו פעמים רבות בעבר, ועדיין מצליח לרתק אותנו אליו, כאחד האלבומים שעיצבו את מה שאנחנו ועוד מאזינים כה רבים כיום מחפשים מאז במוזיקה כבדה. תודה לאייזיס על כל היופי שיצרו, ושיהיה עד מאה כעשרים.
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
