בין חגיגות העצמה נשית למבצעי יום האישה, השבוע העדפנו לברוח לאלבום בכורה של לביאה צעירה בשם דניאל וייל. המשוררת והמוזיקאית בת ה־25 הוציאה במהלך החודש החולף את גורת אריות, שפת זאבים, אלבום שמשך לנו את מלוא תשומת הלב שדרש לשמוע עוד מהשאלות הנוקבות, ההרהורים הקיומיים והעומקים המרהיבים שלה.
וייל תפסה לנו את האוזן מהרגע הראשון, כשהוציאה את שירה הראשון "איך הלא שלך יישמע", יצירת ספוקן־וורד מטלטלת שמצלצלת כשאגה. כבר בסינגל היה ניכר עד כמה ההפקה המוזיקלית הדרמטית ושוברת הכלים של יהוא ירון, משלימה את מילותיה החריפות של היוצרת לכדי שיר בלתי נשכח, וכעת גם אלבום פורץ דרך, טעון ברגשות מורכבים ובמילים כחרבות. בימים אלו יהוא ירון מלווה את וייל גם בהופעותיה על בס ומחשב, יחד עם רוני שפר על התופים.
לקראת מופע ההשקה לאלבום, ב־23.3 בבר הנסיך בנחלת בנימין, תל אביב, הזמנו את דניאל וייל להשתתף בתוכנית השבועית "הקצה שלי" ולערוך שעה של מוזיקה לבחירתה. קיבלנו ממנה סט מבריק שמחבר בדרך קסם בין Little Sims, טום ווייטס, חווה אלברשטיין ועוד, כשביניהם שזורים באלגנטיות כמה מהשירים החדשים שלה:
אבל אנחנו תמיד רוצים לשמוע עוד. אז ביקשנו מהעורכת האורחת של השבוע לספר לנו על עצמה מהצד השני של המשוואה, כמאזינה, ולשמוע עוד על המוזיקה שעיצבה אותה ועוררה בה השראה.
מוזיקה שאהבת בעבר וחזרת לשמוע בתקופה האחרונה?
"לנשום בספירה לאחור של רונה קינן. האלבום הזה ליווה אותי כשהייתי נערה, והוא היה המקום שבו מצאתי בפעם הראשונה ביטוי מדויק להחריד לרגשות שהיו בי, אבל היו מורכבים מכדי שאדע לבטא אותם בשלב שהייתי בו. באלבום הזה יש המון אופל וגם המון אור, טקסטים מדהימים ומסתורין. שירים כמו 'עשר שניות' ו־'Wait' היו הפסקול הכי מתאים בשבילי להבנה המרסקת של מהי פרידה לראשונה בחיים, ואיך מתמודדות עם כל מה שההיעדר מציף בתוך הנפש".
התגלית המוזיקלית הכי טרייה אצלך?
"מוטי רודן, שהוציא אלבום ממש מיוחד בשם צליין".
מתי בפעם האחרונה התרגשת משיר ששמעת ברדיו?
"לפני כמה שבועות ישבתי בקפה גרגר בשפירא ועבדתי על טקסט שהייתי צריכה לכתוב לקראת כנס שהזמינו אותי לבצע בו שיר ספוקן־וורד. הנושא היה 'מילים ורפואה', והייתי ממש תקועה. עוגייה ועוד עוגייה שהזמנתי עזרו מאוד להזין את מנוע האכילה הרגשית שלי, אבל פחות סייעו בלפצח את הנושא. הרגשתי חסומה ולא הצלחתי להתחבר רגשית לסיטואציה, כאילו שזה לא שיר שאני מנסה לכתוב, אלא עלון שיווקי או הוראות הפעלה למשחת שיניים".
"פתאום משהו תפס את האוזן שלי, הוא היה מוכר ודיבר למשהו מאוד ישן בלב שלי. זה היה הקול של ליסה פישר, בשיר 'The Love You’re Given' של ג'ק גרט. זה היה יום קשה, באופן כללי, והשירה שלה פשוט פילחה לי את הלב, מצאתי את עצמי מרגישה המון פתאום. אחרי שהזמנתי עוד עוגייה, כי בכל זאת, מלא רגשות פתאום ומגיעה לי עוגייה, הצלחתי מתוך כל הרגש הזה למצוא את הזווית שמפעילה אותי בנושא הזה ולסיים לכתוב את השיר".
הסוד המוזיקלי האישי שלך?
"לנטע וינר יש אלבום יחיד במינו ששמו בזכות השיבה. האלבום הזה הוא פשוט מופתי בעיניי. אסופת שירים שהם פנינים טקסטואליות, כל אחד יותר מעיף וחריף מהשני. נטע כותב ושר כמו שרק הוא יודע, אבל באמת, אין עוד כזה. פעם בכמה זמן אני חוזרת לאלבום הזה ונטרפת מכמה שהעברית שם חריפה וקולחת. אם אתם לא מכירים לכו לשמוע דחוף – עשיתי לעצמי חשק עם כתיבת התשובה הזו, אז זה מה שאני הולכת לעשות עכשיו".
את מי הכי היית רוצה לראות בהופעה?
"בטהובן! לאחרונה התחלתי לצלול לתוך עולם המוזיקה הקלאסית וללכת לקונצרטים. גיליתי עולם שלם שיש לו חוקים ונורמות מאוד אחרות מהמוזיקה שמקיפה אותי, ושתחושות חדשות מציפות אותי כשאני בתוכו. משהו במוזיקה הקלאסית מחזיר אותי למקום מאוד ילדותי, של תחושות סוריאליסטיות וחזקות שמתחלפות מאוד מהר, לא כבולות לקונספציות שיש לנו על המרחק בין שמחה לעצב, בין כעס לרוגע, בין שיכרון חושים לשיגעון".
"תודה מיוחדת על כך לאבא שלי, שבמשך שנים היה דואג שכל המשפחה תתעורר בבוקר לצלילי מוזיקה קלאסית שמרעידה את קירות הבית. פעם לא אהבתי את זה כל כך, אני חושבת שהייתי צריכה להתבגר כדי להצליח לפתח קשב מתאים".
ההמלצה המוזיקלית הכי טובה שקיבלת לאחרונה?
"בנסיעה לילית לאחת מההופעות המרוחקות שלנו, יהוא עשה לי סשן מוזיקה טובה שאני לא מכירה וחייבת להכיר היה שם טריפ מוזיקלי שהיו בו הרבה רגעים ששווים ציון, אבל אחד מהדברים שהוא השמיע לי ותפס אותי במיוחד היה אמן ההיפ־הופ Radioinactive, שפשוט העיף אותי באוויר. מאז אני שומעת אותו בלופים, וספציפית את השיר 'Mint Tea'".
משהו להוסיף?
"ב־23.3 אני משיקה את אלבום הבכורה שלי בפאב הנסיך שבנחלת בנימין. מנגנים איתי: יהוא ירון ורוני שפר, ענת דרימר תגיע להופעת חימום ונטע וינר יתארח! כרטיסים ועניינים כאן".
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
