הוא לא נחת מהירח, אבל שחר יוסף הוא מהיוצרים הצעירים שכבר מהאזנה ראשונה שומעים שיש להם עולם שלם משל עצמם להציע. יוסף הוציא לפני כשבועיים, ב־10.1, את אלבום הבכורה שלו ירח משלי – טעימה ראשונה ומסקרנת במיוחד מהעולם הזה.
יוסף כתב, ניגן והפיק את ירח משלי לבד, וניכר שיש לו חזון ברור לאיך שהוא רוצה להישמע. באלבום הקצר יש שישה שירים שמשקפים את אופיו הצבעוני של היוצר במילים חשופות ומרגשות ובהפקה יפה ומדוייקת, שמציירים את עולמו ביופי מזמין ונוגע ללב. בעברו, יוסף ליווה בין השאר את עדי אולמנסקי ואת היוצרים שחר סאול ואור עמרמי ברוקמן, וההשפעה שאסף מהם ומעולם הפופ האלקטרוני חלחלה גם לדרכו כאמן סולו. אולם משיריו החדשים ברור שההשפעות על יצירתו הן יותר רחבות ומגוונות, ומשאילות הרבה אלמנטים מעולמות האינדי והרוק הרך.
אז לכבוד האלבום החדש ולקראת הופעת ההשקה שלו באוזן ב־17.2, החלטנו לרדת לשורש השאלה, והזמנו את שחר יוסף להצטרף אלינו לתוכנית השבועית "הקצה שלי" כעורך אורח, בשעה מהמוזיקה שמככבת על הפלנטה שלו, עם FKA Twigs, Radiohead, Son Lux וגם כמה מהשירים החדשים שלו:
אבל אנחנו תמיד רוצים לשמוע עוד. אז ביקשנו מהעורך האורח של השבוע לספר לנו על עצמו מהצד השני של המשוואה, כמאזין, ולשמוע עוד על המוזיקה המגוונת והמיוחדת שמרגשת אותו.
האלבום האחרון שהפתיע אותך?
"החיבור שלי למוזיקה כמעט תמיד היה דרך שירים, אבל Burial גרם לי להתאהב בפעם הראשונה במוזיקה אטמוספרית וחסרת משקל לחלוטין ב־EP האחרון שלו Antidawn. זה מפתיע, גם כי מוזיקלית זאת יציאה מבחינתו, אבל בעיקר כי זאת כנראה יצירת האמביינט הראשונה שממש הצליחה לתקשר איתי ולגרום לי לחזור אליה שוב ושוב".
מוזיקה שאהבת בעבר וחזרת לשמוע בתקופה האחרונה?
"מטרופולין הראשון! כשהייתי ילד הייתי גונב לאחותי את הדיסק הזה, ובתקופה האחרונה חזרתי אליו בזכות האיחוד שלהם. הייתי גם באחת ההופעות האחרונות בבארבי וזה היה פשוט אדיר. אולי זה מעיד על כמה שאני צעיר, אבל בשבילי זו נוסטלגיה טהורה".
את מי הכי היית רוצה לראות בהופעה?
"מבין אלו שלצערי אני כבר לא אזכה לראות, גבריאל בלחסן ז"ל נמצא בין הראשונים. אבל אם אני לוקח את הפנייה החדה לתשובה ריאליסטית – ג'יימס בלייק זה אמן שאני לוקח ממנו כל כך הרבה השראה, שאני מרגיש שחובה עליי להיות בהופעה שלו".
התגלית המוזיקלית הכי טרייה אצלך?
"קצת בדיליי, אבל רק לאחרונה ישבתי להקשיב לכל האלבום של מוטי רודן, והוא נהדר. יש לו כישרון למלודיות שממכרות אותך באופן מאוד ערמומי, נכנסות לראש מאיזו דלת אחורית ומבלי ששמת לב נשארות שם כל הלילה".
מתי בפעם האחרונה התרגשת משיר ששמעת באופן אקראי?
"עבר מאז זמן מה, אבל כשעבדתי בקפה של האוזן־בר באיזו משמרת צהריים לבד, הגיע השיר 'Cloudy Shoes' של דמיאן ג'וראדו ופשוט התחלתי לבכות באמצע המשמרת. כל החלק האחרון, כשהוא שר 'Trying to fix my mind', עד היום לוחץ לי על איזו נקודה מאוד כואבת ומציף אותי באופטימיות עצובה כזו, וזה בדיוק הרגש שניסיתי להביא ב'ירח משלי' כשכתבתי את הפזמון – 'כשאהיה גדול אני אהיה הכי שמח שאני יכול'".
הסוד המוזיקלי האישי שלך?
"אני מאוד אוהב מוזיקה יפנית, ולפני שנה בערך כשגיליתי את Downy הרגשתי כאילו מצאתי אוצר של פוסט־רוק ואינדסטריאל מלנכולי, בועט ופשוט יפהפה. תופים אגרסיביים, גיטרות נוגות, מקצבים מורכבים וסולן שמזכיר לי קצת את תום יורק. אין לי מושג על מה הם שרים, ועדיין, זה עובד עליי כמו קסם".
האלבום שאתה שם כשיורד גשם בחוץ?
"Helplessness Blues של Fleet Foxes. אני חושב שכשאני בבית בימים חורפיים וגשומים, עולות לי הרבה שאלות גדולות כאלו על מי אני ולאן אני הולך, והאלבום המושלם הזה מעורר אצלי את ההזדהות שאני צריך, כי הוא מדייק את השאלות האלה הרבה יותר טוב ממני".
משהו להוסיף?
"אני משיק את ירח משלי באוזן ב־17.2, בהופעת בכורה עם ההרכב החדש שלי. ירגשו אותי מאוד מאוד מי שיבואו ויתמכו למרות התקופה המאתגרת".
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
