כששהינו בבתים, כל מיני חיות החלו למלא את הרחובות הריקים, ויפתח שפירא התבונן וכתב. הוא חש בטבע נושם מחדש, באוויר המתנקה ובשקט המתמלא, ומההשראה הזו יצר את אלבומו השני, אלבום עדין ויפה בשם שביל התנים.
כמו באלבום הבכורה של שפירא, עולם החי, גם הפעם התלווה אליו תומר ישעיהו כמפיק האלבום, ויחד איתו הביא את טביעת ידו הפסיכדלית האופיינית והמכשפת. השניים ניגנו לבדם על כל הכלים באלבום, למעט הופעת אורח של היוצרת והזמרת רוני בר הדס בשיר "פינה", בניסיון לשקף נאמנה את החזון המדוייק והתחושות החמקמקות ששפירא רצה להעביר. אם מקשיבים טוב, אפשר לשמוע את אותו שקט חד־פעמי של רחובות ריקים מאדם מבצבץ דרך השירים העדינים.
ביום שלישי הבא, ה־23.11, יפתח שפירא יחגוג את צאת האלבום החדש במופע השקה מיוחד במועדון הלבונטין 7, תל אביב. לכבודו, הזמנו את שפירא להצטרף כעורך אורח לתוכנית "הקצה שלי", עם שעה של הבחירות המוזיקליות שלו, עם ושתי בניאן, ליאור ייני, רועי חרמון ועוד לצד כמה משיריו החדשים:
אבל אנחנו תמיד רוצים לשמוע עוד. אז ביקשנו מהעורך האורח של השבוע לספר לנו על עצמו מהצד השני של המשוואה, כמאזין, ולשמוע עוד על הצלילים שמפיחים בו השראה.
האלבום האחרון שהפתיע אותך?
"צליין של מוטי רודן. בכמה מהשירים באלבום הזה יש משהו חד פעמי שאי אפשר לפרק לגורמים. זה שולח אותך לאזורים פחות ברורים של הנפש, אבל יותר יפים. אני אוהב את הערפל הזה. יש משהו יפה גם בבהירות, אבל לאחרונה קצת נמאס לי ממנה".
את מי הכי היית רוצה לראות בהופעה?
"הייתי שמח לראות את בטהובן מנגן יצירות שלו. הוא נראה לי כמו דמות כל כך אדירה, היה מעניין אותי לראות איך הוא התנהל בעולם בני האדם".
מתי בפעם האחרונה התרגשת משיר ששמעת ברדיו?
"לפני כמה חודשים, בתקופה עצובה של אבל, שמעתי במקרה את 'Bailero' של Joseph Canteloube, יצירה שלא הכרתי עד אז. למשך כמה שבועות הייתי ממש אחוז בשיר הזה, לא היה יום שלא שמעתי אותו. יש זמנים מסויימים שאתה ומה שאתה מאזין לו כמו נפתחים אחד לשני, והתוכן העמוק ביותר של הקטע ממש נמזג לתוכך. מין הרהור שמיימי, געגוע וצער של עומקי הנשמה. זה מה ששמעתי אז, וגם היום זה מחזיר אותי לתקופה ההיא".
הסוד המוזיקלי האישי שלך?
"ויקטור חרה. משום מה, ולמרות שלאחרונה הוא הופיע בהקשרים שונים, לא ממש שומעים את השם שלו בשום מקום, ואני חושב שהוא בהחלט ראוי להיות יותר מוכר".
שיר שתמיד קצת הלחיץ אותך?
"הרבה זמן לא פחדתי משיר או יצירה, אז אני אחזור לגיל 11 בערך. הייתי לוקח דיסקים מאחותי הגדולה ומקשיב להם, הייתה לי אז תקופה שאהבתי לשמוע את Korn. לאלבום הראשון שלהם יש עטיפה די מפחידה בסך הכל, והשיר האחרון, 'Daddy', הוא לא השיר הכי מרגיע שאני מכיר. אבל תוך כדי חשבתי שהכל קצת בכאילו, באופן אמריקאי כזה. השיר הזה של Korn מזכיר לי גם את 'למה לא סיפרת לי' של שלמה גרוניך, קטע די מזעזע, במובן המקורי של המילה".
משהו שתרצה להוסיף?
"ביום שלישי ה־23.11 יש הופעת השקה לשביל התנים בלבונטין 7! ניתן לרכוש כרטיסים מוזלים כבר עכשיו דרך הקישור".
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
