דונה סאמר סיפרה ש־"Love To Love You Baby" בכלל לא היה אמור להיות שיר. היא הקליטה את ההוק שלו כרעיון, קונספט שאפשר לבנות עליו לחן מסודר יותר. הפתיחה של הסרט החדש שמתעד את חייה, Love To Love You, Donna Summer, מציעה שכך ההיסטוריה זוכרת אותה: קודם כל אנחנו שומעים את הגניחה המפורסמת שלה, ורק אז אנחנו רואים אותה מופיעה על הבמה אל מול קולאז' של אנשים שרוקדים לצליליה. אותן רעיונות שפיתחה ושכללה נשארו הזכרון החזק ביותר ממנה, והיא הייתה מסוגלת להיטמע בתוכם כל כך טוב עד שהפכה להיות סוד גלוי לעיני כל עולם הפופ – בתעשייה שמקדשת את הסיפורים המיתיים שנקשרים סביב גיבוריה, הסיפור של סאמר נותר חבוי ברובו מאחורי השירים האייקוניים והאהובים שלה.
הצד האחר של מלכת הדיסקו
זה מעניק ליוצרי הסרט, רוג'ר רוס וויליאמס וברוקלין סודאנו (בתה של סאמר), המון מרחב על מנת להעביר בסבלנות ובאהבה את סיפור החיים השלם שלה, על כל המורכבויות, העליות והמורדות שבו. אם רוב סרטי הדוקו המוזיקליים מסתפקים במעבר ליניארי על תחנות הקריירה של האמן שבמרכזם, וויליאמס וסודאנו משכילים להקדיש רק חצי מהסרט לשם כך, ומשם ממשיכים לשאול שאלות קשות לגבי הנרטיבים השונים שמזוהים עם הזמרת. 45 הדקות הראשונות מסמנות וי על כל המשבצות הבולטות בהיסטוריה של סאמר, מההצלחה המוקדמת ככוכבת מחזות זמר בגרמניה, דרך שיתוף הפעולה הפורה עם המפיק ג'יורג'יו מורודר ועד ההתקרבות לנצרות וההתבטאויות השערורייתיות כלפי הקהילה הלהטב"קית בשלב מאוחר יותר בקריירה.
עבור מאזינים בעלי היכרות שטחית עם הזמרת, מדובר בתקציר יעיל ומעניין שנוגע בכל מה שצריך לדעת על עולם היצירה שלה. יש חסרונות בבחירה הזו עבור מעריצים אדוקים יותר, שעיקרם במעברים מהירים מדי וכמעט אדישים על יצירת המוזיקה עצמה. עוברות בדיוק שתי דקות בין הקטע שעוסק בפריצה של "Love To Love You Baby" לבין זה שעוסק ב־"I Feel Love", שבו סאמר כבר ממציאה את עצמה מחדש אחרי הצלחתה הראשונית בעולמות הדיסקו. היה חבל לראות שמורודר ופיט בלוטה, שותפיה הפורים והחשובים ביותר של סאמר ביצירות האלו, מבליחים כאן לכמה משפטים בודדים בלבד. הסרט לא בוחר לרפרף על כך בטעות – סודאנו שמה את הדגש על הצד האישי של אמה בסיפוריה המוכרים ביותר, אולי על מנת להבליט כמה מעט ממנו תועד עד כה.
בקולה שלה
לשם כך, הבמאית מספקת גישה בלעדית אל חומרי צילום והקלטות שלא פורסמו לציבור. הקול של סאמר ממש מקריין את הסרט, כמעט לכל אורכו, והצילומים הפרטיים מספקים זווית נוספת לסיפורים המוכרים ביותר של חייה. לכך סודאנו מוסיפה ראיונות עם האנשים שהיו שם בזמן אמת, ממאהבים לשעבר ועד קרובי משפחה שמרגישים בנוח איתה ועונים לה בכנות מרשימה. רגע השיא ככל הנראה שייך לשיחה עם פיטר מולדרופר, אחד מהאקסים של סאמר, שמודה בפה מלא ובבושה ניכרת שהיה אלים כלפיה כשגילה שהיא בוגדת בו. רגעים כאלו מייצרים את התחושה שמדובר במבט הכי קרוב שניתן היה לספק לתוך חייה של הזמרת.
ההישג הגדול ביותר של החומרים האינטימיים האלו הוא האופן שבו הם מסנוורים אותנו כצופים אל מול האישיות הגדולה של סאמר. כנערה שמצלמת סרטים ביתיים עם אחיותיה בבית משפחתה בבוסטון או כאמא ששרה ומנגנת על הפסנתר עם בנותיה, היא מצטיירת כאשת משפחה אוהבת ומלאת אופי והומור; היצירתיות שלה מדבקת כשהיא מספרת על תהליך הכתיבה של שירים כמו "Bad Girls" או "She Works Hard For The Money"; יותר מהכל בולטת הפרסונה שיצרה כלפי חוץ – בהופעות נוצצות ובראיונות מלאי כריזמה, סאמר מרגישה בכל רגע כמו הכוכבת הגדולה ביותר של תקופתה, בעלת שליטה בכל אלמנט של השואו שהיא מספקת.
עלייה ונפילה במקביל
כמעט קל מדי לשכוח שהסרט מתחיל מהטענה שהיא חייתה במשך כל חייה "חיים סודיים". אלו רגעים קטנים, כמו השיחה של סודאנו עם אחותה על כך שאמן הייתה נועלת את עצמה בחדר ומסתירה מאיתן את המוזיקה שלה, שרומזים על הרעיון הזה. הילת התהילה שאפפה את המסך בחציו הראשון של הסרט מתפוגגת לחלוטין בחציו השני, שמספק מבט מעמיק על כמה מהאלמנטים המורכבים והאפלים ביותר בחייה של הזמרת. גם כאן בא לידי ביטוי סגנון הסיפור הלא־רציף של וויליאמס וסודאנו. לאחר שליווינו את הקריירה של סאמר מתחילתה ועד כמעט סופה, היוצרים מעוניינים שנחזור אחורה ונבין שאין כאן סיפור של "עלייתה" מול "נפילתה". הטראומות בילדותה, הפגיעות שחוותה מבני זוג רעילים ואנשי אמון קרובים, והמשפחה שגידלה בשלט רחוק – כל אלו ליוו אותה במקביל להצלחה הגדולה שלה.
אולי הסיבה שלא צוירו כחלק מהנרטיב שלה עד כה נוגע בהיותה של סאמר אפרו־אמריקאית שפרצה גבולות עבור מוזיקאים שחורים בעולם הפופ. אנחנו עדיין צורכים את ההיסטוריה שבע"פ של עולם המוזיקה לפי מיתוס הרוק של המאה שעברה שנכתב על ידי גברים לבנים, לפיו הרס שמגיע ממקור חיצוני (התמכרות לסמים, שברון לב) הוא זה שמשפיע על ההצלחה של אמן. חלק שלם מהסרט שמוקדש לילדותה של סאמר בבוסטון הגזענית מזכיר כיצד המושג "טראומה שחורה" עדיין לא זוכה למספיק יחס כשמתעדים את הסיפורים של דמויות מורכבות כמו מייקל ג'קסון או וויטני יוסטון. כמו שאחותה ואחיה של הזמרת מסבירים לאורך הסרט, ההשפעה של הרקע הקשה שממנו הגיעה לא התבטאה רק ברגעיה הירודים, אלא גם ברצון האובססיבי לספק ארשת של חיים מושלמים עבור הקהל שלה ומשפחתה, ולהמשיך להמציא את עצמה מחדש בתור יוצרת, ובכך להימנע מלהיות מוגדרת על ידי משבצת אחת בלבד.
סגירת מעגל אופטימית
הקריירה של סאמר דעכה עם אקורד צורם. המוזיקה הדתית שהחלה ליצור הרחיקה אותה מהקהילה הקווירית שהייתה כה קרובה אליה, ולבסוף התבטאות בעייתית שנופחה על ידי התקשורת הובילה לדעיכת הרלוונטיות של סאמר בעיני הציבור. הסרט ממשיך להביט מעבר לקריירה שלה ומציע סיום יותר אופטימי לחייה. פעם נוספת, אנחנו זוכים במבט חסר תקדים בחסות סודאנו לתקופה שלאחר הפרישה של הזמרת מעולם המוזיקה: סאמר התמודדה במהלכה עם סרטן הריאות, אבל בילתה כל זמן שברשותה עם ילדותיה שהיו כל כך רחוקות ממנה בזמן שיא תהילתה, עם בעלה האוהב ברוס סודאנו, ועם נכדים שהכירו אותה בעיקר בתור סבתא. כשהסרט מסתיים עם ביצוע שלה ב־VH1 מ־1999, זה מרגיש כמו סגירת מעגל מספקת עבור הזמרת. באמצעות ביצוע מלא בהשלמה ובהוקרת תודה שמרגיש שייך לימיה האחרונים בעולם, וויליאמס וסודאנו בוחרים לסיים עם רגע שבו הפער בין חייה הציבוריים לאישיים של סאמר נסגר, ומצליחים לשכנע אותנו שזה הישג שווה ערך לכל פסגה אמנותית שכבשה במהלך חייה.
Love To Love You, Donna Summer יוקרן במסגרת פסטיבל דוקאביב ביום שישי, ה־12/05, בשעה 21:00, ביום רביעי, ה־17/05, בשעה 17:00, וביום שבת, ה־20/05, בשעה 17:00. ניתן לרכוש כרטיסים אל כל התאריכים באתר הפסטיבל.
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
