ספטמבר תמיד מביא עמו תחושה של סוף. אנחנו יוצאים מחופשה וחוזרים לשגרה, ועם השגרה גם חוזר הקצב המטורף והבלתי נשלט של ריליסים מצוינים. הנה ארבעה כאלה. כל השירים שכאן הופיעו בטור הסינגלים השבועי של אלפרד כהן:
דינוזאורוס – בלטון
אחד השירים האהובים עליי של דינוזאורוס הוא "קריוקי טוקיו", שיר פופ היפראקטיבי שנשמע כמו התנגשות של ספריות הספוטיפיי האישיות של כל אחד מחברי ההרכב. השיר הזה והפראיות שבו לא נמצאים באוליפנט 2, אלבום הבכורה שלהם, אבל האנרגיות הגבוהות והתחושה שכל שיר רוק מוצלח שמופיע בו הוא גם ספוג מוזיקלי ששואב אליו רפרנסים מוזיקליים לא צפויים נמצאים גם נמצאים.
מאותה סיבה, השיר הכי טוב באלבום החריג הזה הוא זה שמרגיש הכי חריג בתוכו. "בלטון" הוא רגע נדיר שבו הלהקה מורידה את הרגל מהגז ונכנסת לתוך עננה חלומית־אמביינטית שמאפשרת לאיתמר קציר לשיר על הרהורים פרטיים שעוברים בראשו. "הזמן עגול אבל אל חזור / העגלה נוסעת אין עצור" הוא שר ומצטט את מאיר אריאל בדיוק מאותה סיבה שבגללה העטיפה של האלבום נראית כמו מחווה לא ברורה לאסתטיקת פוסט פאנק מהאייטיז – כי הוא יכול. השיר הזה מוכיח שהצמתים המוזיקליים שנמצאים בדרך של הלהקה למציאת זהות כיוצרים הם לפחות חצי מהכיף של האלבום.
אבנר טואג – ברלין
שירי אהבה אפופים בדרך כלל בתחושת אופוריה שמרחיקה מהם היגיון ושכל ישר. אין הסבר מקדים לתחושה שאתה מרגיש, היא פשוט שם לחמם ולהרים אותך. השירים באלבום החדש של אבנר טואג מבטאים בדיוק את הסנטימנט ההפוך – הוא מנצל כל שיר שנכתב על מערכות היחסים בחייו כדי לנתח ולפרק את הסיטואציות האלה, ולהגיע למניעים שעומדים מאחוריהן. באופן טבעי, התוצאה היא כמעט תמיד שוברת לב ומעוררת הזדהות.
"ברלין" מרגיש כמו שיר על כישלון ידוע מראש. "שיחות שלמות בין מבטים זרים שלעולם לא ימוצו" טואג שר בתחילתו ומדייק את הניכור והזיוף בהתחלה של קשר. באחד מהפזמונים היפים של השנה, טואג מציג מסקנה מפוכחת. "שנינו ניתנים לאילוף" הוא שר בקול מתוק שחוצה את כל המרירות שסביבו, ולא ברור אם מדובר בשורה תחתונה שאמורה להוסיף תקווה או דווקא לרסק סופית את הרעיון של אהבת אמת. האמצע של הסקאלה הזאת, בין אופטימיות לפסימיות ובין רומנטיקה לריאליזם, הוא בדיוק מה שהופך את השירים הקטנים והיפים של האלבום הזה לעצומים.
שלום גד – החופש הגדול
לא משנה כמה שלום גד ימשיך להרחיב ולהגדיל את היצירה שלו, המשפט המנחה שלה יישאר אחד מהראשונים והמוקדמים שכתב. זו לא רק מנטרת "בסוף המדבר יש ים" שמייצרת את הקסם במוזיקה של גד, אלא האווירה המלווה אותה. הגיטרות המצלצלות והנמרחות שלו תמיד מניחות שלווה על האוזניים של כל מי שיאזין – הן אלו שמשכנעות שהכל יהיה בסדר, בסוף המדבר יחכו לנו מים.
האסתטיקה הזאת השתמרה גם כשהשירים שלו נהפכו למרירים וקודרים מתמיד (האלבום האחרון שלו, חלב, הוא ככל הנראה התיעוד המדויק ביותר של ייאוש עולם התרבות בתקופת הקורונה והסגרים), והסינגל החדש שלו ממשיך את אותו קו עם פאטה מורגנה גדולה שממנה אנחנו מתאוששים לאחרונה – סיום חופשת הקיץ. "שנייה אחת אחרי הסוף / החופש הגדול נגמר מהר מדי / הספקתי להביו שהיה לי כבר הכל" הוא שר על משהו שגדול יותר מחופשה, על האופן שבו אנחנו קולטים שהזמן חומק לנו מהידיים רק אחרי שאיבדנו אותו. בינתיים, כל עוד הגיטרות שלו ימשיכו לנצנץ והקצב ימשיך לנוע בקלילות, המוזיקה שלו תמשיך לספק נחמה במקום ייאוש.
מאיר הוברמן ונומקה – חלומות צריך להגשים מהר
מוזיקאים מתחילים בדרך כלל חוטאים בניסיון להכניס את הכל לתוך היצירה שלהם. הם אומרים יותר מדי מילים על גבי לחנים עם יותר מדי תנועות והסחות דעת. יכול להיות שזה ניסיון החיים של מאיר הוברמן, יכול להיות שזאת העבודה שלו עם מוזיקאית מופלאה ומנוסה כמו עינב ג'קסון כהן, שלימודי הפסנתר אצלה התניעו את תהליך יצירת אלבום הבכורה שלו – אבל אחת מהמעלות הנפלאות של השירים שלו היא היכולת לאזן בין הכתיבה היפהפייה והמפורטת שלו לבין המנטרות החוזרות של הפזמונים.
ב"חלומות צריך להגשים מהר" הוא לא צריך לשיר יותר ממה שהוא שר בפזמון, "חלומות צריך להגשים מהר / שלא תצרוב אותם השמש", כדי לספר את הסיפור שלו בשתי שורות בלבד על גבי ליין קלידים פשוט שחוזר לאורך כל השיר. הרגש מתפרץ בסופו של דבר, עם בית נפלא שמבצעת נומקה ומעבר סינת' פופ חלומי שמרגיש פנטסטי ואינטימי בעת ובעונה אחת, אבל זה האיפוק של הוברמן שגורם לנו להרגיש ביחד איתו את הלב מתכווץ ומתרחב בכל פעימה.
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
