בעשור הקודם, כמה מהרכבי הרוק הגדולים ביותר בעולם מצאו את עצמם בתפקיד של מגשרים בין הטראומה האישית שלהם לזו הקולקטיבית של העולם. דרך מות אמו של סופיאן סטיבנס, מות אשתו של פיל אלברום או האובדן הטראגי של בנו של ניק קייב, קיבלנו מסמכים כואבים שהתחברו ישירות לעולם שנכנס לאט לאט למצב של שוק ותדהמה ממשברים פוליטיים כמו ברקזיט ועלייתו של דונלד טראמפ, או מנושאים כמו משבר האקלים שהעלו לתודעה את הסופיות של הקיום האנושי כפי שאנחנו מכירים אותו.
גם הסיפור של פלוריסט, בין אם הלהקה תהיה מעוניינת בכך או לא, תמיד יהיה קשור בטראומה. ה־EP השני שהקליטו ביחד, זה שהיווה גם את הפריצה הראשונית שלהם, הוא תוצר של מוזיקה שנכתבה בזמן שהסולנית אמילי א. ספראג השתקמה מפציעה קשה בתאונת פגע וברח. בהמשך, כמה מהשירים הטובים ביותר של האלבומים הבאים שלה עסקו ישירות בהתמודדות עם המחלה הקשה של אמה, וגם באבל של ממש לאחר שנפטרה ב־2017.
אפשר לקרוא לזה בית
זה כבר לא היה רק הלם שאפיין את המוזיקה של ספראג. כמעריצה גדולה של מוזיקת אמביינט, במיוחד באמצעות הסינתיסייזר המודולרי האהוב עליה, היא הצליחה לתפוס את האופן שבו אנחנו קוברים כאבים עצומים עמוק בתוכנו. היא תרגמה את השקט התהומי הזה למוזיקת פולק אינטימית ומרוחה, עם כתיבה אדירה שלפעמים אמרה בין השורות יותר ממה שנאמר במישור הגלוי. כל אלבום הפך ליותר ויותר אינטימי עד שהאלבום האחרון, שנקרא מילולית אמילי, לבדה, היה כבר אלבום סולו של ממש שהציג רק אותה עם הגיטרה. זה גם היה האלבום הגדול הראשון שלה, שמיצב אותה כאחת מהכשרונות המבטיחים של העשור הבא.
האלבום החדש של הלהקה, שנקרא בפשטות Florist, מרגיש בהמון מובנים כמו ההמשך הטבעי של קודמו. האבל של ספראג עדיין כאן, אבל הוא מוביל אותה למחשבות הרבה יותר נרחבות וקיומיות. "Red Bird Pt. 2" נכתב מנקודת המבט של הוריה, לפני ואחרי לידת בתן, אבל מהר מאוד הגבולות בין העבר וההווה מטשטשים. “זה קרה לנו / וזה קרה לפנינו / וזה קורה כל הזמן”, היא שרה, ומתארת את האופן שבו המוות מוביל אותה לתפוס מחדש מושגים בסיסיים של זמן ומקום. ב־"Two Ways" היפהפה, היא עוסקת בשבירת אשליית היציבות של משפחה לאחר אובדן של חלק משמעותי ממנה. “למה אתם ממשיכים להתרחק ממני”, היא שואלת שאלה שכולנו שאלנו בשלב מסויים בחיים, ואחריה מגיעה התגלות – “אולי זה פשוט השטח שעליו אתם חיים היום".
אורגניזם חי ופועם
הרעיונות האלו, שתופסים את יסודות החיים המודרניים כאלמנט שממשיך להתרחק ולהתקרב מאיתנו, מתבטאים גם מעבר למילים של ספראג. הקלטות האלבום הובילו לאיחוד מחודש שלה עם להקתה. הם עברו לגור ביחד בדירה משותפת בניו יורק וכתבו לראשונה את השירים ביחד, ולא רק ליוו את הטקסטים המוכנים מראש של הזמרת. זה הוביל אותם להעניק לראשונה ברפרטואר שלהם מקום שווה, אם לא גדול יותר, למוזיקה שמאחורי המילים – מתוך 19 השירים שבאלבום, לא פחות מעשרה מהם אינסטרומנטליים לחלוטין.
מהצלילים הראשונים של האלבום, הוא מרגיש יותר מתמיד כמו האלבום של פלוריסט, הלהקה שמצליחה להרחיב ולדחוף קדימה את העולם הפנימי של יוצרת שכנראה לא הייתה מסוגלת להרחיב אותו לבדה. "Duet for Guitar and Rain", הדוגמה הטובה ביותר לשימוש הנרחב של האלבום בהקלטות שטח לצד מוזיקה מולחנת, אומר כמעט יותר על טבע האדם ממה שספראג מתארת באופן כל כך נפלא בשיר "Spring in Hours" שמגיע מיד אחריו. "June 9th Nighttime" שפותח את האלבום היה יכול להרגיש כמו קטע מעבר מנומנם, אבל בידיהם הוא מרגיש כאורגניזם חי ופועם, שנהיה יותר ויותר חללי ומוזר ככל שהוא צומח ומתפתח.
דממה חמקמקה
גם במשימה ה"פשוטה" יותר של ליווי הטקסטים של ספראג, הנגנים מתרגמים בצורה טובה מתמיד את החזון שלה לצלילים. ב־"Organ's Drone", שיר שממש נכתב על האזנה לדממה הרועשת של חוסר הקיום, הם מצליחים למנף את השקט הזה כדי להדהד את מה שהזמרת לא יכולה לתאר במילים. הכאב וחוסר ההשלמה של החוויה הזאת מורגש היטב כשהם מצטרפים לתחינה הפשוטה של ספראג מאמה הגוססת “לא להגיד שלום”.
השקט הקיומי של האלבום חוזר גם בכותרת של "Sci Fi Silence", השיר הטוב ביותר בו. אחרי התחלה מסחררת של סינתיסייזר שמלווה ברחשי לילה, אנחנו שומעים את ספראג שרה למשהו בלתי נתפס, חמקמק. “אתה כל מה שאני רוצה ולא יכולה למצוא”, היא שרה על המהות שהיא מחפשת כל חייה. ברגע אחר של המסע המתואר בשיר, היא טובלת במים ש”מראים לה את כל הדרכים להיות אני / ואז דממה”.
הדממה הזאת היא ההכל והכלום שמלווים את ספראג בכל רגע של היצירה שלה. פני השטח הרגועים שלה הם בו זמנית ישירים וחמקמקים, מלמדים על כך שלפעמים למסלולי החיים יש יותר סימני שאלה פתוחים מאשר סימני קריאה בסופם. לא מפתיע שהשיר שמדגים הכי טוב את הקשר המתחדש והמגובש של הלהקה הוא גם זה שמרגיש כמו הסיכום הכי הדוק של היצירה שלה עד כה – זה אלבום שמוכיח פעם אחר פעם שדווקא מאמץ אנושי וקולקטיבי מאפשר ללהקה להביט הכי עמוק פנימה.
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
