מיקסטורה: אשמת הניצול

מיקסטורה היא הזמנה לגוון את הדיאטה המוזיקלית שלכן עם טעמים ומרקמים חדשים. כל ריליס המוזכר לעיל עבר סינון קפדני של הטעם שלי (יש לכן על מי לסמוך!) ונמצא ראוי לפרגון ולהילול. המלצות ישר מהלב שלי לאוזניים שלכן, בלי אלגוריתמים ותקציבי יח״צ באמצע. תרגישו חופשיות לבדוק ריליסים מז׳אנרים שאתן אוהבות, אבל עוד יותר מזה מומלץ דווקא לדגום ריליסים מסגנונות שאתן לא מאזינות להן בדרך כלל. אשמח מאוד לשמוע איך היה לכן, נגיד בהודעה בפייסבוק או דרך טוויטר.

אז יש לנו הפעם עשרה ריליסים במרכז המהדורה, אבל יש לנו גם אזכורים אוהדים ביותר ל: קומפילציית דאנס חדש באווירת רטרו ניינטיז מבית BS Radio, בום באפ גנגסטר לייט של Joey Badass, סשן מאולתר נפלא במועדון הצימר שהתרחש ביוני האחרון על ידי המוזיקאים איתי תירוש ואורי זנדבנק רהט, אלבום חדש של שירים רכים ומפנקים מאת Ty Segall, אלבום בכורה להרכב האימו הנשכני Sonagi, תקליט מינימל אקסטרה מקרחן של Subb​-​An בלייבל של פוניקה, טכנו חזיוני הישר מהסטודיו הדטרויטי של Mark Hand & Neil Iceton ואלבום חדש מלא במסעות מסונתזים בוייב פסקולי (העם הבלחות רייב) מבית Kuedo.

Hoshina Anniversary – Hisyochi

טכנו/ג׳אז

אפשר לזהות קטע של הגאון היפני הושינה אניברסרי מקילומטר. הוא פשוט לא נשמע כמו שום דבר אחר, ולא בכדי – כמות הכישרון, הידע והחזון הנדרשים בכדי להגיע לנוסחה הספציפית שהוא עובד עליה הם לא משהו שנתקלים בו כל יום. עד שכבר נתקלים זה בדרך כלל בתקליט עם 2-4 קטעים ולא אלבום באורך מלא כמו פה. השכל הישר היה מצפה מרוב הקומפוזיציות האלה לקרוס לתוך עצמן, אך הפלא ופלא, הן רק ממריאות עוד ועוד.

Imperial Triumphant – Spirit of Ecstasy

בלאק מטאל/ג׳אז/מניאקים

נלחמתי חזק בעצמי כדי לא לכלול את האלבום הזה במיקסטורה, לא באותיות הקטנות ולא בכלל. קודם כל בגלל שהחבר׳ה האמריקאים האלה ביטלו הופעה שהייתה אמורה להיות להם תכף בארץ (הם קיבלו הצעה לחמם את Zeal And Ardor והיו צריכים לבטל התחייבויות קודמות), שאמנם הגיע מסיבה מובנת – אבל השאירה טעם רע מאוד אצלי לפחות. אחר כך בגלל שהסאונד של האלבום הזה לא טוב (מיקס ומאסטר). לא בקטע אסלי של בלאק מטאל ״הקלטנו את זה על טייפ 4 ערוצים במערה״, אלא בקטע שההפקה פה ממש חוטאת לחומר המוזיקלי. אבל וואו איזה חומר מוזיקלי. ניסיוני, אפל, מיוחד. לא באמת מסוגל להתעלם. שווה האזנה + האזנה חוזרת.

Jamie T – The Theory Of Whatever

בריטרוק

מצב הרוק בממלכה המאוחדת טוב מתמיד, תודה ששאלתן, וג׳יימי טי עושה כבוד לסאונד המדובר בכל שיר ושיר באלבום החדש שלו. אהבתי במיוחד את שיר הפתיחה, שקורץ חזק לקאבר הבריטי המיתולוגי הזה לשיר האמריקאי ההוא ובכך מכין את הבמה לשאר השירים שמגיעים בהמשך: ערבוב מדויק של נמוך וגבוה, הרבה מודעות למסורת ולמה שהולך בסצנה בימים אלה, יחד עם יכולת מעוררת קנאה למצוא קול ייחודי משלו בתוך כל זה.

John Moreland – Birds In The Ceiling

סינגר־סונגרייטר

אוסף שירים יפהפיים שמצליחים להרגיע ולהסעיר בו״ז. הם עושים זאת באמצעות ליבה של פולק מסורתי סוגה עילית, שמגיע עטוף בהפקה מודרנית ולעיתים אף חדשנית. בין שהוא הולך על צלילים מסונתזים או מעובדים בטירוף ששוברים את האשלייה שזאת מוזיקת גיטרות מסורתית ובין שהוא הולך על קלישאות ברמת ה״ציפורים מתעופפות מבין המיתרים״ – הבחור הזה פשוט לא יכול לטעות.

Mats Gustafsson – Contra Songs

דלק לסיוטים

מוזיקאי ניסיוני לוקח סקסופון קונטרה־בס וציוד הקלטה ומעביר לילה לבד בכנסייה קרובה למקום מגוריו (שכן נידב את המפתח). ״הייתי לבד כל הלילה״, הוא מספר בתיאור הריליס בבנדקאמפ, ״ובכל זאת, לא לגמרי לבד. דברים התרחשו בכנסייה הזאת. בחדר ההוא. אני לא צוחק. דברים שאי אפשר לשמוע, אבל ניתן להרגיש בעוצמה. נוכחות מסוימת זאת של אלים חדשים או ישנים – חלומות ישנים וחדשים – השפיעה על המוזיקה ועל דעתי. נתתי לזה לקרות. נתתי לכל זה לזרום״.

The Sadies – Colder Streams

אמריקנה/פסיכדליה לייט

אלבום גיטרות מהמם עם מלא שירים שכבר בפעם הראשונה נשמעים כאילו כבר שמעתן אותם פעם ומהאזנה שנייה והלאה כבר נשמעים כמו קטעים שהולכים איתנו כל החיים. מעריצים הדוקים של הלהקה מדווחים בביטחון רב שמדובר על אלבומה הטוב ביותר, מה שמעציב לגלות בו זמנית עם העובדה שדאלאס גוד, אחד מזוג האחים שמנגנים גיטרה ושרים בלהקה הזאת, נפטר לפני פחות מחצי שנה בעקבות בעיית לב. נראה לי שהוא בכל זאת הספיק להשאיר אחריו חתיכת מאסטרפיס. תודה רבה למשתמש הפייסבוק המסתורי Muli Lum שסיפר על האלבום הזה בקבוצת הפייסבוק החדשה של קהילת הקצה. בואו לשם דחוף, יש אחלה מציאות!

Thor Harris – Doom Dub II

דאב אקספרימנטלי

אם יש לכן איזשהו עניין במוזיקה אמריקאית בת זמננו שמתקיימת בין המרחב של הניאו־קלאסי/ג׳אזי לאינדי לנויז – כבר שמעתן הקלטה או ראיתן הופעה שת׳ור האריס היה מעורב בה. יכול להיות שזה היה עם Swans או עם Xiu Xiu או עם ליסה ג׳רמנו או עם הרבה אחרים. יש לבחור המון חברים והם כולם משום מה מוזיקאים מגה מוכשרים ופעילים. ויש לו גם את הפרויקט המופלא הזה, של מוזיקת דאב אפוקליפטית, שמבוססת על מכונת תופים ש״מפקסלת״ את התפקידים שמתכנתים לתוכה ברגע שמאיטים את הטמפו. האלבום שיצא ממש עכשיו הוא חלק 2, כאן אפשר לשמוע את החלק הראשון ואפשר להכנס לתוך העניין הזה במילותיו של היוצר עצמו, שהולכות משהו כמו: ״אלים כ־King Tubby ו־Lee "Scratch" Perry עוד יהלכו שוב על האדמה, בעוד שהטיראנים של ימינו ירקבו מתחת לרגליהם״.

twen – One Stop Shop

רוק/פופ

הצמד החמוד הזה תפס אותי חזק עם סינגל על תחילת השנה (Bore U) וגרם לי לחכות לאלבום המלא שלא מאכזב. כיף גדול לשמוע אנשים שיוצרים ניצוצות ביחד בצורה שנשמעת כל־כך טבעית ולא מתאמצת. אני מתאר לעצמי שאם הם היו יוצאים עם האלבום הזה בסוף הניינטיז הם היו הופכים לאחד ההרכבים הגדולים בעולם לכמה רגעים לפחות, היום נותר רק לקוות שיצליחו לתפוס מקום כממתק ״אינדי״ מוכר ברבים. הלוואי.

WAKE – Thought Form Descent

אקסטרים מטאל

לא חושב שאפשר לדחוף את האלבום הזה לאף מגירה ספציפית של תת־סגנון במטאל. בטח לא גריינדקור (למרות מה ששם המשתמש של הלהקה בבאנדקאמפ + אחת התגיות שהם בחרו לאלבום הזה יגרמו לכן לחשוב). בעיקר יש פה מאמץ קריאטיבי ברור ומוצלח לא לציית לאף קבוצת תכתיבים מטאלית אחת מסוימת בשלמותה. אלבום ברוטאלי, אינטנסיבי ומרומם רוח. החומר ממנו עשויים סיכומי שנה ששווים את הזמן שלכן.

Wailin Storms – The Silver Snake Unfolds

רוק גותי

נדמה לי שיש לנו פה אלבום שיעבוד נהדר לאורך כל עונות השנה. בימים חגיגיים ושטופי שמש אלה הוא מדבר אליי מהכיוון הפוסט־פאנקי עם אנרגיות של לצאת לרחובות ולעשות בלאגן, אבל ברור שיש בו גם לא מעט ייאוש אפלולי, בלוזי, שבהחלט אשמח לחזור אליו ברגע שהימים יתחילו להתקצר ולהתקרר. תענוג מונוכרומטי.

עד כאן להפעם. עזבו אתכן משטויות, אין בחיים המודרניים האלה דבר כזה כמו ״לנוח יותר מדי״. תנו לעצמכן כמה זמן שצריך בכדי להשתקם מכל מה שהולך ולאגור כוחות להמשך. נשיקות בבית!