מיקסטורה: שמש קדושה

מיקסטורה היא הזמנה לגוון את הדיאטה המוזיקלית שלכן עם טעמים ומרקמים חדשים. כל ריליס המוזכר לעיל עבר סינון קפדני של הטעם שלי (יש לכן על מי לסמוך!) ונמצא ראוי לפרגון ולהילול. המלצות ישר מהלב שלי לאוזניים שלכן, בלי אלגוריתמים ותקציבי יח״צ באמצע. תרגישו חופשיות לבדוק ריליסים מז׳אנרים שאתן אוהבות, אבל עוד יותר מזה מומלץ דווקא לדגום ריליסים מסגנונות שאתן לא מאזינות להן בדרך כלל. אשמח מאוד לשמוע איך היה לכן, נגיד בהודעה בפייסבוק או דרך טוויטר.

הפעם במרכז העניינים תריסר ריליסים שאני לא יכול בלעדיהם, אבל אני גם לא יכול להמשיך הלאה מבלי להזכיר בהשתאות את: תקליט הטק־האוס המבעבע של Jasper James בלייבל העל ESP Institute, ההאוס הלאבי־דאבי של Jesse Bru, או זה המרים בלי להגזים של Anthony Naples, הUK אלקטרו־סול הממכר של STR4TA, הביטים המשכרים/מרגיעים של Ed Leigh, ממתק הדאונטמפו הזה של Principles of Geometry, מפגש הענקים של אוטרקי וישעיהו ליבוביץ (!), הארט ״אופס שכחתי לקחת את התרופות הפסיכיאטריות שלי מאשתקד״ רוק של Black Midi, השיק הפסיכדלי של MISZCZYK, האלבום החדש – אחרי שמונה שנות שתיקה! – של מפץ הרגש המקומי KOB כמו גם האלבום החדש של כוהנת הקולנס אבישג כהן רודריגז (מעבר נונשלנטי מאנגלית לעברית וחזרה – יפה!).

Critical Defiance – NO LIFE FORMS

ת׳ראש מטאל

להקת כסאח מצ׳ילה שלא עוצרת באדום, ממריאה במהירות שיא ונוחתת לכן ישר לתוך הפרצוף עם ריפים קלאסיים, אנרגיה חולנית וסולואי גיטרה שלא רואים אף צוק ממטר. אלבום ששווה לקום בבוקר בשבילו.

DoomCannon – Renaissance

ג׳אז

עוד חולייה בשרשרת הנפלאה של השנים האחרונות שמפיצה את הבשורה שג׳אז זה מגניב אל מאזינות שאף פעם לא באמת נתנו צ׳אנס, אבל פתוחות להיכנס לעניין דרך ז׳אנרים אחרים. במקרה הזה הייתי מצביע במיוחד על היפ־הופ ופוסט רוק. שני סגנונות רחוקים מאוד זה מזה שנקשרים כאן בצורה אורגנית על מצע של ג׳אז חופשי ומלא טאקט, אגב תזכורת נחוצה נוספת לכך ש־Black Lives Matter.

Kode9 – Escapology

שיגור ליקום מקביל

הבוס של הלייבל המגה־נחשב Hyperdub מציג אלבום אמן שהוא בעצם איזושהי נגזרת של פרויקט מולטימדיה מתגלגל שהוא עובד עליו בחללים שונים כבר מעל לשנה. אמנם זאת מוזיקת באס (דאנסהול/דאבסטפ/פוטוורק), אבל ההשראה הגדולה ביותר כאן היא לדעתי אלקטרו/טכנו דטרויטי מוקדם בכלל ואלבומי המסע של ג׳ף מילס בפרט. לא באמת צריך שום מיצג וידיאו־ארט אימתני בשביל להעריך את העניין פה, אבל זוג אוזניות ראויות בהחלט לא יזיקו.

Makèz – Holy Sun EP

האוס

ככה בונים EP האוס בעל אפקט חיובי מקסימלי: פותחים עם קטע סולפולי שיכול לעבור בקלות ישיבת פלייליסט שמבינה עניין, ממשיכים עם רמיקס שלוקח את הקטע הקודם למרכז הרחבה של שיא הערב ומשם לזוג קטעי אפטר מלאי אנרגיה ממסטלת. סוגרים עם קטע ברוקן ביט שאין מצב שלא ישאיר חיוך. ישר לאליפות העולם בגוד וייבז.

Molder – Engrossed In Decay

דת׳ מטאל

דת׳ שהוא אולד סקול בכל הקשור לכתיבה ואולטרה־מודרני בכל הקשור לסאונד. אמנם זאת להקה שעסוקה בצורה אובססיבית בריקבון על שלל צורותיו אבל תסמכו עלי שהאלבום החדש הזה שלהם הוא 100% פרש.

NJOI – Hidden Gems vol1

ניינטיז האוס

ארבעה קטעים ישר ולעניין מהכספות של הרכב ששום קומפילציה של להיטי ניינטיז האוס (מהסוג שכיף להיזכר בו בלי בושה) לא תהיה שלמה בלי להזכיר את הלהיט הגדול שלהם. הנאה נטולת ציניות מובטחת. איזה אושר שיש עוד תקליטים בדרך מאיפה שזה הגיע, בקושי יכול לחכות כאן.

Piri Reis – Ritma

סקרימו

להקת פוסט־הארדקור ממלזיה שיודעת לתפעל את תותחי הרגש בצורה יוצאת מן הכלל. ליבי יוצא למי שלא מסוגלת לעכל קצת רעש וכאוס במוזיקה ולכן לא תיחשף ליופי הגולמי והמושלם שיש בכל שיר באלבום הזה. לאיך שהוא שובר בהפתעה מרצינות תהומית לבדיחות דעת ואז בחזרה. יצירת מופת קצרצרה (עשרים ומשהו דקות) שהלוואי שהייתה נמשכת לפחות כפול מזה. תודה רבה למאסטר דני ששיתף את העניין בקבוצה של Slowly Growning Deaf, שהיא מעל לכל ספק קבוצת המוזיקה השנייה שאתן חייבות לעקוב אחריה בפייסבוק הישראלי (הראשונה היא הקבוצה החדשה של קהילת הקצה, כמובן!)

Post Industrial Boys – Permanent Vacation

דרים פופ

לא ״אינדי״ ולא ״מבנה של בית־פזמון״ הם קונוטציות מיידיות של הלייבל Casa Voyager, שמזוהה הרבה יותר עם טראקים של אלקטרו ורייב ברגיל, אבל הנה הם יוצאים קצת מאזור הנוחות שלהם ומשחררים אלבום של שירים מלאי נחת ופסיכדליה. ההפקה מוקפדת כמו שהייתן מצפות, במיוחד במובן של תפקידי באס שמנמנים וסינטיסייזרים מנצנצים שמשתלבים נפלא בסאונד הרוקיסטי משהו של הקטעים כאן. קלאבריות פשוט עושות את זה יותר טוב, אין מה להגיד.

Regressive Left – On The Wrong Side Of History

פאנק־פ׳אנק

כבר הרבה יותר מדי זמן לא שמעתי חיקוי משכנע של LCD Soundsystem, וה־EP הזה בהחלט עשה לי פלאשבק לפעם הראשונה שבה שמעתי את "Daft Punk Is Playing at My House". כיף לשמוע הפקה עמוסה ומקושטת ששמה את הדגש הנחוץ על השירה והמילים מבלי לגלוש למחוזות של קיטש או הגזמות מיותרות. יש לי תחושה שלתנועת השמאל הרגרסיבית הזאת דווקא הולך להיות עתיד מזהיר במיוחד.

Scarcity – Aveilut

בלאק מטאל

שם האלבום הזה אמור להיות שאול מהמילה ״אבל״ בשפה העברית, כלומר – אבליות? לא בטוח אם זה עוד מקרה אחד מני רבים של מטאליסטים (הפעם מאמריקה) שמשתמשים בשפה שהם לא מבינים בלי להתייעץ או שבעצם השם הזה הוא סוג של הברקה מקורית במיוחד. יש מצב שדווקא הסבר שני זה הוא הנכון, כי אם לשפוט לפי המוזיקה מדובר על חבורה עם מיצים קריאטיביים פוטנטיים במיוחד. אלבום של התמודדות עם אובדן, של להסתכל למוות בעיניים ולהגיד דרך מוזיקה – ״לא היום״.

Sol Selectas V.A – Summer Sol VII

ביזנס היפי סאונד

אז כן, אני יודע. הסימפולים האתניים ששולטים בכל אחד מ־26 הקטעים בקומפילציה הזאת משאירים טעם לא כל־כך טוב. תחושה של ניכוס תרבותי מעורבב בחוסר אותנטיות מזעזע. בחיי שהריליס הזה כבר עבר חמש פעמים מהרשימה של מרכז המהדורה, לאותיות הקטנות ללא להיות מוזכר בכלל. אבל בסופו של דבר ואחרי הרבה לבטים נשאר לי רק להיות שמח שאני לא חי בארץ בימים אלה, כי אם זה היה מצב הייתי כנראה מקשיב רק לזה ושום דבר אחר עד נובמבר. פסקול מושלם לחום בלתי נסבל.

Ustad Abdul Karim Khan – Feb. 1935 – Dec. 1936

מזמורים הודיים אסליים

מכירות את Canary Records? מפעל חייו של אתנו־מוזיקולוג ומוזיקאי מבולטימור בשם יאן נאגוסקי, שעובד במרץ רב למצוא, לשפץ ולשחרר ״יצירות מופת מתחילת המאה ה-20, (בעיקר) בשפות שאינן אנגלית״. שווה לעקוב. לפני כעשור הוא הוציא אוסף הקלטות של אחד מגדולי זמירי הודו, אבדול קארים קאהן והשבוע הוא הוציא אוסף נוסף המוקדש לאותו אמן, לטעמי מוצלח יותר מהראשון מכל הבחינות.

בחיי שיש לכן מעט מאוד דברים טובים יותר לעשות עם קצת זמן פנוי מאשר ללחוץ פליי על הדבר המהמם הזה ולקרוא קצת על קורות חייו של קארים קאהן בטקסט אשר בעמוד הבאנדקאמפ של הריליס. מהפכים מוזיקליים, בגידות, מסיבות חשק, מריבות בין אמן לחברת תקליטים מראשית ימיה של המוזיקה המוקלטת… חתיכת סיפור! נדמה לי שגם יהיה לכן מעניין להשוות בין המוזיקה הזאת שכאן לזאת שנכללת באוסף של Sol Selectas שהמלצתי עליו קודם, השוואה שהיא אילוסטרציה מעלפת להבדלים שבין ״אותנטיות״ ו״פלסטיק״ במוזיקה. בידור, השכלה והשראה שמיימית מובטחת.

עד כאן להפעם. אל תשכחו שאין שום דבר דחוף כמו להשתקם כמו שצריך ממחלה שקפצה עליכן לפתע. רק בריאות ונשיקות בבית.