״ראיתי ציפור רבת יופי
הציפור ראתה אותי
ציפור רבת יופי כזאת לא אראה עוד
עד יום מותי"
[ציפור שניה, נתן זך]
המילים האלו של נתן זך הדהדו בי בעוצמה ברגע שביורק עלתה לבמה. האם ביורק ראתה אותי? אני לא יודעת, המסיכה הבוהקת והמסנוורת שלה החזירה השתקפויות ואי־אפשר היה לדעת לאן המבט שלה מכוון. היא עלתה על הבמה לבושה במעיל כחול שמשוליו יוצאת שמלה לבנה עצומה, שדימתה קצף על המים, גלים שוצפים. מלאך או חייזר? מה שבטוח הוא שהדימוי שלה ממשיך להתרחק מהאנושי. ובו בזמן, הפגיעות שלה על הבמה מכמירת לב.
דמות חתרנית בלב המיינסטרים
כשהיא נעה על הבמה מצד לצד, אני נזכרת בסיפור על ביורק הילדה, זאטוטית גאונה, מבריקה במתמטיקה, שרצתה להיות אסטרונאוטית. יום אחד היא לא רצתה ללבוש בגדים רגילים לבית הספר, חוררה את הסדין בו ישנה ולבשה אותו כשמלה. הסיפור הזה מייצג את השונות שמאז ומתמיד אפיינה אותה. מה שחשוב להבין הוא שכשביורק הייתה קטנה, וגם כשאני הייתי קטנה, תרבות ההמונים לא עודדה שונות וייחודיות. כיום המסר שמעבירה לנו החברה הצרכנית קפיטליסטית הוא – "תהיה עצמך, תהיי מי שאת, והחברה תקבל אותך". זה לא היה המצב בשנות ה־90 כשביורק התחילה. היא נתפסה כמישהי שרוצה לעצבן בכוונה, דמות חתרנית בלב המיינסטרים. כשהייתה בחדשות בטלוויזיה, אמא שלי סברה שביורק לא עושה גבות בכוונה, כדי לעצבן. בכל פעם שניסו להכניס אותה לקופסא כלשהי, היא פרשה כנפיים וחזרה במעוף עם נוצות בצבעים חדשים.
חיננית ומוזרה
ההופעה נפתחת בשיר "Stonemilker", וכשהסימפונית של לוזאן מנגנת מאחוריה, היא פותחת וסוגרת את הזרועות שלה כמו פרח שמתמתח אל עבר קרני השמש. הזרועות וכפות הידיים שלה שרות יחד איתה כל הזמן. היא שרה עם כל הפנים ועם כל הגוף, וכך גם שירתה שלה נכנסת אל תוך כל תא בגוף, ממלאת את הנפש כמו מעיין.
אהבתה לעיבוד התזמורתי מורגשת, והביצועים נפלאים, אם כי מדי פעם חסרים לי באוזן הפכפוכים האלקטרוניים, למשל ב־"Joga". האוזן רגילה לצלילי הטכנו הזוויתיים.
במעט הפעמים בהן היא מתקשרת עם הקהל, היא מתוקה מאוד. מלאה במילות תודה. היא נזעקת מיד לעזרתה של אישה בקהל שמתעלפת, כנראה מהחום, לא ברור מדוע המקום אינו ממוזג. היא מודה לנו על הנכונות לעמוד במשך שעתיים וחצי בחום. היא מתבדחת קלות על הנוכחות המסיבית של שוויצרים על הבמה בהשוואה לאיסלנדים. היא חיננית, היא מוזרה, היא מאוד ביורק.
חוויה שאין שניה לה
הופעות טובות באמת יכולות לשנות את הדרך שבה אנחנו שומעים את השירים. פתאום גיליתי צדדים אפלים במילים שלו שמעתי מעולם, גם לאחר מיליוני האזנות. למשל, בשיר "Hyperballad", ביורק מדמיינת את עצמה נזרקת בכוח אל עבר האבנים בתחתית ההר, ותוהה אם העיניים שלה יהיו עצומות או סגורות כשהיא תתרסק. מדוע היא מדמיינת את המוות שלה? דווקא בשיר על טקס פרטי פנימי יום־יומי של התחברות לעצמי, היא צופה בעצמה מתגלגלת אל מותה הוודאי.
הביצוע ל־״Hunter״ מתוך פסקול הסרט תיקים באפלה זוכה לתשואות רמות. הקהל זוכר את הקליפ החדשני מהשידורים הרבים שלו ב-MTV. הקהל מתרגש גם מהביצוע שלה לשיר מתוך פסקול הסרט ״רוקדת בחשיכה״, והטקסטורות של הקול שלה לא מפסיקות להפתיע.
אני מאחלת לכל מי שגדל עליה לראות אותה בהופעה חיה. זו חוויה שאין שנייה לה. בעוד העולם לימד אותנו שייחודיות נענשת בלעג ובבוז, היא יצרה עולמות משלה שממשיכים להתקיים, ללא קשר למרחב או זמן. אין אמנות גדולה מזו.
ניצן תמשיך לעדכן על ההופעות החמות ביותר של פסטיבל מונטרה לאורך כל השבוע במגזין הקצה
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
