השבוע בסינגלס, שלושה שירים שחשוב להתייחס אליהם בתוך כל הרעש שמסביב. כל השירים שכאן הופיעו בטור הסינגלים השבועי של אלפרד כהן:
עמיר לב – שרשרת
כמו כל אלבום חדש שיוצא לעמיר לב, גם רומה היא יצירה שמלאה ברעיונות חדשים ומעוררי השראה, אבל בו זמנית דורשת שקט ומיקוד על מנת לנסות להבין מהו הדבר הזה שלב יודע לעשות יותר טוב ומדויק מכולם. "שרשרת", שיר הסיום של האלבום, הוא מפגש אולטימטיבי של שני המצבים האלו. מצד אחד, לא מדובר בפעם הראשונה שבה לב אורג רקמה אנושית חיה שמורכבת מאנשים ורגעים. ועדיין, כמו ב"חזי ורות" ושירים אחרים לפניו, התיאור המדויק של האחווה הישראלית המודרנית ב"שרשרת" נותר מפעים ומעורר השראה כתמיד.
יש אלמנט אחד בשיר, ובכל שאר האלבום, שלוקח את המוזיקה של היוצר הותיק ודוחף אותה קדימה – רונן סאבו, המפיק של האלבום, שכבר בסינגלים המקדימים הדגים כיצד הוא מסוגל להעמיק ולגוון את המצע המוזיקלי של שותפו. הוא מצליח להפוך את תערובת הצלילים ההטרוגנית של ההרכב של לב למכונה משומנת שכל חלקיה מתחברים כדי להניע אותה לעבר המטרה. האחידות הזאת מבטאת את הרעיונות שלו יותר טוב מבכל שיר אחר שהוציא בעשור האחרון והמוצלח שעבר עליו. אם ברוב האלבום שיתוף הפעולה בין לב וסאבו התבטא בעיקר בהפגשה של הראשון עם צבעים וצלילים חדשים, מרגש לראות את הדיאלוג המוזיקלי הזה מתפתח גם בכיוון ההפוך, ומאתגר את המפיק המנוסה להתאים את עצמו לעולם הפנימי של אחד מגדולי הכותבים העבריים של התקופה.
רועי צמח וסטלה גוט – Shadows
למרות שהתקדמנו מאוד בתחום מאז ימי אסף אבידן, אני עדיין לא מצליח להתחבר עד הסוף ליוצרים מקומיים שכותבים באנגלית. רוצה לומר, צריך לעשות עבודה מאוד טובה כדי לגרום לי להשתכנע שהבחירה בשפה אוניברסלית ומרוחקת יותר תגרום לי להאמין או להתקרב לבן אדם ששר אותה.
השיר החדש של רועי צמח הוא דוגמה טובה לאיך עושים את זה נכון. נראה שהוא מבין ואוהב את השפה באמת, ולא משתמש בה באוטומטיות, והמילים שכתב ל־"Shadows" מלאות בביטויים ובמילים שנראה שבחר כי הוא באמת אוהב את האופן שבו הן נשמעות או נהגות על ידי סטלה גוט. הזמרת לוקחת את הטקסט של צמח ומעבירה בקולה את הבדידות והחולמניות שהיא מוצאת בו, והוא מחזיר לה בלחן ג'אזי שיושב בול על שיטוטים ליליים וחסרי מטרה בעיר הגדולה. גם אם לא ברור אם מדובר בתל אביב או בניו יורק, קל להישקע בדיאלוג הכן שמתחולל בין היוצר והמבצעת.
הילה רוח – שמש גבר
הילה רוח קוראת ללהקה שלה כבר שנים הלם העתיד. במשך הרבה זמן, זה היה שם מגניב שהולך טוב עם הרעש הניהיליסטי והאנרגטי שהיא יצרה סביבה, פוסט־פאנק רקיד שעוזר להישאר על הרגליים כשהכל מסביב נראה כל־כך כאוטי ומדכא.
הביטוי הזה מקבל משמעות אחרת בסינגלים שהוציאה בשנתיים האחרונות, שממש הסופ"ש נוכל לשמוע אותם לראשונה בהקשר של אלבום מלא. "תנסה לא לחשוב עכשיו על העתיד" היא שרה ב"שמש גבר", וזה מצטרף לשורות המפוכחות והמנחמות של שירים כמו "סופרמן" ו"מליבו" שניסו לקבל על עצמם את הבלבול וחוסר הוודאות של התקופה שבה אנו חיים.
רגע לפני שאנחנו מתמודדים עם עוד בחירות מיותרות ואחרי שנתיים וחצי שקירבו את העולם אל הקצה, באמת קל לא להרגיש את ההבטחה הגדולה של העתיד. רוח הייתה יכולה לבחור בחוסר התקווה הזאת, אבל היא ממשיכה להאמין שיהיה בסדר בסוף. כשהיא שרה את המילים האלו בקליפ, כשמאחוריה אנשים ממשיכים לשכב ולהירגע בחוף הים התל אביב, היא מבינה כמו כולנו שהעולם נשאר על תילו גם אחרי כל הצרות שעברנו. בת ים, האלבום החדש שיצא ממש בעת כתיבת שורות אלה, מסתמן כאחד שמנסה להבין כמה העולם הזה והאנשים שחיים עליו השתנו.
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
