מיקסטורה: חזיון של הסוף

מיקסטורה היא הזמנה לגוון את הדיאטה המוזיקלית שלכן עם טעמים ומרקמים חדשים. כל ריליס המוזכר לעיל עבר סינון קפדני של הטעם שלי (יש לכן על מי לסמוך!) ונמצא ראוי לפרגון ולהילול. המלצות ישר מהלב שלי לאוזניים שלכן, בלי אלגוריתמים ותקציבי יח״צ באמצע. תרגישו חופשיות לבדוק ריליסים מז׳אנרים שאתן אוהבות, אבל עוד יותר מזה מומלץ דווקא לדגום ריליסים מסגנונות שאתן לא מאזינות להן בדרך כלל. אשמח מאוד לשמוע איך היה לכן, נגיד בהודעה בפייסבוק או דרך טוויטר.

במרכז המדור אתייחס לשנים־עשר ריליסים, אבל לא לפני שאזכיר בערגה רבה את: אלבום הסולו החדש של הפייטן המחונן Spencer Krug (חבר בלהקות Wolf Parade, Swan Lake, Moonface ועוד), הדת׳קור המלחיץ ומחרמן של BROJOB, קטע המיינדפאק הזה של John Parsley, הפוסט פאנק המושלם של הדואו הברלינאי Rudolf Abramov, הרמיקס השובב וההייפר־דאנסי של t e s t p r e s s לדרייק, הצ׳יל אאוט המנחם של JB Dunckel (חצי הצמד Air), האלבום החדש של הקיסרית הילה רוח, EP הפסנתר הממיס של Half Waif ואת האלבום המעולה השני שהוציא השנה מאסטרו הגאראג׳ פופ הפסיכדלי Young Guv.

עמיר לב – רומה

סינגר־סונגרייטר/יזרעלי סול

אלבום יוצא מן הכלל לכשרון הנדיר הזה בהפקה מוזיקלית של רונן סאבו (הוא Obas Nenor, אחד האמנים הכי מוזכרים במיסקטורה עד כה בכל מיני הקשרים) ובהשתתפות אור גורפינקל, יונתן לויטל ושחם אוחנה. כלומר נבחרת חלומות של גרוב ונשמה, שמנצלת את יכולותיה על מנת לספק את הגרסה הכי טובה של התפרצות התחכום והרגש שהיא עמיר לב שיכולה להיות.

Alexisonfire – Otherness

גראנג׳ רבייבל

משעשע מאוד לראות מבקרים מתקשים לתאר את האלבום הזה, ששובר 13 שנות שתיקה מצד ענקית הפוסט־הארדקור/אימו הקנדית הזאת. ברור שהלהקה עברה אבולוציה של סאונד בזמן ההפסקה הארוכה הזאת, אבל העניין הוא שהם לא התפתחו קדימה – אלא חזרו אחורה והביאו אותה באלבום שאפילו אליס אין צ׳יינס או פרל ג׳אם של תור הזהב היו שמחות לשים את השם שלהן עליו. אם שמות שתי הלהקות שהוזכרו במשפט הקודם עשו לכן אנטי, אז חובה כפולה ומכופלת עליכן לבדוק את העניין הזה שכאן.

Burner – A Vision of The End

דת׳קור

איך אתן אוהבות מוזיקה שמרגישה כאילו מישהו שייף לכן את המוח עם נייר זכוכית ואז חבט לכן בראש עם נבוט קוצים? איך? אל תענו לי אפילו! דחפו גרב לפה ותנו בווליום.

Byron the Aquarius – Shroomz, Guns And Roses

פ׳אנק אלקטרוני

EP של שירי הלל לפטריות (מעניין מאיזה סוג, הא?) ששוזר יחדיו האוס, היפ־הופ וג׳אז. הכל תוצרתו של איש שמצליח להיות מאסטר של כל התחומים הללו ועוד. כישרון טהור.

Executioner's Mask – Winterlong

פוסט פאנק אקסטרה גותי

שמש בחוץ, חם ויש אנרגיות גבוהות בכל פינה. הנשמה רוצה לצאת לעוף ולהתרחב. אך אל דאגה, מסיכת התליין כאן להזכיר שגם החיים השמחים ביותר מסתיימים בקבורה דוממת, שאחרי כל קיץ מגיע חורף ושכל יום עליז הופך בסופו של דבר ללילה רדוף שדים.

Foals – Life Is Yours

פאנק-פ׳אנק

אלבום ראוי ביותר שממזג צלילים רוקיסטיים עם אנרגיות דאנסיות באופן מושחז ומשכנע כמו שלא שומעים כל יום. מאמין שיגרום לכמה וכמה אנשים להתחקות אחרי שורשי הסאונד הנפלא הזה ולהגיע סוף סוף ל־Talking Heads – ורק על זה שווה להפיץ אותו הלאה.

Gene On Earth – Time On The Vine

ניאו־טראנס/ברייקס/טק־האוס

אלבום אמן שמסכם עשור של עשייה, במהלכה הבחור הזה הספיק להקים לייבל מדובר (Limousine Dream) ולנגן על כל במה אפשרית פחות או יותר. הנה הוא כאן, כבר לא אנונימי אבל גם (עדיין) לא שם מוכר בכל בית, מציג את כל מה שטרנדי ו״נכון״ במוזיקת הקלאב בואכה קיץ 2022: ביטים שבורים, אקורדים טראנסיים ואווירה מתפנקת שלא לוקחת את החיים ברצינות יתרה. האלבום הזה כולל מוזיקה שיכולה ללוות כל רגע מהחימום, דרך שיא הרייב ועד לצ׳יל של אחר־כך, וככזה יש סיכוי גבוה שהוא יבוא לכן בטוב, לא משנה איפה הוא תופס אתכן כרגע בדיוק. תודה רבה למורי ורבי דן מאייר על ה־Heads-up!

Hollie Cook – Happy Hour

רגאיי

יש לי כל הזמן חצי אוזן שמחפשת רגאיי חדש שיבוא בטוב. עם חיבור לשורשים, מבט אופטימי לעתיד, קול קטיפתי שמדבר על מה שחשוב וליווי גרובי וממסטל כמו שרק רגאיי איכותי יכול להיות. לא כל יום ואפילו שנה מגיע אלבום שכזה, אבל השבוע – השבוע בהחלט כן!

Rabii Harnoune & V.B. Küh – GNAWA ELECTRIC LAUNE II

גנאווה/קלאב

רבאט פוגשת את פרנקפורט על הרחבה באלבום השני של הצמד הזה. נראה שזוג האמנים שאחראים לעבודה פה חופרים עמוק יותר מאי פעם בארגז הכלים המוזיקלי שלהם (האוס, היפ־הופ, מוזיקת פולק צפון אפריקאית), והאפשרויות שהם מסוגלים להציע בשלב הזה הן פחות או יותר בלתי מוגבלות.

Revelators Sound System – Revelators

ג׳אז (במובן הכי רחב של המילה)

פרויקט מיוחד שמובל על ידי זוג אמנים ממזרח ארה״ב וכולל נגינה של מעל לעשרים מוזיקאים. מגוון הכלים והצלילים שמשתתפים כאן נארגים יחד לארבעה קטעים קוהרנטיים, סוחפים ומהפנטים שמצליחים לתת הבעה מוזיקלית מדויקת ומרשימה לרגש שאולי ניתן לכנות אותו ״יגון״ – ולמה שמגיע אחריו.

Wordcolour – The trees were buzzing, and the grass

היפנוזה אלקטרונית

אלבום ראשון באורך מלא לפרויקט המעלף הזה, שקיים בערך חמש שנים ומגיע בימים אלה לנקודת רתיחה. קחו לכן אוזניות טובות, עצמו עיניים ותנו לעצמכן להיסחף במערבולת של אמביינט ו־IDM עם כמויות אדירות של חן, ברק ועבודת מיקס+מאסטריינג ברמה שרוב האמנים האחרים שפועלים בתחום הזה יכולים רק לחלום עליה.

Zadik Zecharia – Remixed Kurdish Melodies

אלקטרו/אתני/נקסט לבל שיט

כפי שמין מוצא את מינו, כך זיהה אשף הסינטיסייזרים ומכונות התופים הראל שרייבר, הוא Mule Driver, את גאונות נגינת הזורנה (מעין כלי נשיפה מעץ שנשמע כמו חמת חלילים שראתה דבר או שניים בחיים שלה) של האמן הכורדי־ישראלי צדיק זכריה. אל החגיגה מצטרפים עוד שלושה מפיקים ששמם הולך לפניהם בכל הקשור למוזיקה ריקודים פורצת גבולות: PRZ, Juju ו־Legowelt. מכל זה יצא תקליט מסעיר במיוחד בלייבל המשובח Confused Machines.

עד כאן להפעם. לא לשכוח לארוז מניפה לאפטר ולשתות הרבה מים. נשיקות בבית!