מיקסטורה: היא יודעת את הדרך

מיקסטורה היא הזמנה לגוון את הדיאטה המוזיקלית שלכן עם טעמים ומרקמים חדשים. כל ריליס המוזכר לעיל עבר סינון קפדני של הטעם שלי (יש לכן על מי לסמוך!) ונמצא ראוי לפרגון ולהילול. המלצות ישר מהלב שלי לאוזניים שלכן, בלי אלגוריתמים ותקציבי יח״צ באמצע. תרגישו חופשיות לבדוק ריליסים מז׳אנרים שאתן אוהבות, אבל עוד יותר מזה מומלץ דווקא לדגום ריליסים מסגנונות שאתן לא מאזינות להן בדרך כלל. אשמח מאוד לשמוע איך היה לכן, נגיד בהודעה בפייסבוק או דרך טוויטר.

במרכז המדור אציג עשרה ריליסים שאני לא מסוגל לתמצת את המחשבות שלי עליהם במשפט וחצי, אבל לא לפני שאעודד אתכן להפגיש בין האוזניים שלכן לבין: הסלאדג׳ דום במשקל אקסטרה כבד של Primitive Man, הדת׳ מטאל האיטי ושופע הסינטיסייזרים ומכונות התופים (!) של Luminous Vault, החדש של ענקי הדת׳ מטאל המתקדם Sadist, הגראנג׳ המשובח של Cave In, המפגש של עתידנות סולוואקסית ורטרו פופ באלבום החדש של Everything Everyhing, הגרוב החושני של ספי ציזלינג (הרמיקס של אובאס ננור אמאל׳ה!), המאמר המדוקלם המסקרן הזה שמחבר בין אסטרונומיה, כימיה ואוקולטיזם (יצא בלייבל האינדי המוערך Sacred Bones), מפגש הגזר עם הגנן בו Roosevelt מארח את נייל רוג׳רס, הטכנו ההיפנוטי של Biri | Rhythm Assembler, גרסאות הקלאב לקטעים מהאלבום האחרון של Soichi Terada (יחד עם Masalo) והטק־האוס העמוק והמוזר בדיוק במקומות הנכונים של Mick Wilson & August Artier.

Andreas Kunzmann – Album

אלקטרוניקה נדירה שניצלה מאבדון

ושוב בפעם המיליון כולנו חייבות תודה גדולה לבאסו, איש חנות התקליטים והלייבל The Growing Bin. בדיוק לפני שנה יצא שם ריאישיו לאלבום של להקה נשכחת בשם Molto Brutto. כחלק מפרויקט השחזור נוצר קשר בין באסו לאחד מחברי הלהקה ההיא – אנדראס קונצמאן. באסו שאל את קונצמאן אם יש לו במקרה עוד קצת חומר טוב חבוי איפשהו ונענה בעשרה תקליטורים מלאים במוזיקה שנוצרה בין השנים 1998-2005 ומעולם לא ראתה אור. מתוך המבחר הזה נוצרה הקומפילציה שכאן לפנינו והיא מלאה בניסויים מהפנטים ומרתקים שכל כך טוב שלא אבדו לנו לנצח. בגלל שמדובר בארכי־סטלנים האוסף הזה זכה, איך לא, לשם ״אלבום״.

Blut Aus Nord – Disharmonium – Undreamable Abyssese

בלאק מטאל אוונגרדי

הלהקה הצרפתית הכבירה הזאת לא אוהבת את העובדה ששמים אותם על מדף הבלאק מטאל לצד מי שהם מכנים ״הליצנים השטניסטים הילדותיים האלה״, אבל וואלה, יצירתית ופורצת דרך ככל שהמוזיקה שלהם תהיה (ולדעתי היא לגמרי כזאת) – זה לא דיפ האוס או ג׳אז. אפילו לא דת׳ מטאל או משהו כזה. מדובר במטאל שחור משחור שסוגד לאלים לאבקראפטיאניים ומביע אימה ואיבה כמו שמעט סגנונות מוזיקליים אחרים מסוגלים. מומלץ במיוחד לשים לב לעבודת התופים פה, גם מבחינת המורכבות והדינאמיות של התפקידים אבל בעיקר לעבודת הסאונד המרשימה שמאפשרת לתיפוף להתפרץ שוב ושוב מבעד למסך הערפל הסמיך של הגיטרות. מעורר השראה.

Craig Finn – A Legacy of Rentals

פולק אלטרנטיבי

ככל שהזמן עובר אני הולך ומתאהב בקרייג פין. בקריירת הסולו שלו, לפחות. אני מת על גוון הקול שלו. אני חושב שהכתיבה שלו מדהימה ביכולת שלה לספר סיפורים מורכבים ואישיים בצורה מתקשרת ומהנה. ההלחנה והנגינה שלו תמיד משרתות את הסיפור בצורה המיטיבית, בלי השווצות וקישוטים מיותרים. השירים הללו נכתבו על רקע מגפת הקורונה והרצח של ג׳ורג׳ פלויד שהתרחש בעיירת הולדתו של פין, מיניאפוליס. זמנים קשים אבל מפרים מאוד ליוצר המתמחה באמנות המוזיקה כמופע דוקומנטרי.

Gentle Sinners – These Actions Cannot Be Undone

משהו טוב

מפגש פסגה של שניים מהקולות, שלא לומר הכשרונות, הגדולים של האינדי רוק הסקוטי. איידן מופאט, שעוד ממש לא התאוששתי מהאלבום המצוין שלו משנה שעברה עם להקתו Arab Strap, כתב שירים עבור ג׳יימס גראהם, מי שהוא ברגיל סולן The Twilight Sad. התוצאה היא הדבר הכי פופי ומתקשר ששמעתי משניהם עד כה מבלי לאבד גרם אחד של תחכום או סקס אפיל.

Jimi Tenor – Multiversum

ג׳אז/גרוב/אלקטרוני

תמיד כיף לשמוע מג׳ימי טנור, ג׳אזיסט מאסכולת סאן רא עם ניסיון רב בתחומים הקלאביים של מיקרו האוס ומינימל מהסוג האיכותי והקולי ביותר שיש. האלבום החדש חף כמעט לחלוטין מרגעי דאנס מובהקים, אבל בכל זאת מדובר במוזיקה שלא הייתה יכולה להגיע מאף אדם שאינו מקצוען טוטאלי בג׳מג׳ום על כלים אקוסטיים ואלקטרוניים גם יחד. נדמה שהיו כמה בעיות בשלבי המיקס ו\או מאסטרינג של הקטעים הללו וכבר שקלתי לא להמליץ בכלל, אבל לאחר האזנות חוזרות ברור לי שהפגמים כאן לגמרי מוסיפים למוזיקה אופי וקסם שגימור מושלם לא היה מסוגל לתת. שווה.

Matmos – Regards​/​Ukłony dla Bogusław Schaeffer

סאונד קולאג׳

אלבום מחווה למלחין הפולני הניסיוני בוגוסלאב שאפר שהלך לעולמו ־ב2019. מאטמוס, מבכירי הצמדים של האלקטרוניקה הנסיוניות וההרפתקנית שאי פעם פעלו, קיבלו גישה לארכיון ההקלטות של שאפר ולא תאמינו איזה מטעמים מסעירים וגרוביים הם ייצרו ממה שהם מצאו שם. מלאכת מחשבת של סימפול, סינתזה והנדסת סאונד.

Shabaka – Afrikan Culture

ג׳אז רוחני

בקושי שנה עברה מאז ששבאקה האצ'ינגס וההרכב Sons Of Kememt הוציאו אלבום ישר לספרי ההיסטוריה של הקרוסאובר ג׳אז והנה הוא כבר חוזר בפרויקט חדש. בעוד שהאלבום ההוא כיוון רוב הזמן לאקסטזה, תנועה והתלהבות (מבלי לאבד פאסון כמובן), האלבומצ׳יק החדש שיצא ממש עכשיו תחת שמו הפרטי הוא כבר עסק רגוע בהרבה. מוזיקה מדיטטיבית עם אווירה מיסטית משהו ששמה מגוון של כלי נשיפה במרכז העניינים. רק נחת.

Shooting Daggers – Athames

פאנק פמינסטי/קווירי

שלישייה נשית מאנגליה שנותנת חזק מאוד בראש. בקצת פחות מרבע שעה הן מכסות מספר סגנונות פאנק, מטאל ורוק כבד בצורה זורמת ומרוממת רוח. לעדינות שבינינו אין מה לדאוג, הדבר היחיד שאקסטרים במוזיקה הזאת היא שאפשר בקלות להגיד עליה שהיא אקסטרימלי קול.

The Jaffa Kid – The Jaffa Kid

טכנו כיף

אמנם האמן הזה קורא לעצמו ילד יפו, אבל הוא מגיע ככל הנראה מניוקאסל. קחו נשימה עמוקה לפני שאתן צוללות לבאנדקאמפ שלו, נראה שהוא פשוט יורה ריליסים לאחרונה על ימין ועל שמאל וזה בקלות יכול להיות Overwhelming. מכל ממה שמעתי, הכי מצא חן בעיניי הריליס הזה, שיוצא רשמית רק באמצע יוני, מתחיל בוייב מבודח משהו ובהמשך נשמע יותר רציני, אבל מבלי להפוך לחמור סבר או מקושקש.

Yotam Ben Horin – Young Forever

פולק / אימו אקוסטי

יותם בן חורין מוכר יותר כאיש להקת הפאנק המכסחת Useless ID, אבל אי אפשר שלא לאהוב אותו בגרסה הרכה והחשופה הזאת. מוזיקה נוגה, אותנטית ויפה ללא פשרות, עם מידה רבה של עצב אבל איכשהו בלי טיפה אחת של ייאוש. עוד אלבום מהמם שלא בטוח בכלל שהיינו מקבלים לולא סגרי ובידודי הקורונה ימ״ש.

עד כאן להפעם. אל תשקרו לפסיכולוג שלכן. אם אנחנו רוצים שהטיפול הזה יצליח אז אין בו מקום לשקרים והסתרות. נשיקות בבית!