מה זה, רק שלושה שירים? כן, היה הרבה טוב בסינגלים החדשים של השבוע, אבל שלושת השירים שבכתבה הזאת תפסו מקום כל־כך גדול בלב ובראש שלי השבוע, שהידחפות של כל שיר אחר לצידם הייתה מקטינה ומרדדת אותו. הם הופיעו, כמו תמיד, בטור הסינגלים השבועי של אלפרד כהן:
קובארי – ארבעה כדורים
יש כמעט יותר מדי פרטים בשיר החדש של קובארי. ההפקה של "ארבעה כדורים" מרגישה עמוסה בצבעים ובפניות חדות, בטח ביחס ליוצרת שבשנים האחרונות משתמשת בלחנים יותר רזים כדי להתמקד בקסם המתפרץ של הטקסטים שלה. העומס הזה עוזר להעביר את ההפלה שעברה, חוויה קשה עבור כל אישה, מבלי שהיא תצטרך להזכיר אותה באופן ישיר – ההתעסקות בפרטים היבשים מסביב לאירוע, יחד עם המוזיקה הדומיננטית שתופסת את רוב הפוקוס של המאזין, ממחישים את האינסטינקט הראשוני של קובארי להתרחק ולהתנתק מהטראומה שעברה.
הפזמון הוא הרגע הצלול היחיד בשיר, ובהתאם הוא גם הרגע שבו קובארי מתאמצת להתקרב כמה שיותר לליבת הכאב שלה. "והרגע הזה / הוא רגע מוזר" היא מודה בכנות מעוררת הערצה, "הכי לבד / עם כל הנשים בעולם". זאת לא רק אחת השורות הכי יפות שנכתבו על ידי כותבת שלא חסרים לה משפטים יפים, אלא גם אמירה שמחדדת את הרגעים הגדולים של היצירה שלה. ככל שהרגעים שהיא יוצרת בשירים שלה הם אישיים ואינטימיים יותר, כך היא מצליחה לגעת בעוד לבבות שזקוקים לה.
Buttering Trio – Come Hither
הסינגל החדש של באטרינג טריו לא נשמע שונה מדי ממה שלהקת הדגל של הלייבל Raw Tapes עשתה עד עכשיו. הוא מרגיש כמו השיר המיליון שהם כתבו על סקס, והגרוב שלהם נשמע מבעבע ומלטף כתמיד. ובכל זאת, "Come Hither" עובד בגלל שהוא מוכיח כמה הלהקה הזאת הייתה חסרה בנוף של המוזיקה הישראלית בשש השנים שעברו מאז האלבום האחרון שלה.
בתקופה מפוכחת במיוחד בסצינה המקומית, שבה מוזיקאים שואפים לשפר ולהשתפר באמצעות מבטים בהירים וכנים אל תוך עצמם, המלודיה המרוחה של השיר מרגישה כמו מים במדבר. הביט החי שיוצרים בנו הנדלר, ריג'ויסר ואמיר ברסלר שוטף את האוזניים של המאזין כמו טראק מעומעם שמתנגן בזמן שכולם יוצאים מהמועדון בסופו של לילה ארוך ומיוזע. זה מצע מושלם עבור קרן דוניץ, ששרה על אהבה באופן שמזכיר את הפרשנות של טרנטינו לשירים של מדונה. האהבה שלה מגיעה ממקום ראשוני ופרימיטיבי שמכוון למחוק את כל מה שהיא חוותה והרגישה לפני כן. היא אולי כותבת "עוד" שיר על סקס, אבל בידיה מדובר בעולם ומלואו.
ניר שלמה – כתם לידה
באמצע "נסיעה", שיר פרידה סטנדרטי של ניר שלמה מתוך האלבום החדש שלו, מתוארת סצינה מעניינת. שלמה נוסע במכונית שלו ושומע שיר אהוב שהוא מכיר כבר שנים. "משנה לשנה / אני פחות אוהב אותו / ומבין אותו יותר" הוא שר. איזו מחשבה נפלאה ומוזרה – בניסיון לבטא את ההתרחקות שלו מאהובה ישנה, הוא מוצא דרך חדשה להביע את הניגוד המוכר בין אהבה להיגיון.
היכולת של שלמה למצוא זוויות חדות ומקוריות על נושאים שגובלים בקלישאה הייתה שם כבר מהרגע הראשון. בסינגל הבכורה שלו הוא שר על חבר קרוב שהוא כמו "כלב" שצריך לחתוך לו את הביצים. התיאור הגרוטסקי הזה נגע בצורה כנה בחברות גברית אפלטונית, בדרך שגרמה למאזין לחשוב שאף אחד אף פעם לא אמר את זה ככה.
אל לוליין שלמה מגיע עם שיאים חדשים בכל מה שקשור לכתיבה שלו. הוא ממשיך לבנות את השירים שלו על חוטי מחשבה ייחודיים כדי לראות לאן הם מובילים אותו. "כתם לידה" הוא אחד מהתוצאות היותר מיוחדות של הניסוי המחשבתי הזה. הוא שיר שהוא כמעט ארס־פואטי, ומתעסק בעוצמות האדירות שיש לשלמה ולמילים שלו ("אם אתה מניף את כל הלבד הזה / אתה יכול לשבור איתו קירות"). מעבר לכך, השיר מתחבר לעיסוק הכללי של האלבום במעבר לשלב חדש, אופטימי וקורן יותר, בחיים של היוצר. "זו לא צלקת / זה כתם לידה", המשפט הכי עמיר לב ששלמה כתב בחייו, מייצג מניפסט שלם שקיים בשירים החדשים שלו – שינוי התפקיד של העצב והכאב ביצירה שלו, מאויב שצריך להביס לחלק מהותי מהזהות והעבר שלו.
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
