נראה שבכל שבוע אני מתחיל את הכתבה עם אירוע מזעזע נוסף שמתרחש בארץ או בעולם. אז תרשו לי הפעם להסיח את דעתכם כמו את דעתי, ולקפוץ היישר למה שארבעת השירים שלמטה יכולים לספק לכם: מוזיקה מקומית חדשה ונפלאה שכולה קיץ ופריחה ויופי. כל השירים הופיעו בטור הסינגלים השבועי של אלפרד כהן:
עוזי נבון והחוויות – זה יום קיץ
"זה יום קיץ", הקאבר של עוזי נבון ושל להקת החוויות לקלאסיקה של ג'ורג' גרשווין, הוא בחירה כמעט צפויה מדי עבור הדמות הפיקטיבית שיצר שוזין, וזה בדיוק מה שמפעיל את האירוניה בבדיחה המתמשכת של הפרויקט הזה. בניגוד לכל דבר שעשה מהרגע שהוציא את אלבומו האחרון, בזמנו, הקריצות והרפרנסים של נבון נשמרות מסביב למוזיקה. השיר עצמו הוא "רק" ביצוע נהדר של הרכב נהדר, ותרגום עברי מצוין למילים שלא חשבתי שאי פעם יהיה אפשר להעביר לשפה אחרת.
מה ששומר את "זה יום קיץ" נאמן למורשת של נבון היא האופן שבו הוא תופס רגע מוכר, בוא הקיץ והתחושה שהכל יהיה בסדר גם כשהכל מסביב לא בסדר, וגורם לו להרגיש חדש שוב. זה הכשרון והקסם האמיתי של היוצר הזה – הוא לא סתם מעביר את השירים שלו מתחושה של "ישן" ל"חדש", אלא בעיקר גורם להם להרגיש מעל הזמן, נצחיים.
שר ניב – אהוב ליבי
אני מאוד אוהב שירים שבהם הכותב עוסק בגוף שלישי רק כדי לכוון את המילים חזרה אל עצמו. "אהוב ליבי" של שר ניב הוא דוגמה קלאסית לשיר כזה. כשהיא שרה "אהוב ליבי יצא מדעתו / אני לא מוצאת את השמש שלי / היא שקעה במבטו" היא מצליחה להפגין חמלה גדולה כלפי אדם אחר, ועדיין להשאיר את עצמה במרכז. לפני הדעיכה של האהוב מכותרת השיר, השיר עוסק בהתמודדות שיכולה להיות מוכרת מאוד לחלק גדול מאיתנו: התמודדות עם אדם קרוב שדמותו משתנה, ובתוכה היה טמון חלק חשוב במיוחד עבורנו.
העיבוד של ניב ביחד עם גדי פטר ונועם חיימוביץ ויינשל תורם לאמירה הזאת אפילו יותר מבסינגל הקודם שלה. הכינורות של ויינשל היו יכולים לשמש כ"קביים" עבור יצירה נחותה יותר, אבל זאת דווקא הגיטרה של ניב, ביחד עם המלודיה היפהפייה שהיא חותכת באופן עקבי, שמובילה את השיר ומבטאים את הבלתי־אפשריות של המילים בלחן של השיר. זאת יצירת פולק אפלה ומרתקת בסצינה שבה הסאונד הזה בדרך כלל נלקח כמובן מאליו.
דידה פלד – Sylvia (lost her sense of being a woman)
דידה פלד מוצאת יופי בתוך האבסורד. גם באלבומי הסולו שלה וגם כחלק מההרכב ערפדי הראגטיים לצדם של ערן ויץ וימי ויסלר, היא סיפקה אנושיות הכרחית לשירים שהיו רציניים ומורכבים מדי או מוזרים ומבודחים מדי בלעדיה. "Sylvia", הסינגל החדש שהוציאה השבוע, משמר בדיוק את הקסם הזה בהגשה של פלד.
היא מצליחה לספר את כל הסיפור של השיר בשורה אחת. "סילביה איבדה את התחושה של להיות אישה / מעכשיו זה רק משתפר", היא שרה בבית הראשון. בדיוקן שהיא משרטטת עם המשפט הזה יש איזון נפלא בין פרטים חדים וברורים לבין שאלות פתוחות על זהות, נשיות, זקנה והחיים עצמם שכנראה לא יקבלו מענה. ביחד עם נגיעות עדינות של אפקטים אוונגרדיים שמלווים את לחן האלט־קאנטרי של השיר, הסקרנות והאמפתיה של פלד כלפי הדמות שיצרה מופגנים בכל רגע.
שביט נוי – ביום של קיץ
התחלנו בקיץ ונסיים בקיץ. בדומה לעוזי נבון, גם שביט נוי מבצע בשיר החדש שלו שחזור תקופתי מדויק להפליא, ספציפית של זמן שבו מוזיקאים כמו מתי כספי התאהבו בבוסה נובה והפכו אותה לחלק בלתי נפרד מהפסקול הישראלי. נוי משתמש בלחן הזה כדי להתמקד ברגש שהוא מתאר בטקסט – תחושת היום הנצחי שהקיץ מביא איתו, וגורם לך להרגיש שאולי מחר לא יבוא אף פעם. נוי מוכר לחלוטין את התחושה הזאת, והאמונה המלאה שלו בה מאפשרת גם למאזין להתמכר אליה בקלות יתר. במשך שלוש דקות יפות במיוחד, הגבולות בין ה"שם" ל"פה" ובין ה"אז" ל"עכשיו" מטשטשים גם בראש שלי.
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
