יש שירים שמרגישים כמו טיפה בים המוזיקה הטובה שיוצאת כאן בכל יום, בחיפוש תמידי אחר הלב הנכון ליפול עליו. ארבעת השירים שמופיעים כאן הם מיידיים יותר, הם הצליחו למקד את תשומת לבי רק אליהם, לבודד את עצמם מכל השאר. כל אלו הופיעו גם בטור הסינגלים השבועי של אלפרד כהן:
אלון עדר ולהקה – אסתר ברגשות
העטיפה הטרופה של האלבום החדש של אלון עדר ולהקה מעידה קצת על מה שקורה במוזיקה שנמצאת מאחוריה. מדובר באלבום שיורה לכל הכיוונים, מציג את הטווח הגדול ביותר שעדר הציג בפרויקט שלם אחד. זה קורה אחרי שבשנים האחרונות הצד הניסיוני והמוזר במוזיקה שלו הופרד מהשירים שיצר עם הלהקה, שכיוונו למקום יותר נגיש. זה לא המקרה של כן כן כן כן!, שלצד עוד שירים הורסים מיופי שמצטרפים לשורת הקלאסיקות ברזומה שלו מציג גם כמה מהשירים הייחודיים שכתב בשנים האחרונות. הוא נכנס באופן סופי לשלב שבו הוא עושה פחות או יותר מה שהוא רוצה בתור יוצר, והכישרון הענק שלו מאפשר ליופי להמשיך ולפרוץ מהשירים שלו.
"אסתר ברגשות" הוא רגע צבעוני ופרוע שכזה מתוך האלבום. אסתר רדא לא רק מתארחת בו, אלא משמשת כמוזה הברורה שלו. עדר שר עליה בסגנון כמעט דאדאיסטי, חוזר על השם שלה בכל שורה והופך אותה לנקודת ההתחלה והסוף של כל מה שהוא שר עליו במהלך השיר. כשהיא שרה בפזמון, פתאום המשמעות של ההאדרה כלפיה מתבהרת. גם עדר וגם רדא הם יוצרים נדירים במוזיקה הישראלית, כאלה שהכישרון הגולמי שלהם בכתיבה וביצוע חוצה כל גבולות של מוסכמות והגיון. כשהיא שרה עם הקול המוזהב שלה על גבי הלחן החדש־ישן של עדר, כמעט לא צריך להבין דבר כדי להרגיש את היופי של הרגע הזה.
ארמון – כשאת חולמת
חלום ישראלי, השם של האלבום החדש והמצופה של ארמון, יכול להעיד על הצלילים והרעיונות שהוא הולך להציג. הסאונד שהציגה הלהקה באלבום הבכורה המצוין שלהם, פסיכדלי, אלקטרוני ומתוק, היה כל־כך מגובש שלא הייתה ברירה אלא להמשיך ממנו הלאה.
בשיר החדש שלהם, "כשאת חולמת", הם נשארים נאמנים לכותרת האלבום ומחברים את הפופ החלומי שלהם עם כתיבה שמרפררת לחלקים מהותיים מקאנון הלהיטים הישראלי. בשיר הזה, דניאלה תורג'מן מתעלת את הגלי עטרי הפנימית שבה, מגישה שילוב מוצלח של רוך ונחמה. רועי חרמון תופר עבורה לחן שמנמיך את האש מתחת לגחמות האקסצנטריות של הלהקה, נשמע פחות כמו זריחת החמה ויותר כמו עלייתו של הירח.
"כשאת חולמת" היה יכול להסתיים בתור טייק חיוור על פופ ישראלי קלאסי. הוא מצליח דווקא כי חרמון ותורג'מן התפתחו לכדי יוצרים נבונים ומיוחדים בשנים שעברו מצאת האלבום הקודם. אפשר להרגיש את המהות הגדולה שהם רואים בשיר, והם מאפשרים לו לעמוד בפני עצמו בזכות החמלה הגדולה שהם מזריקים לתוכו.
איתמר קציר – בום!
אלבום הבידוד של איתמר קציר מתחיל עם שיר פאנק קצר ומהיר של דקה. זה יצר בי את הציפייה שזה יהיה מיני אלבום שהוא חצי דאחקה, אסופה של רעיונות חצי מבושלים של אדם שלא באמת יכול להלחין שירים קוהרנטיים עם חום ושיעולים.
מהר מאוד התבדיתי. הבידוד בעצם הוביל את קציר ליצור כמה שירים שמרגישים כמו תוספות חיוניות לעולם הפנימי של דינוזאורוס, אחת מהלהקות החדשות והמעניינות ביותר בסצינת הרוק המקומית, שקציר הוא אחד ממייסדיה. המצב הסטטי בבית מהווה קרקע פורה עבור יוצר שמושפע מהייפר־פופ באותה מידה שבה הוא מושפע מפוסט־פאנק ורוק אלטרנטיבי.
"בום!" מרגיש כמו הדבר הכי קרוב ללהיט שקציר יצר עד כה. הגיטרות הבועטות שלו, הפזמון שדורש שיצרחו אותו מתוך קהל מיוזע והטקסט המתחכם והקליט־כתמיד שלו מתחברים לכדי שיר שהיה יכול להיות הרגע הטוב ביותר בכל־כך הרבה מסיבות פאנק־פופ בקולג'ים אמריקאיים בשנת 2001. אנחנו צריכים עוד שירי פאנק שמעוניינים לגרום לך לקפוץ ולהריע באותה מידה שבה הם מצפים ממך להתעצבן איתם.
שלי ארצ'ר – Lovebird
בקליפ והעטיפה של הסינגל החדש שלה, שלי ארצ'ר מביטה ישירות אל המצלמה, כששאר גופה טמון בחול. העצב במבט שלה מועבר בפשטות וישירות, לא משאיר מקום לאף פרשנות אחרת. גם האופן שבו היא כותבת על פרידה ושברון לב מרגיש מאוד פשוט. בפזמון היא מסבירה את הסיבה לכך – היא פשוט לא בחורה שעוזבת או מוותרת על מערכת יחסים, ועכשיו היא צריכה לכתוב שירים על פרידה כואבת.
הלחן של "Lovebird" מרגיש כמו טריק מוכר בקרב שירים דומים בז'אנר. נגינת הפסנתר המתגברת הייתה יכולה להיות קלישאה של ממש אם שאר השיר שהיא מלווה לא היה טוב מספיק. זאת היכולת של ארצ'ר למקד את תשומת הלב של המאזין בשורה או ברגע בודד אחד, ובמטען הענק שעומד מאחוריהם, שהופכת את השיר לגדול יותר מסך חלקיו.
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
