אנחנו באמצע חודש יולי, ומבחינתנו המשמעות היא שפסטיבל לבונטין המסורתי מתקרב לשיאו. השנה, מדובר בחגיגה מרגשת במיוחד: המועדון האהוב משתלט על מוזיאון תל אביב ושולח אליו את מיטב המוזיקאים המקומיים לערב אדיר של הופעות אינדי איכותיות. לכבוד המאורע, ביקשנו מכמה מהדמויות המשמעותיות בהיסטוריה של הלבונטין, חלקם מוזיקאים וחלקם פנים שאי אפשר לפספס ברוב הערבים במקום, שיספרו על רגעים אהובים מהעבר וימליצו על ההופעות הטובות ביותר שיגיעו למוזיאון:
עדי שחם
התחלתי ללכת להופעות בלבונטין 7 בתור קהל ב־2010. יש משהו במרתף האפל והמעושן הזה שמדבר לנפש שלי. ראיתי כל הופעה אפשרית, הכרתי כל מוזיקאית ומוזיקאי שעברו במקום, עשיתי חברות שנשארו איתי, וכמוזיקאית זכיתי להופיע עשרות פעמים, כולל בשישי האחרון כשהתארחתי בהופעה של ערן צור שהוא השראה גדולה וחבר ומנטור. הלבונטין הוא הבית תמיד, ואני גאה ושמחה להיות חלק מהסיפור שלו.
ההופעה שהכי זכורה לי – הילה רוח הופיעה פעם בחודש במועדון לפני שיצא רופאה במערב, אי שם ב־2012 או 2013 – היינו לדעתי בהופעה הראשונה! עמדנו מקדימה, היו איזה 40 איש בקהל ופשוט עף לנו המוח. זה היה מסוג הערבים של "פאק מה זה היה". הילה פשוט שרפה, זה היה פאנק גאראז׳ מלוכלך שלא שמעתי לפני זה בארץ. לא הכרנו אף שיר אבל יצאנו משם המומים וחזרנו כל חודש.
ברור שאני ממליצה על דף צ׳ונקי במוזיאון! זוכרת את ההופעה הראשונה שלהן בלבונטין כשהן היו בנות 17 וכבר אז הן באו לשבור. השילוב של אנרגיות וזיעה של פאנק עם טקסטים חדים וחכמים פשוט קונה אותי – חובה לראות בהופעה!
עדי שחם היא מוזיקאית ומפיקה, עבדה בלבונטין כקופאית במשך שש שנים.
אביב שריקי (מינוס אפס)
יסלחו לי כולם, אבל באסוציאציה ראשונית ההופעה שהכי זכורה לי מהלבונטין היא של אפרת בן צור במרץ האחרון. אי אפשר להישאר אדישים ליצור הכה כריזמתי הזה, שתבוא שוב ודחוף. הולך להיות קשה להמליץ על הופעה במוזיאון – אבל אני אלך על נוגה ועל פלאפל הנשיא! אני מבין שהבחירה בפלאפל היא מוזרה, אבל התגובה שלי ושל כל מי שראה אותו עושה ג׳אגלינג של פלאפל אל תוך הפיתה הייתה כל כך מעוררת פליאה. משתוקק כבר לצפות בזה בלייב! כל מי שלא ראה דחוף ליוטיוב.
אביב שריקי הוא חצי מהצמד מינוס אפס, ועובד כמנהל האמנותי של הלבונטין.
סתיו צימרמן פולק
הייתי דקה וחצי לתוך פרידה נוראית, והלב שלי רצה הביתה, אז באתי ללבונטין. הייתה הופעה של עמיר לב. ישבתי על המדרגות ובכיתי ובכיתי, שזה יופי כי בהופעה של לב זה לגמרי מקובל ואיש לא הרים עליי גבה. זה בדיוק מה שהייתי צריכה – ההופעה הנכונה, בזמן הנכון ובמקום הנכון. אז ברור שחייבים לראות במוזיאון את יהוא ירון – הוציא עכשיו אלבום מדהים שיש לי תחושה שהנכדים שלי עוד ידברו עליו כאבן דרך וכאחד הדברים הכי מפעימים שקרו פה.
סתיו צימרמן פולק היא קופאית בלבונטין כבר 4 שנים, אבל פוקדת את המקום עוד מהימים שאחזה בכרטיסיית נוער.
ניצן לוי
שתינו כל משקה 4 פעמים בלבונטין. פעם אחת עם הלקוח, פעם שנייה עם אסיף, פעם שלישית בינינו, ופעם רביעית עם האומנים. ככה יצא שכולנו היינו שיכורים מתפקדים כל הזמן. ההופעה הכי טובה שראיתי בלבונטין שזכורה לי הייתה Toy orchestra. הלהקה הכי מפתיעה שנתקלתי בה בעשור האחרון פרי מוחו הקודח של איגור קרוטוגולוב הגאון האוזבקי! הופעה שאני ממליץ לראות במוזיאון Oren Ambarch, ללא צל של ספק לבוא עם אטמים כפולים, ואם הרכב מקומי אני אשמח לראות את עוזי נבון.
ניצן לוי הוא סאונדמן, עבד בלבונטין בכל תפקיד אפשרי משבוע אחרי הפתיחה הלא רשמית, אי שם בשנת 2006, כשעוד לא היה דק לבר למעלה.
רועי טרגן
הקשר שלי ללבונטין 7 הוא די טבעי. בתור אדם שהולך להמון הופעות ומתמקד בעיקר במה שנקרא "אינדי", אני מבלה זמן רב בלבונטין ומניח שהייתי שם כבר במאות הופעות לאורך השנים כך שהמקום הפך כמעט לבית. אני גם גר ממש קרוב – בגן החשמל – וזה לגמרי לא מקרי.
הופעה שזכורה לי במיוחד היא של הלהקה לילה של מיה פרי ואבישג כהן רודריגס בינואר ב־2020. זו הייתה הופעה שהגיעה אחרי זמן רב שהן לא הופיעו וגם אולי בישרה על אלבום חדש בפתח – היה אפשר להרגיש כמה הקהל התגעגע וציפה לזה. זו הייתה הופעה מדהימה עם אווירה מחשמלת. חודשיים אחר כך פרצה מגיפה, העולם נעצר ועד כה זו הייתה ההופעה האחרונה שלהן.
הופעה שאני ממליץ עליה במוזיאון – קצת קשה כי יש באמת ליינאפ עמוס ומלא בדברים טובים אבל רוב מי שמכיר אותי יודע שאני דואג אף פעם לא לפספס הופעה של דף צ'ונקי. בלי להכנס לכל מיני הגדרות של גאראג' רוק או פאנק רוק, בעיני הן פשוט תמיד מספקות חוויה מוזיקלית מטורפת.
רועי טרגן שם לעצמו למטרה להגיע לכל הופעה שמתרחשת בכל רגע בתל אביב. הוא היה בהמון הופעות בלבונטין.
מועדון הלבונטין יחגוג את יום הולדתו ה־16 במוזיאון תל אביב היום בשעה 20:00
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
