כמו שאין על הטעם של הפירות הראשונים של העונה, כך גם שום דבר לא משתווה לחוויה התגלית של הרכב חדש שמוציא את שיריו ואלבומיו הראשונים. גם השנה היו לא מעט אלבומי בכורה שהציגו לעולם את הכישרונות הגדולים הבאים של עולם המוזיקה, ניצן נחומזון אספה עבורכם/ן חמישה כאלה שקרובים ללבה במיוחד:
Wet Leg – Wet Leg
מאז שהשיר "Chaise Lounge" יצא, מבחינתי השאר היסטוריה. הצמד הנשי כובש את העולם עם פוסט־פאנק בריטי חצוף וממכר. כמה כובשות? הארי סטיילס עשה להן קאבר בסשן Live Lounge של הבי בי סי, והן מחממות אותו בחלק מהתאריכים בטור העולמי שלו. גיטרות עם מיליון דיסטורשן וריפים קאצ׳יים ברמות.
Yard Act – The Overload
תמיד ידעתי שכל מה שאני צריכה בחיים זה חבורת בריטיים צפוניים שיצעקו עליי פוסט־פאנק במבטא שלא אבין. אלבום הבכורה של החברים מלידס נותן וייב מינימליסטי אך מדויק, בועט במידה הנכונה עם טונות של הומור שחור שמבקר את הקפיטליזם הבריטי.
King Hanna – I'm Not Sorry, I Was Just Being Me
הצמד קינג האנה הכירו כששניהם היו מלצרים באותו פאב בליברפול. למרות שרק אז הם נפגשו רשמית, קרייג וויטל, הצלע הגברית, כבר ראה את האנה מריק מופיעה שנים לפני וחלם לעבוד איתה. בסוף זה קרה, והדבר שנקרא קינג האנה נבנה בקפידה ועם הרבה מחשבה. התאהבתי בהם ב־EP הבכורה שיצא ב־2020 וכעת יצא להם אלבום בכורה עם שירי דארק־אייטיז מחד, וטראקים יותר רוקיים של 7 דקות מאידך. שירים מהפנטים לנסיעת לילה בודדה.
Ethel Cain – Preacher's Daughter
אני שומעת כל כך הרבה מוזיקה חדשה, שהיא לא תמיד מצליחה לרגש אותי באותה מידה כמו פעם. זה לא המקרה עם אלבום הבכורה היפהפה הזה – שירים ארוכים, כבדים, מלודיים ומורכבים. נותן לי אווירת מאזי סטאר פינת לנה דל ריי באמריקן הורור סטורי. היידן, שלפני כ־4 שנים יצאה מהארון כטרנסג׳נדרית, מפיקה, כותבת ומלחינה הכל תחת הלייבל שלה Daughters of Cain. זה מאסטרפיס אחרי מאסטרפיס, אלבום שמצריך האזנה עמוקה ולא אגבית.
Alfie Templeman – Mellow Moon
יש מוזיקאים חרוצים, ויש את אלפי טמפלמן. עד גיל 19 הבריטי המתוק הזה הספיק להוציא 8 מיני־אלבומים, להכריז על טור באוסטרליה וגם להוציא אלבום בכורה. כמובן שהוא גם מפיק, כותב ומנגן הכל בעצמו, במעטפת אינדי־פופ מדוייקת לדור ה־Z אליו הוא משתייך. אם מרגי היה פחות רציני, הוא היה אלפי טמפלמן. כיף רקיד וטהור.
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
