בכל מה שקשור לזירה המקומית בז'אנרים שמסוקרים בשחרזאדה, נראה כי מבול האלבומים שיצא אשתקד קיבל תפנית אחרת. התחושה היא שלא מעט מוזיקאים עברו מעין תהליך של התכנסות והחליטו להוציא חומרים אישיים וביתיים יותר.
איך שלא נסתכל על זה, בין אם במכוון ובין שלא, הניסיון ללכת ולחקור כיוונים חדשים של כתיבה, יצירה והפקה, תפס מקום די נרחב אצל המוזיקאים ש"חיפשו" את עצמם. תוכלו למצוא בסיקור הזה מספר זוויות שונות לדרך שבה הם ניגשו ליצירת המוזיקה שלהם.
Mazeppa: סופה פסיכדלית
Mazeppa היא להקת רוק פסיכדלית חיפאית שהוקמה ב־2017 על ידי מיכל פרז נוי. אלבום הבכורה הנושא את שמם החל כפרויקט להלחנת שיריו של המשורר הגרמני ריינר מריה רִילְקֶה. עד מהרה הצטרפו אליה אסף קורן (גיטרה), אלעד ברדס (בס) ואמיר נוי (תופים). יש משהו שבטי במוזיקה שלהם, לפעמים זה מרגיש כמו רכבת הרים שדוהרת בין יבשות, לעיתים כמו טקס שמאני על הר שכוח־אל, ובחלק מהשירים יש תחושה של נשמה אבודה שמשוטטת בעיירת רפאים במערבון הזוי.
OY LI: אוי ואבוי
זה כבר למעלה מעשור שהרכבים על טהרת המוזיקה האינסטרומנטלית פועלים כאן ומייצרים מעין סצנה. אין ספק שלספר את הסיפור שלך ללא מילים זה אתגר לא פשוט, במיוחד כשהסיפור מסתעף להמון כיוונים וחוקר המון צלילים. OY LI הם למעשה רביעייה צעירה ומגניבה שיוצרת להגדרתה "אינדיפרוג חלל" ומציינת את טאטרן כהשפעה, לצד פיוז'ן, מטאל ועוד. הם מאמינים ובצדק שהלהקות הפועלות בסצנה משפיעות זו על זו. באוי לי, האלבום החדש שלהם, הם יוצרים סאונד מעניין, מורכב, מסקרן ומרענן מאוד ומטביעים את חותמם במסע האין סופי הזה.
קורדרוי: הפרוג חוזר לאופנה
הרוק המתקדם הקלאסי, שזכה לפריחה בישראל בתחילת המילניום, הולך ומתמעט עם השנים. לכן זה לא מפתיע להיתקל בחבורת מוזיקאים תיכוניסטים שמוציאה אלבום בכורה עם מוזיקה שמשתמשת במשקלים אסימטריים או איזה ליין בס פולי ריתמי. אלבום הבכורה של קורדרוי, כאוס, מדבר על החיים ועל מערכות יחסים מזווית ראייה צעירה, וגם מצליח לשלב תעוזה ולפתוח דיסטורשנים כשצריך. הם כבר התחילו לעבוד על אלבום שני שלדבריהם יהיה "מתקדם" יותר, ובקיצור יש למה לצפות.
יובל רון: אודיסאה בחלל
יובל רון יוצר פרוג אינסטרומנטלי באופן לא שגרתי, ״פרוג סינמטי״, ששואב השראה ממוזיקה לסרטים, עם קווים תזמורתיים, סאונדסקייפס ואפקטים מגוונים, שמעליהם מבוצעים הקטעים. השנה לאחר ביטול ההופעות בעקבות הקורונה הוא השיק את הטריו החדש שלו עם קונצרט סטרימינג בשידור חי, בשם Live Against The Virus, עם מנגינות מאלבומו האחרון Somewhere In This Universe, Somebody Hits a Drum שרובם נוגנו לייב על הבמה בפעם הראשונה. כך, כשהם לבושים במדי אסטרונאוט מלאים, הם לוקחים את הקהל למסע בחלל עם נופי סאונד, אפקטים קוליים ועלילה שלא מפסיקה להפתיע.
ים רביב: מוזיקה חיונית
באלבום הבכורה אקספוננציאלי של ים רביב יש גיטרה, המון גיטרה. יש גם בגלמה, סיטאר, אקורדיון, קלידים, רעשי רקע, גשם ועוד. היצירות השזורות זו בזו הן תולדה של הקורונה, של החיים, של הסגרים, של הטבע ושל טיולים. זהו אלבום אישי, ניסיוני, מסוגנן, שמבטא המון רגשות, בתמהיל המוזיקלי שלו ושואב את המאזין לתוך עולמו המרתק של ים, שמלא בצלילים מרתקים ובמינימליסטיות כובשת.
Cloud of I: מסע בין עננים
פרויקט הסולו של יולי שפרירי, Cloud of I, נפתח באינטרו שחודר עמוק ללב, מרכך את האוזניים ואז הקסם מתחיל. קולה של יולי קורא, "בוא ותגלה לי את הסוד", היא שרה בעברית. למרות ש־Gazing מורכב רק מ־5 קטעים, הם מרגישים הרבה יותר. שפרירי יודעת ללהטט היטב עם הווקאל הייחודי לה. היא עושה את זה עם המסך הלבן, ועם ההרכב הפסיכדלי התורכי Satellites (בו היא שרה בטורקית) בפרויקט הנוכחי היא מערבבת בין עולמות וצבעים, חדש וישן, ריקוד ולחישה, פולק ואלקטרוניקה, איטי ומהיר, בדיוק כמו שאתם מדמיינים ריחוף על ענן.
Drimia: צמיחה מוזיקלית
Drimia הם רענן אמיר על הלחנה, כתיבה וקלידים, מלכה פיאמנטה על חליל, יונתן הררי על בס ואברי פלשר על תופים. ההרכב נולד במצפה רמון שם הם למדו מוזיקה ביחד. ארבע שנים נמשך המסע הזה, שנולד מתוך רצון לתפוס רגעים מיוחדים בזמן. יש במוזיקה שלהם חופש, ניואנסים, המון מעברים וסימני דרך, עליות ומורדות ג'אז חלומי, פיוז'ן מרחף, סאונד אינסטרומנטלי שמציף רגשות לא מוגדרים, וצלילים שמצליחים לחדור ללב.
חיים רחמני: סְפָר, טקסט חריג
אם הייתי יכול הייתי רוצה להיות זבוב על הקיר של חיים רחמני, ולשמוע אותו מלחין כל דבר, הייתי עושה זאת ללא היסוס. הדרך שבה רחמני מלחין טקסטים של משוררים וסופרים היא מעשה ידי אמן. אצל רחמני אף פעם לא ניתן לדעת למה לצפות, אבל התוצאה בטוח תהיה מרתקת. בפרויקט החדש שלו, הוא כתב מוזיקה בעקבות 18 סיפורים מתוך ״סְפָר – כתב עת לספרות חורגת״. וכמו האומנות של רחמני גם סְפָר מבקש לחרוג מגבולות השפה, ההכרה ומרחבי הקיום השגורים.
Ouzo Bazooka: מזרח תיכון חדש
ששת הקטעים ב־Dalya, אלבום האולפן החמישי של אוזו בזוקה, הוקלטו על טייפ סלילים. הבחירה לתת לסאונד הפסיכדלי הסוחף של הבזוקות מימד אנלוגי, עושה רק טוב לדומיננטיות האיסנטרומנטלית שבאלבום וכמו שהם כתבו: "דליה מורכבת משש מנות מוזיקה ארוכות ומסתחררות המעוררות הזיות שצריך לצרוך אותן בעיניים עצומות לרווחה. אבל אל תטעו – זו עדיין מסיבת הפאז המזרחית הטובה של אוזו בזוקה."
תמר אפק: נערת רוק
עוד לפני שידעתי שהאלבום החדש של תמר אפק All Bets Are Off, שיצא בלייבל האמריקני Kill Rock Stars, זכה לשלל סופרלטיבים על ידי מגזיני רוק מובילים והשמעות בתחנות נחשבות, התמסרתי לקירות הסאונד שעוטפים אותו ולדיסטורשנים הפסיכדליים שבוקעים ממנו. אפק הגדירה את האלבום כ־Jazz’n’Roll. כלומר, אלתור של סאונדים ספונטניים, מקצבים זוויתיים של גיטרה וביטים נמרצים. במהלך ההפקה שלו היא ערכה את החומרים המוקלטים אל תוך השירים עצמם. כל הטוב הזה מסתיים בקאבר לשיר הנושא של "קזבלנקה" שמאתגר את ההפי־אנד ההוליוודי, והתוצאה מבריקה ומעוררת השראה.
GESHEM: שוטפים את התודעה
עולם אוטופי, הצצה אל העתיד, לו־פיי, אסיד־סייקדליק, חופש, ביטים, קשת של צבעים, אינסטרומנטל ביזארי ועמימות תודעתית. את כל אלו ועוד תמצאו ב־Nomad Fire, האלבום השני והחדש של GESHEM, הלוא הם יונתן אלבלק על גיטרה, סינת'י וקולות שוזין על קלידים וקולות ואביב כהן על התופים. הפרויקט האמנותי הזה הוקלט באופן ביתי בזמן הקורונה, מלווה גם בעשרה מיני־קליפים מגניבים ומטרידים להפליא בהפקתם ובבימוי של נחום לוי וקיפ (מהקולקטיב Broken Fingaz).
אור הלפר: חיזיון תעתועים
חיזיון, אלבום הסולו החדש של אור הלפר שניגן על כל הכלים וגם מיקסס, מתעד שנה אישית מהחיים שלו. אור, שבין היתר חבר ב־Dialgo Dunes ו־FUFU BANANA, מזגזג בדיוק רב רוק־פסיכדלי ואפרו ביט, עם השפעות נהדרות כמו טיים אימפלה ופלה קוטי. התהיות הקיומיות והמחשבות על אהבה, עוטפות כמו קרני שמש חמימה מבעד לחלון, או חלום בהקיץ שלא רוצים להתעורר ממנו והמוח נשטף במיליון ואחת צבעים שמתפוצצים בבת אחת.
Saga Véliz: תזמורת האור החשמלי
מצד אחד, הקורונה הולידה הרבה פרויקטים ביתיים. מהצד השני, היא גם סגרה כמעט לחלוטין את ההופעות החיות. למרות הכל, זה לא עצר את ההרכב הפסיכדלי החיפאי סאגה וליז להופיע בגרייטפול דד גאת'רינג כמופע פותח של האירוע. באפריל השנה עלתה הלהקה בערב מדברי מעושן, להופיע בפני באי הפסטיבל. כשברקע ביסקוויד, אמן הליקוויד לייט וחבר להקה, משדר בלייב מנוואדה מופע אורות שמוקרן על תפאורת הפסטיבל המושקעת לצלילי המופע ששודרו אליו בזמן אמת. היו ג'אמים מאולתרים, שירים חדשים, צבעים מרהיבים ואורות נוצצים ובמילה אחת – קסם.
שאול מרגלית: חלומות נעימים
יש אמנים כאלו שכשמגלים אותם, לא ברור איפה הם היו על הרדאר שלנו קודם, כך קרה לי עם שאול מרגלית שהוציא השנה אלבום שלישי – In a Dragon's Dream. שאול מכנה זאת "מסע מוזיקלי פסיכדלי", מסע שמורכב מחמישה קטעים ארוכים ויפהפיים, עם צ'לו וחלילים שרובן הוקלטו בטייק ראשון. ככל שצוללים ליצירה האינסטרומנטלית ברובה, מגלים עוד רבדים בתוך החלום המתקדם והחד פעמי הזה.
Protomythos: התחלה, אמצע וסוף
Narratives הוא האלבום השלישי של Protomythos, הלוא הוא תום טרייביש שבשנים האחרונות חי ויוצר בלונדון. האלבום הזה הוא אלבום רוק לא טיפוסי עם הרבה אלמנטים של פרוגרסיב לצד גיטרות אקוסטיות. נושא האלבום הוא הסיפורים שאנשים מספרים לעצמם והצורך להשתייך. בכל אלבום תום מחפש כיוונים חדשים ובשונה מהאלבומים הקודמים שלו, הסאונד כאן פחות "כבד" ותמצאו בו שירים חדשים לצד טקסטים ששכבו שנים רבות במגירה.
PANIM: תווים אינטואיטיביים
סביר להניח שלולא הבחירה ליצור באופן אינטואיטיבי, מבלי להיצמד לז'אנר כזה או אחר, אלא נטו מתוך רגש, האלבום PANIM של עילי סהר היה נשמע אחרת (או לא נוצר כלל). אף על פי שהאלבום הזה מאוד "שקט" באווירה שלו, הרפטטיביות בשירים מכניסה את המאזין למצב מדידטיבי, חסר צורה ובו זמנית רווי בעומקים שדורשים הקשבה אחרת. הקשבה שמאתגרת את המקובל ושואבת השראה מאומנות ומהחיים האישיים של היוצר.
Cattivo: סינמה פרדיסו
ב־Panic Holidays, הריליס האחרון של הפרויקט הסופר מעניין של עומר פרקש, כתוב בעמוד הבאנדקאמפ כך: "גיטרות ישנות, מגברים חבוטים, פסנתרים רעועים, עוגבים איטלקיים. סוף שנות ה־50, תחילת שנות ה־60. Cattivo עושה כבוד לעולם האולד סקול המגניב, הצטרפו אלינו למסע קולנועי עד סוף הלילה". אתם רק צריכים להצטרף, אני מבטיח לכם שלא תרצו שהלילה הזה ייגמר.
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
