מה קדם למה, מאיפה להתחיל? האם לפתוח באור ובבריאה, או שמא עליי לפתוח במפץ הגדול ובחושך? זאת לא החלטה הרת גורל, בכלל לא, אך זה חשוב לי, ובמיוחד בימים אלו של מלחמה ושל אובדן, להחליט מאיפה להתחיל. אז מהו האלבום עזרה בדרך של נעם רותם, שמעלה השבוע מופע חגיגי לציון 30 שנות יצירה בפסטיבל המגבר, עבורי? האם הוא האור של היום או שמא החושך של הלילה? ובכן – הוא גם וגם. זאת לא בחירה מתחמקת, ויחד עם זאת, בחרתי להתחיל באור, ויהי אור.
האור והחושך
אני זוכר היטב את הפעם הראשונה שבה שמעתי את שיר הנושא של האלבום. זה היה קרוב לחצות הליל, קוואמי מסיים עוד תוכנית של הקצה בגלגל״צ ומנגן את השיר החדש של נעם רותם. בחוץ לילה, עוד יום קרוב להסתיים, אנשים מסתובבים ומשוטטים בעיר ללא הפסקה שלהם, העיר הנמצאת פסע מלהיות בלתי אפשרית, שבקרוב תציין 100 שנה להיווסדה ותשנה את עורה ואת גווניה. אני בדירת השותפים השכורה המתקלפת, המטפטפת, מוצבת על בלימה, עתידה כבר ידוע לבעלי הדירות, היא תהפוך לחניה בקרוב. אני מול מקלט הרדיו ואני שומע את האור. ישר הבנתי שזהו אחד מהשירים הכי יפים ששמעתי בחיים שלי והוא הולך ללוות אותי עד ככל הנראה מותי, וברשותכם אגנוב את המוטו מספר של לאה גולדברג: ״והוא האור, אשר ילך ויאור, ימי נוער ויוסיף את זקוניי״ (רבי משה אבן עזרא)
אני שמח שהחלטתי לפתוח באור, אולם לצערי בתקופה האחרונה השיר "עזרה בדרך" הוא גם החושך, והוא הפך לכזה עבורי בשבעה באוקטובר. היום התחיל באזעקה, קמתי מהמיטה, אני בזוגיות מאושרת, בדירה קטנה ומאובזרת לעילא ועילא, דואג לשלושת החתולים הבהולים מתחת למיטה. למזלי אני עדיין חי בעיר האהובה, אבל היא מגשימה את יעודה דאז והיא כבר בלתי אפשרית, חי ברחוב שלפני שנים היה הרחוב האחרון שלה והעתיד צופן לה רחובות עם בניינים גבוהים עד השמים. אני מדליק טלוויזיה להבין מה קרה. חשכו עיניי, דממה השתלטה בנפשי, עצב ויגון, והאור הפך לעלטה מוחלטת. השיר הראשון שרציתי להקשיב לו באותו יום נורא זה היה "עזרה בדרך". הקשבתי לו שוב ושוב, מחפש בחושך את הנחמה, חריץ קטן של אור, והוא החושך.
היום והלילה
ב־2007 כשיצא אלבומו השני של נעם רותם, הייתי בתקופה בחיים היוצאת אל האור, אך לאוזניי ולעיניי ניצב אלבום שחור, עם עטיפה גרפית שצבועה בגוון אחד, מלבד הדימוי של בעל הכנף בלבן. הוא אלבום עצוב נורא, המספר את סיפורו האישי של רותם, את ההתמודדות הנפשית והפיזית שלו עם מחלת הסרטן של אשתו. האלבום מחולק לשניים, הראשון מאוד סיפורי, יום בחייו של רותם. הוא מתחיל בלילה אחרי חצות, בבית חולים, "עולה ויורד" בבניין הגדול כמו מקק, אלו נדודי שינה של אדם הדואג לאהובתו המאושפזת. האלבום ממשיך עם "בשורות רעות" במפגש עם הרופא המטפל, בטיפול הכימותרפי היומי ("חרב דמוקלס") ובלילה כשמסתיים היום הקשה, מתעוררת אשתו מ"חלום שבור". החלק הזה מסתיים ביום החדש ובשיר ״עזרה בדרך״.
הבוקר החדש של רותם כמו מתחיל בשוק בו הרוכלים מנסים למכור לו ״עזרה״. איבדת קורת גג? זקוק לאשפוז? שברת שמירה? ויתרת על כליה? אתה שמאלן? ימיני? בוא אלינו לדוכן, העזרה בדרך שלך ובחינם אין־כסף. זוהי נקודת המפנה של האלבום, זוהי נקודת המפנה של כל מי שמקשיב לשיר הזה ולאלבום הזה בפרט. נעם רותם הופך מאדם מסתובב בשוק מחפש עזרה בין הדוכנים לרוכל בעצמו, האלבום הזה שלו הוא הצעת העזרה, הוא הנחמה, המפלט, החריץ של אור. והייתי אומר יותר מזה, הוא מציע גם פתרון; נקודת המוצא שלנו צריכה להיות שכל אחד ואחת מאיתנו זקוקים לעזרה, ורק כך נוכל לחיות ביחד ובשלום זה עם זה.
התשובות יגיעו
החלק השני של האלבום, פחות סיפורי, הוא מתחיל בשיר העצוב נורא "אין לזה סוף" והשירים בו מוגשים יותר ממקום של מרחק מהאירוע עצמו, פרספקטיבה הנחוצה בטרנספורמציה של הרגשות הכואבים ליצירת אמנות, בצורה של אלבום מוזיקה במקרה הזה. רותם מנסה להעביר ולמסור פרשנות מוזיקלית וטקסטואלית יותר מעמיקה לסיפור העצוב והקשה שסופר בחלק הראשון של האלבום. החלק הזה נע בין עצבות קודרת לאופטימיות זהירה. מאין הכוחות הללו? אני שואל את עצמי בכל פעם שאני מקשיב לאלבום הזה, איך אדם יכול לקום בבוקר, ללכת כמו אריה ולהמשיך לעמוד על הרגליים, להמשיך לחשוב, להמשיך להרגיש, להמשיך לחיות?
התשובות לשאלות הללו מגיעות בשיר המסיים את האלבום, "שיר מהקומה התשיעית": ״לעשות מוזיקה / להתפרנס בכבוד / ליישר את הגב עכשיו / לא יודע מה עוד / תמיד יש מוזיקה ויש אור ויש חום ויש לב שצריך אותך / ויש פחד וצחוק״. בכל פעם שאני לא מצליח לענות לשאלות הללו אני חוזר לתשובות של נעם רותם, וכך גם היה יום אחרי השבעה באוקטובר. אחרי שקיבלתי את העזרה המוצעת לי, התחלתי להבין שיש מישהו שצריך אותי עכשיו. כולנו צריכים להבין את זה, לעזור אחד לשנייה, כי יש מישהו שצריך אותנו ואפשר להמשיך ללכת למקומות טובים יותר, אותם אני מחפש. הפסקול שלי לתהליך הזה הוא האלבום הזה – תקשיבו לו שוב, ואולי האור יחזור.
נעם רותם יעלה מופע מיוחד לציון שלושים שנות יצירה שיפתח את פסטיבל המגבר ביום שלישי, ה־13/02, בשעה 20:30. אפשר לקנות כרטיסים לכל אירועי הפסטיבל, שיערך בין התאריכים 13-17/02, בקישור המצורף
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
